לפני כשמונה שנים, כשג'סי ברנדט, אז בן 22, אובחן עם סרטן, הוא עוד לא יצא מהארון כגבר טרנסג’נדר. בזמן שעבר כימותרפיה, איבד שיער, קיבל "בלוקרים" (נוגדי הורמונים להתאמה מגדרית) ונאבק על חייו, הוא גם החל להבין לראשונה מי הוא באמת. אבל אם על הסרטן הוא קיבל חיבוק ותמיכה, על הטרנסיות הרבה פחות. "במקומות של סרטן לא יודעים מה לעשות עם טרנסים, ובמקומות של טרנסים לא יודעים מה לעשות עם סרטן", הוא אומר.
בגיל 22, בזמן שלמד הנדסת חשמל ופיזיקה בטכניון, ברנדט הרגיש שמשהו בגוף שלו קורס. "היו לי חולשות, חום בלילות, צמרמורות, התעלפויות ובדיקות דם לא תקינות", הוא משחזר, "אבל במשך חודשים אמרו לי שאני בריא". לדבריו, גם כשהתסמינים החריפו, הרופאים ייחסו אותם לדברים אחרים. "אמרו לי שאני פשוט מאבד ברזל בווסת. בדיעבד זה היה מקרה קלאסי של סרטן. פשוט לא הקשיבו". בסופו של דבר הוא אובחן עם סרטן ועבר חצי שנה של טיפולי כימותרפיה. אלא שבמקביל למחלה, התרחש אצלו תהליך נוסף - ההבנה שהוא גבר טרנס.
"תמיד ידעתי שאני לא בת", הוא אומר. "אבל גם לא ידעתי להגיד מה אני כן. לא הכרתי בכלל את האפשרות של גברים טרנסים". ברנדט, כיום כבן 30, אקטיביסט ויזם חברתי המתגורר בתל-אביב, גדל בבצרה. לדבריו, בילדות הרגיש מנותק מהאופן שבו הסביבה תפסה אותו. "לא התחברתי לשום דבר שהיה 'של בנות'. שנאתי להצטלם, שנאתי לקנות בגדים. הרגשתי שאנשים מסתכלים עליי ורואים משהו שהוא לא אני".
דווקא בזמן הכימותרפיה, כשגופו השתנה בכוח, נפל לו האסימון. "חשבתי לעצמי, יכול להיות שאני הולך למות ואף פעם לא יהיה לי שיער קצר. הלכתי להסתפר בפעם הראשונה בחיים, וכשהסתכלתי במראה זו הייתה הפעם הראשונה שזיהיתי את עצמי".
לדבריו, השילוב בין סרטן לבין תהליך התאמה מגדרית יצר מציאות רפואית כמעט בלתי אפשרית. "כשאתה 'יוצא מהארון' עם סרטן, אתה מקבל חיבוק חד-משמעי וכולם סביבך מתגייסים", הוא אומר. "אבל כשאתה יוצא מהארון כטרנס, זה לא אותו דבר בכלל. לעבור את שני הדברים האלה ביחד, זה מאוד מורכב".
אתגר הפוריות
אחד הקשיים המרכזיים מבחינתו היה נושא הפוריות. טיפולי כימותרפיה עלולים לפגוע ביכולת להביא ילדים, ולכן חולים רבים מופנים לשימור פוריות לפני תחילת הטיפול. אלא שאצל ברנדט, עצם ההתעסקות באיברי הרבייה הייתה כרוכה בדיספוריה מגדרית קשה. "ההחלטה שלי לא לעשות שימור פוריות בזמנו הושפעה מאוד מהדיספוריה שלי, אבל אף אחד בכלל לא שאל אותי על זה", הוא מספר. "התייחסו לזה כאילו זה מובן מאליו שכל אחד ירצה את אותו הדבר".
בעולם הרפואה יודעים בדרך כלל להתאים טיפול אונקולוגי לתרופות נפוצות אחרות, כמו גלולות או תרופות פסיכיאטריות. אבל כשמדובר בטיפולים להתאמה מגדרית, הידע מוגבל יותר. "גברים טרנסים לוקחים טסטוסטרון, ובטיפולי כימותרפיה לפעמים מקבלים ‘בלוקרים’ שמדכאים פעילות הורמונלית. זה תחום מאוד ספציפי, ולא כל רופא באמת יודע איך הדברים האלה משפיעים אחד על השני", הוא אומר.
גם הבירוקרטיה הפכה לחלק מהמאבק. בישראל, שינוי סעיף המין בתעודת הזהות מחייב מעבר ועדה להתאמה מגדרית והליך ממושך. ברנדט התחיל את הטיפול בסרטן כשהוא רשום כאישה, וסיים אותו כגבר. "במשך שנים הייתי צריך לצאת מהארון שוב ושוב", הוא אומר ומסביר שכל הדוחות הרפואיים וכל ההיסטוריה הרפואית שלו היו בלשון נקבה, וזה גם גרם לזה שפנו אליו כל הזמן בלשון פנייה שגויה. "בכל פעם שהגעתי לבדיקה או למיון פנו אליי בשם הלא-נכון ובלשון פנייה לא נכונה. הייתי צריך להסביר מחדש מי אני". והאבסורד נמשך. למרות שהוא גבר טרנס בעל איברי רבייה נקביים, יש קופות חולים ומרפאות שבהן עצם שינוי סעיף המין לזכר מקשה עליו לקבל תורים לבדיקות גינקולוגיות.
ג'סי ברנדט: "אם כתוב 'זכר', יש מקומות שלא מאפשרים לקבוע תור לגינקולוג, למרות שיש לי עדיין צורך רפואי בזה. להיכנס למרפאת נשים כגבר טרנס זו חוויה מאוד לא פשוטה. המבטים, השאלות, התחושה שאתה לא אמור להיות שם"
"המערכת בנויה בצורה מאוד בינארית", הוא מסביר. "אם כתוב 'זכר', יש מקומות שלא מאפשרים לקבוע תור לגינקולוג, למרות שיש לי עדיין צורך רפואי בזה". ברנדט מתאר גם תחושת זרות במרחבים רפואיים. "להיכנס למרפאת נשים כגבר טרנס זו חוויה מאוד לא פשוטה. המבטים, השאלות, התחושה שאתה לא אמור להיות שם".
לדבריו הבעיה רחבה יותר מהמקרה הפרטי שלו. "הרבה חולי סרטן חווים נתק מהגוף שלהם, נשים שמאבדות שדיים או שיער, גברים שמאבדים כוח פיזי או תפקוד. אבל כשזה פוגש טרנסיות, המערכת פשוט לא יודעת לדבר את השפה הזאת".
להיות לבד
גם במסגרות תמיכה לחולי סרטן הוא הרגיש לעיתים לבד. "במקומות של סרטן לא יודעים איך להתמודד עם טרנסים, ובמקומות של טרנסים לא יודעים איך להתמודד עם סרטן", הוא אומר. היום, שנים אחרי הטיפולים, ברנדט הבריא מהסרטן וממשיך בפעילות חברתית. אבל מבחינתו, הסיפור שלו חושף בעיה רחבה יותר במערכת הבריאות. "זה אולי מקרה מאוד ספציפי", הוא אומר, "אבל דווקא בגלל זה חשוב לדבר עליו. כי בסוף אנשים אמיתיים נופלים בתוך החורים שהמערכת לא יודעת לראות".
ברנדט הוא חבר בעמותת חלאסרטן שהוקמה בהשראת טל יעקובסון ז"ל על ידי הוריה זוהר ויענקל'ה יעקובסון ובשיתוף עם שירה קופרמן מנכ"לית העמותה.
בכל יום מאובחנים בישראל עשרה צעירים בגילי 44-18 בסרטן, כ-3,700 בשנה. חלאסרטן הקימה שמונה מרפאות צעירים בבתי חולים לצד שני מרכזי טל לרפואה אינטגרטיבית והיא תומכת בקהילה של למעלה מ-35 אלף חולים ומחלימים. בשנה שעברה העמותה העניקה מענה לכ-20 אלף צעירים, ומתחילת המלחמה נרשם זינוק של כמאה אחוז בהשתתפות בתוכניות השיקום המגוונות.
פורסם לראשונה: 00:00, 31.05.26
