"במחלקה שלנו אין יום שאנחנו לא ביותר מ-100 אחוזי תפוסה, אנחנו תמיד מגיעים למשמרת עם חולים בפרוזדור, חולים מורכבים וקשים, והצוות צריך להתמודד עם כל הקושי הזה ועם המשפחות", מתאר ראפע דיאב, אח אחראי במחלקה פנימית ברמב"ם.
שבע משמרות ברצף, שעות שאין להן סוף, ותחושה מתמדת שאף אחד לא רואה אותם. עם הכרזת סכסוך העבודה של הסתדרות האחים והאחיות ואיום ההשבתה שמרחף ברקע, מספרים העובדים על שגרת יומם, על העומס והשחיקה שהכריעו אותם ומסכנים את המטופלים.
ראפע דיאב (54), כבר 27 שנים במקצוע: "יש אצלנו אחים ואחיות שעושים שש-שבע משמרות וכמות שעות לא נורמלית, והרבה פעמים אנחנו נאלצים גם לבוא חולים לעבודה כדי לא לפגוע בצוות שאיתנו, כי אין מספיק אנשים. יש מחסור מטורף בכוח אדם. אין ספק שהעומס יכול לפגוע באיכות הטיפול, יכולות לקרות טעויות, זה נובע מעייפות, ומשחיקה".
ראפע דיאב: "יש אצלנו אחים ואחיות שעושים שש-שבע משמרות וכמות שעות לא נורמלית, והרבה פעמים אנחנו נאלצים גם לבוא חולים לעבודה כדי לא לפגוע בצוות שאיתנו, כי אין מספיק אנשים. יש מחסור מטורף בכוח אדם. אין ספק שהעומס יכול לפגוע באיכות הטיפול, יכולות לקרות טעויות, זה נובע מעייפות, ומשחיקה"
דיאב, כמו אחים ואחיות רבים, מספר שכבר תקופה ארוכה קשה למצוא רגע מנוחה. "אנחנו מתמודדים עם עומסים מטורפים. זה התחיל מהקורונה, ואז החלה המלחמה, שחלק מהזמן היינו בתת קרקע. בכל הזמן הזה הצוות הסיעודי היה בחזית".
"אני אישית מאוד אוהב את המקצוע, אני נמצא בו 27 שנים, אבל כל יום הופך קשה יותר", הוא מוסיף. "קשה להתנתק מהעבודה. גם כשאני בבית אני ממשיך לטפל בבעיות מרחוק, וברור שיש לזה מחירים. יש פחות זמן להשקיע במשפחה המורחבת, בהורים המבוגרים, וגם פחות זמן להשקיע בקשרים חברתיים. זה כמובן גם משפיע על הזוגיות. המטרה היא לא חס וחלילה לפגוע במטופלים, אלא לשפר את התנאים שלנו כצוות סיעודי שעובד מאוד קשה. לצערי ההרגשה היא שלא רואים אותנו".
"מנצלים את המסירות שלנו"
בהסתדרות האחים והאחיות טוענים שכבר יותר משנה שהם פונים למשרדי האוצר והבריאות בנושא. "הם מנצלים את המסירות שלנו בתקופת המלחמה, שגילינו אחריות, ושלא פעלנו עד כה באופן ארגוני. פנינו אליהם שוב ושוב במכתבים, אבל הם ממשיכים להעמיס עוד ועוד מטלות על האחים והאחיות ולא לאפשר לנו להעניק טיפול ראוי. הם מתנהגים כאילו אין אחיות, כאילו אין להן צרכים", אומר יו"ר הסתדרות האחיות והאחים, שאול סקיף, בשיחה עם ynet ו"ידיעות אחרונות".
"הצוות הסיעודי בחזית". ראפע דיאב
(צילום: אלעד גרשגורן)
לפי נתונים שנאספו בהסתדרות, קיימים יותר מ-1,000 תקנים חסרים. ואולם, במשרד הבריאות טענו כי בשנים האחרונות נתנו יותר מ-2,000 תקנים. "הם מבחינתם נתנו בתקופת הקורונה תקנים, אבל מרביתם נעלמו בדרכים לא דרכים, למקומות אחרים", מסביר סקיף.
הוא מציין כי המחסור משפיע באופן מובהק על איכות הטיפול. "כל שבוע מטילים עליהן עוד מטלה, כדי שייראה כאילו הטיפול בחולים תקין, אבל האחות לא מסוגלת לעמוד בזה. הן לא מצליחות לסיים את המטלות, ובצר להן הן מסמנות שביצעו את המשימה, למרות שלא ביצעו אותה. הן נאלצות לחתום על דברים שלא עשו. זו פגיעה אנושה ביכולת שלנו לעמוד מאחורי הדברים שאנחנו אמורים לעשות, אבל זה לא מעניין אף אחד. במשרד הבריאות מוציאים דוחות ואומרים 'השתפרנו, עשינו', אבל הכל פיקציות, זה לא באמת. הם כל היום מתעסקים בשיווק במקום לדאוג לכוח אדם".
"פחות רואים את המטופל"
"אנחנו 10-8 שעות בריצה במשמרת, לפעמים אין לנו זמן לצרכים האישיים שלנו, צרכים בסיסיים של בני אדם כמו לאכול, או ללכת לשירותים, כי אין אחיות, התקינה שלנו ניתנה לפני כמה עשורים", מספרת אירנה ברייב (54), אחות במחלקה הקרדיולוגית בבית החולים כרמל, מקבוצת כללית, כבר 28 שנים במקצוע.
"אין לנו זמן לצרכים האישיים שלנו, צרכים בסיסיים של בני אדם כמו לאכול, או ללכת לשירותים". אירנה ברייב
(צילום: אלעד גרשגורן)
לדבריה, העובדים שחוקים מאוד. "המאבק שלנו מוצדק, לא נוכל להמשיך לעבוד ככה כמו עבדים. אי אפשר להמשיך בעומסים האלה, בריבוי המטלות שרק מתווספות, כשאנחנו פחות רואים את המטופל מול העיניים שלנו, ויותר את המחשב". ברייב מספרת כי יש אחים ואחיות שעזבו את המקצוע בעקבות הקושי. "השכר שלנו לא הוגן ביחס למה שאנחנו עושים יום-יום, לעבודה שהיא 24/7, והיום גם המטלות של הרופאים נופלות על האחיות. רוצים שתהיה אחות טובה, אחות רחמניה, אבל אי אפשר ככה".
אירנה ברייב: "השכר שלנו לא הוגן ביחס למה שאנחנו עושים יום-יום, לעבודה שהיא 24/7, והיום גם המטלות של הרופאים נופלות על האחיות. רוצים שתהיה אחות טובה, אחות רחמניה, אבל אי אפשר ככה"
הקולגה שלה, מיכל הראל (50), אחות בחדר מיון בבית החולים, טוענת כי מאז החלה לעבוד במקצוע לפני 28 שנים, כמעט ולא היו שינויים במצבת כוח האדם. "למרות הגידול באוכלוסייה, והעלייה בתוחלת החיים ובתחלואה, אנחנו תקועים באותם משאבים - כמות כוח האדם היא כמו שהיינו לפני עשרים או שלושים שנה, וזה אומר שיש יותר עומסים עלינו".
לדבריה, אחות מופקדת על שמונה או תשעה מטופלים, אך בשל העומס מטפלת בהרבה יותר. "אנחנו מקבלות שכר בסיסי שבכלל לא משקף את כמות ההשקעה שלנו, ואת לא מרגישה שמישהו מעריך את מה שאת עושה. אני צריכה לתעד כל פעולה של מטופל ותוך כדי גם לטפל בו, גם לכתוב במחשב, גם לתת דיווח, אי אפשר לעמוד בזה. זה יוצר גם תסכול של המטופלים עצמם, ולעיתים אפילו אלימות מילולית ופיזית".
"זה יוצר גם תסכול של המטופלים עצמם, ולעיתים אפילו אלימות מילולית ופיזית". מיכל הראל
(צילום: אלעד גרשגורן)
"באתי למקצוע הזה מתוך תחושת שליחות, ואני נשארת בו כי אני אוהבת את מה שאני עושה, אבל זה מתסכל שאין לי תנאים ואין שכר הולם, ורק דורשים ממני יותר. למה זמר או שחקן כדורגל מתוגמלים, ואנחנו, שמצילים חיי אדם, לא מוערכים, לא מקבלים את מה שמגיע לנו, וגם המקצוע לא נחשב כמקצוע זוהר ונוצץ", היא מוסיפה.
"פספסתי, אפילו בדברים קטנים"
"המאבק מוצדק, במיוחד כשאנחנו מדברים על חיי אדם, זה הדבר הכי חשוב שיכול להיות. מי לא רוצה שהיקרים לו יקבלו את הטיפול הכי טוב, שיהיו שם בשבילו, שישימו לב אליו, ושלא יהיה לאחות עוד תשעה מטופלים מלבדו", אומרת רות בולטק (31), אחות במחלקת כלי דם בבית החולים כרמל. "יש את התקנים הקבועים במחלקה, אבל מספיק שמישהי חולה ומישהי בחופש, ואת צריכה להוסיף עוד משמרות. היו מצבים שאחיות היו צריכות לחזור מהחופש שלהן בגלל מחסור".
"יש משמרות שאני לא מצליחה לתת את הכול". רות בולטק
(צילום: אלעד גרשגורן)
בולטק עובדת ארבע שנים במקצוע וזוכרת היטב את תקופת לימודיה. "בלימודים מתארים את זה שיש זמן להיות עם המטופל, ולקיים שיחות יזומות, ובפועל בשטח המשמרות כל כך עמוסות, שאת לא מספיקה להגיע לזה. איכות הטיפול לא מספיק טובה כמו שהייתי רוצה. לפעמים יש משמרות שאני לא מצליחה לתת את הכול, וזה פוגע במטופל. הרבה פעמים אני חוזרת בסוף היום הביתה ונזכרת שהמטופל ביקש משהו ופספסתי, או לא הספקתי, אפילו בדברים קטנים".
רות בולטק: "איכות הטיפול לא מספיק טובה כמו שהייתי רוצה. לפעמים יש משמרות שאני לא מצליחה לתת את הכול, וזה פוגע במטופל. הרבה פעמים אני חוזרת בסוף היום הביתה ונזכרת שהמטופל ביקש משהו ופספסתי, או לא הספקתי"
גם היא מעידה על אחיות רבות שעזבו את המקצוע. "הן הבינו שזה יותר מדי, שזה לא כמו שהן חשבו. חלק עברו לקהילה, וחלק עזבו את המקצוע בכלל", היא אומרת.
הנתונים העגומים
מספר האחיות בישראל עמד בשנת 2023 על 5.6 לכל 1,000 נפש. עם זאת, בנובמבר האחרון הודיע משרד הבריאות כי השלים את היעד הראשון בתוכנית החומש, כאשר מספר האחיות בעלות הרישיון עד גיל 67 הגיע לשבע לכל 1,000 נפש בישראל. ואולם, בהסתדרות האחיות מדגישים כי מספר זה כולל בתוכו גם את מי שאינם עובדים במקצוע, ולכן בפועל המספר נמוך יותר.
גם השיפור שמציג משרד הבריאות עומד בפער אל מול נתוני ה-OECD. מנתוני דוח "מערכת הבריאות בישראל בראי ה-OECD" לשנת 2023 עולה כי במדינות כמו שווייץ, נורווגיה, איסלנד, גרמניה וקנדה מספר האחים והאחיות הפעילים עומד על יותר מעשרה לכל 1,000 נפש. הנתון בישראל נמוך אף ממדינות כמו צ'כיה ורומניה.
ממצאי סקר החוסן והשחיקה של משרד הבריאות לשנת 2025 משקפים גם הם את המצב העגום. לפי הנתונים, נרשמה עלייה משמעותית במדד השחיקה הכללית במערכת הבריאות - מ-3.4 בשנים 2018 ו-2021 ל-3.6 בשנת 2025, כאשר כ-40% מהעובדים במערכת מצויים ברמת שחיקה גבוהה.
באשר לסקטור האחיות, 47% מהמשיבים דיווחו על עומס מטלות אדמיניסטרטיבי, ו-25% דיווחו על עומס פיזי קשה. עוד עולה מהסקר כי 26% מהמשיבים בקרב האחים והאחיות מציגים אינדיקציה לתסמיני דיכאון, 13% מהאחיות שהשיבו לסקר העידו כי הן שוקלות לעזוב את המקצוע, ו-46% מהאחיות מרגישות שהלחץ בעבודה פוגע בבריאותן האישית.
"זה מסכן את החולים"
לדברי יו"ר הסתדרות האחיות והאחים, שאול סקיף, על אף המחסור הקיים, בתי החולים ממשיכים לפתוח שירותים נוספים. הוא מציין כי באחד מבתי החולים הגדולים במרכז החליטו אף להחליף בחדרי ניתוח אחות אחת בטכנאים. "זה הגיוני להחליף אחות שעוברת הכשרה כמה שנים בטכנאי שעבר שבוע קורס? זה מסכן את החולים ומעמיס על האחות היחידה שנותרת בחדר ניתוח", הוא אומר.
למרות הכרזת סכסוך העבודה, סקיף מציין כי אינו רוצה להגיע לשביתה בעוד כשבועיים. "אני לא רוצה להגיע לשביתה כי זה חיים של אנשים. אנחנו מצפים שמשרד הבריאות והאוצר יקראו לנו לדיון דחוף. אני מקווה מאוד שלא נגיע לזה, אבל אם לא תהיה ברירה, נשבות. בסוף אנחנו נלחמים לטפל במטופלים בצורה הטובה ביותר".
משרד הבריאות מסר עם הכרזת סכסוך העבודה, שהוא "מוקיר את פעילות האחיות ופועל באופן מתמיד לקידום האחיות, מעמדן, מקצועיותן, וצמצום העומסים המוטלים עליהן", ולדבריו "הסכם השכר האחרון למקצוע האחיות נחתם בנובמבר 2023 ותוקפו עד לסוף שנת 2027. הסכם זה נעשה לאחר משא ומתן סדור, כנהוג בהסכמי שכר במשק, עם הסתדרות האחיות, הממונה על השכר במשרד האוצר ומשרד הבריאות".
עוד נמסר כי "בשנים האחרונות נוספו מעל 2,500 תקנים חדשים, ומשרד הבריאות ממשיך לפעול לחיזוק המערכת, שיפור תנאי העבודה ומניעת שחיקה. בחודשים האחרונים נעשו מספר שיחות עם הסתדרות האחיות, ושיחות נוספות יערכו בתקופה הקרובה. משרד הבריאות קורא להסתדרות האחיות להמשיך בשיח שהחל על מנת להמשיך ולקדם את מקצוע האחיות ולמנוע פגיעה מיותרת בציבור המטופלים".
משרד האוצר מסר שהוא "מופתע מהחלטת הסתדרות האחיות לנקוט צעדים ארגוניים דווקא בתקופה זו. זאת, במיוחד לנוכח העובדה שהסכם השכר הקיים עדיין בתוקף עד מרץ 2028, וכולל תקופת שקט תעשייתי ומנגנוני מיצוי מוסכמים שטרם מוצו".
פורסם לראשונה: 00:00, 10.07.26
