כשד"ר טליה עדן (39), מרצה וחוקרת בתחום מדעי המחשב באוניברסיטת בר-אילן, הייתה בת 17, מת אביה. הוא חיכה להשתלת כבד שלא הגיעה. לפני שבוע וחצי, בגיל 39, תרמה אונת כבד לתינוקת ביסאן בת השמונה חודשים מירושלים - והצילה את חייה. "לראות את הילדה מתאוששת אחרי הניתוח ולדעת שהיה לי חלק בכך - אין תחושה טובה מזה. באמת, כל המציל נפש אחת, כאילו הציל עולם ומלואו", אומרת ד"ר עדן.
"זה בער בי כל השנים האלה, התחושה שאותו לא יכולתי להציל, אבל אולי אעשה זאת עבור מישהו אחר. זה סיפוק מטורף, סגירת מעגל. מעבר מחוסר האונים שחשתי אז בתור נערה, לתחושת שליטה. במקביל, יש געגוע עמוק לאבא שלי, אבל זה יהיה שם תמיד", סיפרה ל-ynet ול"ידיעות אחרונות".
אביה של טליה, סורין אברם ז"ל, אובחן עם הפטיטיס C, מחלת כבד כרונית שנגרמת מנגיף HCV. היא הייתה אז פעוטה. עם השנים מצבו הידרדר: הוא סבל משחמת הכבד, היה במצב מסכן חיים ונזקק להשתלה. "בכל שנות התיכון ידענו שאו שזה הולך לתרומה, או שנגזר עליו למות", היא אומרת, "בזמנו לא היה מקובל לתרום אונת כבד באופן אלטרואיסטי, והיינו תלויים באנשים שיחתמו על כרטיס 'אדי' לצורך תרומה מן המת. זו הייתה חוויה ממש קשה של חוסר אונים, לגדול עם אבא שצריך השתלת כבד ואין לנו שום יכולת להשפיע על זה".
מאז שנפטר אביה לפני 22 שנה ליוותה אותה תחושת רצון לתרום אונת כבד באופן אלטרואיסטי. בשנות ה-20 לחייה היא פנתה לראשונה למרכז הלאומי להשתלות וביקשה לתרום כבד לאדם זר, אך נאמר לה כי היא צעירה מדי ושעליה להשלים קודם את שלב ההריונות. "מאז זה ישב אצלי בראש", היא מספרת, "אני ד"ר למדעי המחשב, אנחנו במסלול חיים מאוד לוחץ, אבל תמיד ידעתי שזה יבוא. חיכיתי שהילדים יגדלו מספיק ושהחיים קצת יתייצבו".
"הבנתי שזה באמת קורה"
בספטמבר האחרון החליטה עדן לנסות שוב. היא פנתה למרכז הלאומי להשתלות והחלה בתהליך סינון ובדיקות. כמה ניסיונות כמעט יצאו לפועל אך בוטלו ברגע האחרון, עד שלפני כשבועיים הגיעה השיחה. "מתאמת ההשתלות התקשרה וסיפרה לי שיש ילדה ערבייה שזקוקה להשתלת כבד. זו כבר הייתה הפעם השלישית שקיבלתי שיחה כזו, ואמרתי לעצמי שאני לא עושה שוב את ההכנה הנפשית, וכשזה יקרה זה יקרה. ואז, אחרי כמה ימים, כבר דיברו איתי על תאריך והבנתי שזה באמת קורה", מספרת טליה.
3 צפייה בגלריה
מימין: האחות איה נאסר ממחלקת טיפול נמרץ בשניידר, תורמת אונת הכבד ד"ר טליה עדן, התינוקת ביסאן, ד"ר מיכאל גורביץ', מנהל יחידת השתלות כבד, ד"ר יעל מוזר גלזברג, מנהלת יחידת מושתלי כבד ופרופ' אורית ויסבורד צינמן, מנהלת שירות מחלות כבד
(צילום: דוברות שניידר)
התינוקת, ביסאן, בת שמונה חודשים, תושבת ירושלים, נולדה עם מום נדיר בכבד. בחודשים האחרונים מצבה הידרדר והגיע לאי ספיקת כבד מסכנת חיים. היא נזקקה בדחיפות להשתלה, אך בני משפחתה הקרובים נמצאו כלא מתאימים לתרומה. "לאחר שהתברר שבעלי ואני לא מתאימים לתרום לה, עלו בי חששות רבים", מספרת אמה, אומימה, "פחדתי לראות את בתי סובלת מול עיניי מבלי שאוכל לעזור לה. כאשר קיבלתי את הבשורה שנמצא תורם מתאים, הרגשתי הקלה עצומה ושמחה גדולה. הייתה תחושה של תקווה אחרי תקופה לא פשוטה. פתאום הרגשתי שיש סיכוי אמיתי שבתי תקבל את הטיפול שהיא זקוקה לו".
ד"ר טליה עדן: "מתאמת ההשתלות התקשרה וסיפרה לי שיש ילדה ערבייה שזקוקה להשתלה. זו כבר הייתה הפעם השלישית שקיבלתי שיחה כזו, ואמרתי לעצמי שאני לא עושה שוב את ההכנה הנפשית, וכשזה יקרה זה יקרה. אחרי כמה ימים, כבר דיברו איתי על תאריך והבנתי שזה באמת קורה"
ההשתלה תוכננה במקור להיערך היום, אך מצבה של ביסאן הידרדר והרופאים קבעו כי ללא השתלה מיידית, היא לא תשרוד. טליה שמעה על כך לראשונה בזמן שהייתה בדרכה לנתב"ג לקראת נסיעת עבודה. "התקשרתי להתעדכן בתאריך הניתוח, ואז אמרו לי שלא בטוחים מתי תהיה ההשתלה ושמנסים להקדים אותה כי המצב של הילדה לא טוב", היא מספרת, "שאלתי מה היה קורה אם לא הייתי נוסעת, ואז אמרו שהיו מבצעים את ההשתלה תוך יום-יומיים".
באותו רגע החליטה עדן לבטל את הנסיעה. "לא יכולתי לנסוע כששמעתי שהילדה במצב כזה", היא אומרת, "ידעתי שלא אסכן את המצב שלה בשביל נסיעת עבודה, שזה לא יכול להיות שיקול בכלל, אלא מה שטוב לה בריאותית".
"התרגשות מטורפת"
בעקבות ביטול הנסיעה, נערכה ההשתלה לפני כשבוע וחצי. "לא פחדתי מהניתוח. קצת פחדתי מההחלמה ומהשבוע אחרי הניתוח, שבו אתה חסר אונים ותלוי באנשים", אומרת טליה, שמספרת כי למרות החששות, גם בני משפחתה תמכו בהחלטה: "בעלי ידע עוד לפני שהתחתנו שזה אחד מהדברים ברשימה שלי. היה לו קשה כי הוא ממש דאג, אבל הוא חמוד ותומך ואין נפלא כמוהו. לילדים שלנו, בני שמונה ועשר, סיפרנו רק ממש לפני הניתוח. לא רצינו שידאגו. הבן הצעיר מאוד התרגש וממש רצה לשמוע על כל הרפואה מאחורי העניין".
הניתוח, שארך כשש שעות, עבר בהצלחה, ובשבוע שעבר פגשה טליה לראשונה את ביסאן ומשפחתה. "זה היה ממש מרגש. הילדה נראתה כאילו הכל יהיה בסדר איתה. אין לי איך לתאר את זה. כל השבוע הזה היה גל של התרגשות מטורפת", היא אומרת.
ד"ר מיכאל גורביץ': "מעטים יודעים שתרומת כבד אלטרואיסטית בכלל אפשרית - שניתן לתרום אונת כבד ולהמשיך לחיות חיים מלאים ובריאים, משום שזהו איבר ייחודי שמסוגל להתחדש ולצמוח מחדש"
בתחילת השבוע שוחררה טליה לביתה להמשך התאוששות. "השבוע הראשון היה קצת קשה, זה בכל זאת ניתוח בטן, אבל הצוות היה מדהים וגם המשפחה והחברים. הייתי עטופה מכל הכיוונים, ועכשיו אני מרגישה ממש בסדר", היא מדווחת.
"מעטים יודעים שתרומת כבד אלטרואיסטית בכלל אפשרית - שניתן לתרום אונת כבד ולהמשיך לחיות חיים מלאים ובריאים, משום שזהו איבר ייחודי שמסוגל להתחדש ולצמוח מחדש", אומר ד"ר מיכאל גורביץ', מנהל היחידה להשתלות כבד במרכז שניידר לרפואת ילדים מקבוצת כללית. לדבריו, "אמנם נדרשת תקופת החלמה והתאוששות, אך בטווח הארוך הסיכון הבריאותי לתורם נמוך מאוד. ממש עכשיו, בערב חג השבועות, ביצענו השתלת כבד אלטרואיסטית לילדה נוספת, השנייה בתוך חמישה ימים בלבד. זהו אירוע חריג ויוצא דופן שכן אלה השתלות נדירות ובטח ברצף שכזה. אנחנו עוקבים מקרוב אחר שתי הילדות ומקווים מאוד להמשך התאוששות טובה".
"הידיעה שהיה לי חלק בזה – אין תחושה טובה יותר", מוסיפה טליה, "גם מי שלא יכול לתרום באופן אלטרואיסטי, יכול לחתום על כרטיס 'אדי'. זה כל כך חשוב. אנשים לא תמיד מבינים את המשמעות של זה עבור אחרים. זה משהו שהייתי מצפה שכולם יעשו".
ואיך היא מסכמת את האירוע? "אני חושבת שאבא שלי היה גאה בי".
- לחתימה דיגיטלית על כרטיס אדי - לחצו כאן
פורסם לראשונה: 00:00, 26.05.26
