אחרי חמישה חודשים וחצי במילואים בחרבות ברזל, שנקטעו בשל הצפת פוסט-טראומה שסחב עוד ממבצע צוק איתן, מצא את עצמו ינון שורץ (33) לאורך שנה רצופה באשפוז פסיכיאטרי במגדל העמק ובצפת.
כשהשתחרר והתבקש להתמקד בשיקום, חזר לבית הוריו ברמת מגשימים שבגולן ומצא את עצמו מול שוקת שבורה. הצעיר מהקריות גילה פתאום את מה שחבריו פצועי צה"ל כבר למדו: עד כמה הפערים בין השירותים והמענים הרפואיים והחברתיים שמעניקה המדינה לאלו ששילמו בגופם ובנפשם להגנתה גדולים בין בני המזל שגרים במרכז הארץ, אפילו באזור חיפה, לבין אלו שגרים בצפון הרחוק - במרחב הגליל העליון והגולן. כעת, הוא וחבריו מבקשים להשמיע זעקה בדרישה להכרה ולמענים מיידים. לא הבטחות.
"מצאתי את עצמי יושב בבית, מתחיל לברר מה יש פה באזור", משחזר שורץ. "התחלתי לחקור ולהפוך כל אבן פה. ובכל מרחב הצפון, אין כלום ושום דבר. נותנים לך אפשרויות כמו לעשות קורס ציור ואמנות ואתה מוצא את עצמך יושב עם כמה פנסיונריות בחוג ולא בקבוצה שאתה באמת זקוק לה. הייתי בן אדם מאוד-מאוד פעיל בתקופת השיקום, היום המצב שלי רק הולך ומחמיר, אני פשוט תקוע בבית. אנחנו נכים סוג ז' כרגע. למה אני לא זכאי לקבל כנכה צה"ל את מה שמקבל נכה בקריות או במרכז הארץ ובכל מקום אחר? זה פשוט לא נורמלי ואסור לנו להסכים לזה".
"אין פה כלום ושום דבר"
בכל מרחב הצפון מוכרים כ-2,000 נכי צה"ל ומערכות הביטחון, מתוכם למעלה מאלף נכים מתגוררים ביישובי רמת הגולן. למרות הנתונים הללו, במרחב שבין קריית-שמונה ובין עמק בית-שאן והכנרת אין אף בית לוחם או מרכז שיקום יומי רשמי. המענים הקרובים ביותר נמצאים בחיפה ובנהריה – מרחק נסיעה של שעה וחצי עד שעתיים לכל כיוון.
בשבוע שעבר אישרה הממשלה לאמץ את המלצות הוועדה הציבורית לבחינת המענה הלאומי לטיפול ושיקום פצועי צה"ל בראשות פרופ' מור יוסף. ההחלטה כוללת תוספת תקציב שנתית של כ-2.5 מיליארד שקלים. כיום מטופלים באגף כ-87 אלף פצועים, וכ-60% מכלל הנקלטים החדשים מתמודדים עם פציעות נפש ופוסט-טראומה.
ינון שורץ: "התחלתי לחקור ולהפוך כל אבן פה. ובכל מרחב הצפון, אין כלום ושום דבר. נותנים לך אפשרויות כמו לעשות קורס ציור ואמנות ואתה מוצא את עצמך יושב עם כמה פנסיונריות בחוג ולא בקבוצה שאתה באמת זקוק לה. הייתי בן אדם מאוד-מאוד פעיל בתקופת השיקום, היום המצב שלי רק הולך ומחמיר, אני תקוע בבית"
אבל בשטח, הדברים נראים אחרת. אלברט קונינה (58) מרמת מגשימים, המתמודד עם פוסט-טראומה מאוקטובר 2023, שהה תשעה חודשים מתחת לשמיכה בביתו בטרם יצא לטיפול בחוות רום - מרכז חוסן טיפולי פרטי במרומי הר כמון, בסמוך לכרמיאל.
"זה שעה ורבע נסיעה לכל כיוון, ואנשים לא מסוגלים גם נפשית לנסוע בכבישים כל כך הרבה זמן. אתה רב עם הנהגים מסביבך, אתה כולך בלחץ, היו בדרך גם הרבה אזעקות", הוא מספר על הקושי בהגעה למרחב שמצא בו מעט מרפא.
קונינה מותח ביקורת על השירות באגף השיקום: "הם לא יודעים מה זה לתת שירות, אין עם מי לדבר, זה הכל רק דרך האפליקציה - לכתוב למכשיר סלולרי. אני לא צעיר ויש שם מלא כפתורים ומלא תמונות ואתה לא מבין מי נגד מי בכלל".
נטלי קואז (39) מקצרין, מעצבת רהיטים ואם לארבעה, נפצעה ב-2006 במהלך שירותה בתרגיל מבצעי ביחידת עוקץ. רק לאחר 15 שנים של מאבק זכתה להכרה ולמענים לנפגעי נפש ונדרשה לנסוע עד חיפה כדי להשתתף בתוכנית התמיכה "עכשיו אני" הייחודית, ששינתה את חייה.
"נסעתי לבית הלוחם בחיפה שעה וחמישים לכל כיוון, בהנחה שאין פקקים", היא מתארת. "אילולא הקבוצה הזאת, לא הייתי יוצאת מהבית ללימודים. שם פגשתי את עצמי בקבוצה שאני בה שווה בין שווים. פה בגולן אין כלום. כלום ושום דבר. זה ברמה שכשאני מדברת עם העו"סית שלי באגף השיקום ומבקשת ממנה מענים חברתיים וטיפוליים קבוצתיים, היא אומרת לי, 'תקשיבי, אני מאוד רוצה לתת לך את זה, אבל אין אצלכם כלום באזור'".
גלישה מהירה בין דפי הפייסבוק ואתרי בתי הלוחם בחיפה ומרכז הארץ חושפים אין-ספור פעילויות, חוגים, סדנאות ואירועים שזוכים להם נפגעי מערכות הביטחון שגרים באזורים אלה. אלו שאיתרע מזלם ומצאו עצמם מגשימים חיים בגבולות המדינה וגרים בפריפריה, משלמים גם מחיר בדמות שיקום וריפוי ברמה נמוכה יותר וללא נגישות לזכויות שיש לאחרים.
"פשוט שממה טיפולית"
ינון כהן (42) עבר לגור עם משפחתו במושב אבני איתן שבגולן לפני כשש שנים מהמושב מאור שבעמק חפר. לפני 23 שנים איבד את שתי רגליו בתאונת אימונים מחרידה בבסיס אל פורן. סמל המחלקה הדגים במהלך שיעור כיצד להתקין פצצת RPG על גבי מטול ולהכינה לשיגור. הוא הניח את המטול על הכתף ולחץ בטעות על ההדק. כהן איבד אז את שתי רגליו, רבים מחבריו נפצעו גם כן באירוע.
ינון כהן בקבוצת כדורסל הנכים ברמת הגולן
(צילום: נחום סגל)
בשני העשורים האחרונים מצא עצמו כהן נלחם שוב ושוב על שיקומו ועל פרוטזות מתקדמות. כשהגיע לגולן נדהם לגלות שאין כל פעילות מותאמת לנכים באזור, ובטח שלא לנכי צה"ל. לפני כחמש שנים הקים קבוצת כדורסל נכים, שלא זוכה לשום סבסוד או חסות. "כשהגעתי לגולן לא האמנתי שבמקום הזה יש פשוט שממה טיפולית. יש רצון טוב, אבל זה לא מספיק. אנחנו מבקשים שאגף השיקום וארגון נכי צה"ל ייכנסו לפה כבר".
ינון כהן: "כשהגעתי לגולן לא האמנתי שבמקום הזה יש פשוט שממה טיפולית. יש רצון טוב, אבל זה לא מספיק. אנחנו מבקשים שאגף השיקום וארגון נכי צה"ל ייכנסו לפה כבר"
מאיר פרישמן (67) מחיספין נמצא ב"עסק" כבר משנת 1999, אז נפצע בגפיו במהלך שירותו הצבאי. הוא מתאר כי כתושב הפריפריה הצפונית נתקל בקשיים בבקשות בסיסיות. "לא מזמן נתנו לי הפניה לצילום בבית חולים בחיפה. אמרתי, למה חיפה? יש לנו פה פוריה, יש לנו פה צפת", תיאר. "את הפנייה שמתי לפני חודשיים, עדיין לא קיבלתי תשובה. אצלי כל נסיעה זה משהו מורכב. אני כבר כמעט לא עושה נסיעות לבד".
מתברר כי במרחב שאין בו ממש מדינה, יוזמות מקומיות מנסות למלא את החלל, אך נתקלות בדרישות רגולטוריות. אורלי רשף, בעלת החווה האקולוגית "נטורה" בנטור, מנסה לקבל הכרה ממשרד הביטחון ולקיים קבוצות טיפוליות רשמיות לנפגעי הגוף והלומי הקרב באזור.
מנסה להקים קבוצות טיפול. אורלי רשף
(צילום: אפי שריר)
"אני כבר יותר מחצי שנה בתהליך של פינג-פונג מסמכים באתר", היא אומרת בתסכול. "שלושה חודשים לוקח להם להחזיר לי מייל שכתוב בו שלא חתמתי במקום הנכון, ברמה הזאת. כדי להרים קבוצה באגף השיקום, אתה צריך שתהיה בה עובדת סוציאלית עם אין-ספור דרישות וזה לא משנה אם יש לה עשר שנים ניסיון בעבודה עם פוסט-טראומה. היא לא תוכל ללוות את הפרויקט הזה כי אין לה תואר שני בתרפיה באמנות", היא מסבירה בכאב ומציינת כי היא פוגשת במאמצים כנים לסייע, אבל גם בכללים בירוקרטיים שלא מותאמים לאירוע. מהיום יקיימו היא ויזמים מקומיים נוספים, בעלי חוות ומשקים באיזור, שורת פעילויות לנפגעי גוף ונפש, ומקווים לגייס מימון.
אורלי שרף: "אני כבר יותר מחצי שנה בתהליך של פינג-פונג מסמכים באתר. שלושה חודשים לוקח להם להחזיר לי מייל שכתוב בו שלא חתמתי במקום הנכון, ברמה הזאת. כדי להרים קבוצה באגף השיקום, אתה צריך שתהיה בה עובדת סוציאלית עם אין-ספור דרישות וזה לא משנה אם יש לה עשר שנים ניסיון בעבודה עם פוסט-טראומה. היא לא תוכל ללוות את הפרויקט הזה כי אין לה תואר שני בתרפיה באמנות"
מאגף השיקום נמסר בתגובה: "אנו ערים לפערים הקיימים בפריסה הגיאוגרפית של בתי החולים ומעני הטיפול והשיקום במרחב ופועלים ללא הרף להרחיבם. כיום ישנם שלושה בתים מאזנים למתמודדי נפש המשמשים גם כמרפאות, חווה בכמון ומרכז שיקומי בבי"ח פוריה. פצועי נפש מטופלים במרפאות בבי"ח רמב"ם, העמק, טירת כרמל ומזור. נציגי האגף נפגשו בחודשים האחרונים עם מנהלי בתי החולים ויזמים פרטיים, כדי להרחיב ככל הניתן את המענים. אנו מוקירים את פועלם של יזמים פרטיים, אך מחויבים לשמירה על רמה מקצועית ובטיחותית גבוהה עבור הפצועים".
מארגון נכי צה"ל נמסר בתגובה: "מתוך ההבנה שחלק מהפצועים מתקשים להגיע לבתי הלוחם בשל המרחק הגיאוגרפי, ובפרט באזורי הפריפריה, ומאחר שפצועים רבים, במיוחד המתמודדים עם פוסט טראומה, זקוקים דווקא למסגרת אינטימית, קהילתית ומותאמת יותר בשלבי השיקום הראשונים, הארגון מוביל בחודשים האחרונים מהלך אסטרטגי רחב להנגשת שירותי השיקום ברחבי הארץ. במסגרת המהלך מוקם מיזם 'הבית' — מרכזי שיקום קהילתיים המשלבים פעילות שיקומית, קבוצות תמיכה, פעילות ספורט, תוכן והעשרה, ליווי למשפחות ומעטפת מקצועית מלאה. מרחב הצפון נמצא בלב התוכנית. אנו בוחנים מספר מיקומים ומעריכים כי בתוך שבועות ספורים נוכל להביא בשורה משמעותית לפצועות ולפצועים באזור".
פורסם לראשונה: 00:00, 26.07.26
