בתוך שניות בודדות היה צריך משה שחר (15) להחליט כיצד לברוח, כשהמרפסת שבה עמד החלה להתלקח מפיצוץ סוללת קורקינט חשמלי שיצרה מלכודת אש. "הייתי במרפסת, עבדתי על שולחן שאבא שלי רצה שנתקן, ופתאום שמעתי רחש של התלקחות, ואז בבת אחת הכל התפוצץ, היה קיר של אש", משחזר משה בשיחה עם ynet ו"ידיעות אחרונות". בסרטון: רגעי הדרמה בשריפה והשיקום שאחריה.
משה שחר נפצע קשה מפיצוץ מטען של קורקינט
(צילום: נועה ארד, באדיבות המשפחה)
האש מנעה ממנו להיכנס בחזרה הביתה. "נצמדתי לגדר של המרפסת, הייתי בלי נעליים וזו מרפסת תלויה באוויר שעשויה ברזל, שרתח מחום, והתחיל לשרוף לי ברגליים. ניסיתי לטפס לשכנים אבל הייתה להם גדר, התלבטתי אם לקפוץ או לרוץ בתוך האש, אבל אמרתי לעצמי שאם אקפוץ אשבור את הרגליים ולא אוכל לברוח, אז פשוט הלכתי אחורה כמה שאפשר, דפקתי ריצה ונכנסתי בתוך האש".
משה נאלץ לרוץ דרך הלהבות כדי לחלץ עצמו, ונפצע קשה מכוויות בכל חלקי גופו. היום, שמונה חודשים לאחר מכן, הוא מסמן נקודת ציון מרגשת בתהליך שיקום ארוך: חזרה לרכוב על אופניים, ויכולת להתלבש בכוחות עצמו. "בהתחלה לא יכולתי לאחוז דברים, הייתי עם כיסא גלגלים כי התקשיתי ללכת, לעלות מדרגות", הוא מספר. "אבל מאז שהתחלתי את השיקום באלי"ן אני מצליח כמעט הכול לבד, ברוך השם אני מרגיש היום הרבה יותר טוב".
"אחי הקטן קפא מול האש"
האירוע התרחש בשנה שעברה, יממה לאחר יום כיפור. בני המשפחה, המתגוררים בתל ציון, תיקנו לבקשת האב שולחן שנשבר. משה ואחיו שלקחו על עצמם את המשימה עבדו במרפסת, בזמן שהוריהם היו מחוץ לבית. זמן קצר לאחר מכן התייאש אחיו הצעיר מהרכבת השולחן ונכנס פנימה - וברגעים אלה ממש התלקחה הסוללה והתפוצצה. "איך שעברתי את הלהבות ראיתי את אחי הקטן קפוא מול האש. דחפתי אותו עד סוף החדר, הוא התעשת ויצאנו מהבית, תוך כדי שהארון והמיטה התחילו גם הם להתלקח", מספר משה.
משה משחזר: "נצמדתי לגדר של המרפסת, הייתי בלי נעליים וזו מרפסת תלויה באוויר שעשויה ברזל, שרתח מחום. שרף לי ברגליים. פשוט הלכתי אחורה כמה שאפשר, דפקתי ריצה ונכנסתי בתוך האש"
חובש שמתגורר בסמוך הבחין בלהבות ומיהר למקום. כשפגש את משה הפנה אותו לבית השכנים, שם הכניסו אותו לחדר האמבטיה תחת זרם מים. "התחלתי לכבות את עצמי. ראיתי את העצמות שלי, שאין לי עור. שרף לי, אלה היו כאבים מטורפים, גם קצת פחדתי, לא ידעתי מה לעשות, מה יקרה איתי", מספר משה. "אחרי חצי שעה, כשהחובש הגיע, פתאום לא הצלחתי לעמוד, התרסקתי ונפלתי במקלחת". כוחות מד"א שהגיעו למקום פינו אותו לבית החולים הדסה עין כרם במצב קשה. ההורים, שחזרו הביתה זמן קצר לאחר מכן ונתקלו במראות הקשים, פעלו במהרה לוודא שיתר הילדים מחוץ למוקד השריפה.
שבועיים מורדם ומונשם
במשך שבועיים שכב משה בבית החולים מורדם ומונשם. "הכוויות היו מאוד קשות, הגוף שלו סבל מאוד", מספר האב אברהם. "היה חשש לחיים שלו, הייתה לו בצקת שחסמה את כלי הנשימה, והרופאים חששו מזיהומים".
לאחר כחודש וחצי בטיפול נמרץ, מצבו החל להשתפר, ובית החולים החליט להעבירו לשיקום בבית חולים אלי"ן - מרכז שיקום לילדים ונוער. ד"ר עמנואל קורניצר, מנהל מחלקת שיקום ואשפוז יום באלי"ן, מספר כי משה הגיע אליהם עם כוויות על יותר משליש משטח גופו - בארבע הגפיים, בבטן, בגב ובפנים. תהליך ההחלמה הראשוני עבר בצורה יחסית טובה: הוא לא נזקק להשתלות עור ולא סבל מזיהומים, מה שאפשר להתחיל את השיקום מוקדם יחסית.
ד"ר קורניצר מסביר כי הטיפול במטופלים עם כוויות מורכבות הוא רב-מערכתי ודורש צוות רב-מקצועי. "בתחילת הדרך משה עבר הטריית פצעים והחלפת תחבושות תחת הרדמה", הוא אומר. הטריה היא פעולה רפואית של ניקוי והסרת רקמות פגועות או מתות מהפצע, במטרה לאפשר ריפוי תקין. "עם הזמן לא נכון לבצע את כלל הטיפולים בהרדמה, ולכן עוברים לשיטות מותאמות נוספות. כאן נכנס גם הצוות הרגשי, לצד התערבויות מסיחות כמו ליצנים רפואיים. אני עצמי השתמשתי לא פעם בהיפנוזה כחלק מהטיפול".
ד"ר קורניצר מדגיש כי ההשלכות של כוויות קשות אינן מסתכמות בפן האסתטי בלבד. "אלה כאבים קשים מאוד, והכוויות גורמות לקושי בהנעת הגפיים שנפגעו, במיוחד באזורי המפרקים, שכן העור משתנה ונוצרת צלקת שעלולה להגביל מאוד את התנועה. לכן אנחנו מתמקדים בשיפור גמישות העור והרחבת טווחי התנועה באמצעות פיזיותרפיה וריפוי בעיסוק". הטיפול כולל גם מענה תרופתי לגרד - תופעה מוכרת בקרב חולי כוויות - ליווי רגשי, ובשלבים מתקדמים יותר: יריעות סיליקון וחבישות לחץ המסייעות בשיפור מראה הצלקות. לדבריו, ברוב המקרים ניתן להגיע לטווחי תנועה כמעט מלאים.
חץ, קשת ואופניים
בעולמות השיקום הבינו כבר מזמן את חשיבות המציאת פתרונות מאתגרים ומהנים לילדים. בחודשיים האחרונים החל משה לקחת חלק בפיילוט חדש בשם "מועדון הקשתות", שמובילים אריה פרידמן ועמיחי גוטמן, פיזיותרפיסטים בבית החולים. אחת לשבוע מגיע למחלקה מאמן ממועדון קשתי מכבי ירושלים, אליהו ברלוביץ, ומעביר אימון לשתי קבוצות של ארבעה עד חמישה ילדים. "המאמן מוביל את השיעור ואנחנו, הפיזיותרפיסטים, מבצעים את ההתאמות האישיות לכל אחד מהילדים", מסביר פרידמן.
לשילוב פעילות ספורטיבית בשיקום יש, לדבריו, ערך רב. "הרבה פעמים הילדים בכלל לא מרגישים שהם נמצאים בתוך טיפול, אלא בתוך חוויה שמאפשרת להם להתנסות, להצליח וליהנות - ובדרך גם לעבוד על מטרות שיקומיות משמעותיות". חץ וקשת מפעיל מגוון רחב של יכולות: גפיים עליונות, שרירי גב ונשימה. אצל משה, מסביר פרידמן, העבודה מתמקדת בחיזוק הידיים ובהגדלת טווחי התנועה. "קשתות נחשבת לענף ספורט פאראלימפי", הוא מוסיף. "זו לא המטרה המרכזית של התוכנית, אבל אם עבור אחד המטופלים זה יפתח דלת בעתיד - זה יהיה מדהים".
הפיזיותרפיסט אריה פרידמן: "הרבה פעמים הילדים בכלל לא מרגישים שהם נמצאים בתוך טיפול, אלא בתוך חוויה שמאפשרת להם להתנסות, להצליח וליהנות - ובדרך גם לעבוד על מטרות שיקומיות משמעותיות"
השיפור במצבו של משה לא אחר לבוא. "בהתחלה הוא לא יכול היה ללכת, ועכשיו לא רק שהוא מצליח ללכת ולרוץ, הוא מצליח לכפתר כפתורים בחולצה - פעולה שמערבת את קצות האצבעות, שלא חשבנו שיוכל לבצע", אומר האב. לאחרונה, ובאישור הרופאים, חזר משה לדבר שהוא הכי אוהב - לרכוב על אופניים. הוא אף רכש אופני פעלולים חדשות. "רציתי לקנות אותן כבר לפני השריפה, אבל מזל שלא, כי הן היו נשרפות גם", הוא אומר בחיוך. "היה לי ממש קשה לרכוב בהתחלה, אבל לאט לאט עשיתי עליות, השרירים התחזקו, ועכשיו אני מצליח".
הנס השלישי
ולמי שתוהה אם הוא מתחרט שלא קפץ מהמרפסת: "בהתחלה, כשראיתי את עצמי והרגשתי את הכאב, אמרתי שחבל שלא קפצתי. אבל אחרי שעברתי את כל החלק הקשה, אני מבין שאם הייתי קופץ הייתי מתרסק, ושפעלתי בדרך הכי טובה שיכולתי".
אחד האתגרים המשמעותיים בפציעות מסוג זה הוא ההשפעה על הנראות - במיוחד בגיל ההתבגרות. "לנראות יש משמעות רבה, אבל אנחנו בהחלט רואים שיפור בזכות חבישות לחץ", אומר ד"ר קורניצר. "האתגר הנוסף הוא שבניגוד למבוגרים, ילד שכואב לו, מגרד לו וקשה לו מתקשה להמשיך לתרגל לאורך זמן. חליפות לחץ בקיץ זה לא פשוט, והם צריכים ללבוש אותן 23 שעות ביממה".
בבית החולים מעידים כי בשנים האחרונות חלה עלייה במספר המטופלים כתוצאה מהתלקחות סוללות של קורקינטים ואופניים חשמליים. "זו אש שמתלקחת במהירות", אומר ד"ר קורניצר. "ההמלצה היא להטעין מחוץ לבית, במקום מרוחק, לרכוש סוללות תקניות, ולוודא שילדים קטנים אינם נמצאים בקרבת מקום". האב מצטרף: "לא האמנתי שדבר כזה יכול לקרות מקורקינט. כל סוללה יכולה להתלקח, גם של טלפון, וכשיש מודעות נזהרים יותר".
את הסיפור מסכם האב במילים שמשלבות אמונה והכרת תודה. "כדתיים, הבחנו בניסים שנעשו לנו. התפילין בארון יצאו שלמים למרות שהכל נשרף, גם תמונות משפחה לא נשרפו. והנס השלישי היה להגיע לאלי"ן ולפגוש את אנשי המקצוע שעשו את השינוי בחייו".
פורסם לראשונה: 00:00, 20.05.26
