במרכז הרפואי לגליל בנהריה יש כאלו שכבר הפסיקו לספור כמה פעמים מפרוץ "חרבות ברזל" הם נאלצו להעביר את הציוד והחולים מתחת לקרקע ובחזרה למעלה. ואלו שכן סופרים, כבר מנו חמש פעמים בפחות משלוש שנים. ברביעי שעבר, כמו מכונה משומנת אך עייפה משהו, העובדים העלו בחזרה את כל המערכות מעל האדמה. אלא שבתוך ארבעה ימים בלבד נאלצו לחזור למטה. ומה קורה הבוקר? הם שוב אמורים לחזור למחלקות הרגילות. אשת צוות: "כל ירידה ועלייה כזאת כרוכה בדאגה לדברים הקטנים ביותר".
המרכז הרפואי לגליל נע ונד בין הבניין לתת-הקרקע כבר שלוש שנים
(צילום: גיל נחושתן, יאיר קראוס )
מאיה מרעי, בת 18 מחורפיש, עושה 'שירות לאומי' בבית החולים כעוזרת רופא. היא מחזיקה את ידי המטופלים והמטופלות, שעושים דרכם מהמחלקה שלה בבניין האשפוז אל זו הזמנית הממוגנת ומבקשת להרגיע ולתת להם מעט בטחון. אך היא מודה כי היא בעצמה מנסה להיות חזקה. "אני רק בת 18, במלחמה האחרונה הייתי עדיין בבית ספר ופתאום אני עכשיו פה", היא אומרת. מרעי מנסה לעצור את הדמעות ולוקחת נשימה עמוקה. "זו גם עבודה פיזית להעביר את המיטות והתיקים הרפואיים וכל הציוד של המטופלים ולהמשיך בבדיקות הדם וכל המחטים, וגם נפשית, כי קשה למטופלים עם המעברים".
"משתדלים למצוא כוחות"
במתחם הסמוך מנהלת מדינה מישייב את עבודות העתקת מחלקת פנימית ה'. כמו כל בית החולים, בשבעה באוקטובר 2023 ירדה המחלקה הפנימית אל הקומות התת-קרקעיות אך מאז נשארה שם. בהנהלת בית החולים ניצלו את שעת החירום כשעת כושר לבצע שיפוצים נרחבים במתחם הקבע בקומה השלישית.
שלשום, בשבת עם סיום השיפוצים עלו המטופלים וצוות המחלקה למתחם החדש והמשופץ שלהם, באור יום ונוחות, ששכחו שהיא אפשרית. "קיבלנו מחלקה מהממת, מוארת ומלאת טוב והתחלנו לארגן אותה - והנה כבר קיבלנו הוראה לרדת בחזרה", משתפת מישייב. היא שומרת על חיוך ואופטימיות ומבהירה: "אנחנו משתדלים מאוד למצוא כוחות. אין לנו אופציה ללכת אחורה, רק קדימה. כל ירידה ועלייה כזאת כרוכה בדאגה לדברים הקטנים ביותר".
במיטות האשפוז התת-קרקעיות שוכבים תושבי האזור, חלקם חווים את המעבר הזה בפעם הראשונה. חווה פישביין מאושפזת במחלקה הכירורגית ומנסה להתרגל למציאות החדשה. "מעולם לא חוויתי דבר כזה", אמרה. היא מביטה בהערכה אל הסניטר שמוביל את מיטתה לקצה המסדרון החשוף ומשתפת: "הצוות עושה עבודת קודש. אני מאושרת שיש לנו חדרים ששומרים עלינו מתחת לאדמה". פישביין, בת 78, גרה בנהריה למעלה מ-60 שנה. היא מתארת את שגרת החיים בצל האזעקות וסבבי הלחימה: "אנחנו חווים את הבומים כל יום. אני רוצה שחיזבאללה ייצא מהאזור שלנו ושאנחנו נעשה שלום עם האנשים של לבנון. שתגמר המלחמה וזהו, ושנהריה תצמח ותגדל ונחיה בשלום ובשלווה".
גם באגף נשים ויולדות שבבטן האדמה, החיים לא עוצרים בגלל קולות האזעקה והיירוטים שנשמעים מהגבול. "אנחנו לא מפסיקים להביא חיים חדשים לעולם. זה המקום וזה הזמן", מבהירה שרי נהיר בידרמן, מיילדת ומפקחת האגף. חדרי הלידה הם ממוגנים אך מחלקת האשפוז נדרשה לרדת לכאן. "מן הסתם זה גורם לאי שקט ולחוסר בטחון אצל היולדות, שלא יודעות לקראת מה הן הולכות", טוענת נהיר. "אנחנו מפיגות את החששות שלהן והצוות כולם מחייכים ועושים הכל באהבה ורצון, אפילו שזו לא הפעם הראשונה ולא השניה. אנחנו פה למען המטופלות שלנו. זה קשה מאוד אבל זה התקווה והעתיד שלנו, אין משהו אחר".
"הכי מתורגלים בעולם"
המרכז הרפואי לגליל הוא בית החולים הקרוב ביותר לגבול הצפון, כעשרה קילומטרים מלבנון, והפך לאורך חודשי הלחימה למוצב רפואי מבוצר. רק חדרי המיון, טיפול נמרץ, חדרי היולדות וחדרי הניתוח נמצאים במרחבים מוגנים גם בשגרה, ועם הורדת מחלקות האשפוז נדרשים הרופאים לרדד את מספר המאושפזים ולשחרר רבים מהם, מאחר ויש מתחת לקרקע מקום רק למחצית המיטות.
"לצערנו אנחנו כבר הכי מתורגלים, אולי בעולם, בסיטואציה הזאת", מעיד ד"ר צבי שלג, סגן מנהל המרכז הרפואי והאחראי על מערך החירום. הוא מספר כי מאז אוקטובר 23, בית החולים פעל במתחם הממוגן במצטבר למעלה מ-15 חודשים. "לא נעים להגיד, אבל זו השגרה שלנו, אנחנו בית חולים בקו עימות מאז ומתמיד. להגיד לך שזה פשוט? לא. אנחנו 'נרמלנו' את המצב הזה של להיות חסונים ולעמוד בכל אתגר שניתן לנו. לכאורה אנחנו כבר לא ממש מכירים משהו אחר".
לצד ניהול החירום, בבית החולים מביטים גם אל תקציבי הפיתוח בסך מאות מיליוני שקלים שהובטחו לאזור ולבית החולים בפרט, במסגרת החלטת הממשלה לשיקום הצפון שהתקבלה בשבוע שעבר. "נוכל להכניס לכאן טכנולוגיות חדשות שיאפשרו לנו להמשיך ולקיים את השירותים שלנו ולהיות בעלי טכנולוגיית הקצה הטובה ביותר ברפואה. בכל מה שנדרש מבחינה רפואית, כגון ניתוחים" מתאר ד"ר שלג. לדבריו, "אנו רואים בהשקעה זו מנוע צמיחה אדיר לטווח הארוך לכל האזור.
"אנו משוכנעים שעם השנים זה יגדל ויתעצם, ויביא לכך שאוכלוסיות חזקות ימשיכו ויחזרו לתגבר את הגליל המערבי, אני חושב שכולם מבינים שיש לזה חשיבות לאומית", מסכם סגן המנהל.
פורסם לראשונה: 00:00, 09.06.26
