חודשים ספורים לפני מותה, כשנשאלה נור מה הייתה רוצה לעשות, השיבה בפשטות: "אני רוצה לראות את הים של תל אביב. הרבה שנים לא ראיתי ים". אנשי הצוות בשיבא החליטו להגשים לה את החלום, וארגנו יום מיוחד בחוף עבור המטופלים הדרוזים הסורים ומשפחותיהם. "אלה תמונות ורגעים שלא נשכח", אומרים בבית החולים לאחר מותה. בסרטון: הלווייתה של נור.
הלווייתה של נור, נערה דרוזית מסוריה שטופלה בשיבא עם סרטן
אתמול, אחרי מאבק ממושך במחלה, נור נפטרה. היא הייתה בת 16 בלבד כשהגיעה לישראל, לפני כעשרה חודשים - שבועות ספורים אחרי הטבח שביצע המשטר הסורי החדש באוכלוסייה הדרוזית בסווידא שבדרום סוריה. היא סבלה מגידול נדיר ואגרסיבי בלסת התחתונה. הטיפול שקיבלה בתחילה בסוריה הביא לשיפור, אך בהמשך המחלה התפרצה מחדש, ונור הובאה למרכז הרפואי שיבא במסגרת מבצע הומניטרי בשם "שבט אחים".
כשהגיעה לשיבא, ידעו הרופאים שמדובר במאבק כמעט בלתי אפשרי. "הסיכויים שלה היו נמוכים מאוד", מספרים בצוות. "אבל החלטנו לקחת את הסיכון". נור קיבלה טיפול ניסיוני יקר ומורכב, ובחודשים הראשונים הגיבה אליו בצורה מעוררת תקווה. אולם המחלה שבה, הפעם באופן אגרסיבי יותר, ולמרות כל המאמצים - נור הלכה לעולמה.
גלריה
"אני רוצה לראות את הים של תל אביב. הרבה שנים לא ראיתי ים". בבית החולים מילאו את הבקשה האחרונה של נור
(צילום: דוברות שיבא)
במהלך השנה שבה חייתה בישראל, הפכה נור להרבה מעבר למטופלת: עבור הרופאים, האחיות ואנשי הצוות בשיבא היא הפכה לבת משפחה. בימיה האחרונים אושפזה בבית ויזל, ההוספיס לילדים בשיבא. אחת מבקשותיה האחרונות הייתה לראות את אחיותיה. לאחר מאמצים גדולים ובתיאום עם גורמי הביטחון, הובאו שתי אחיותיה לישראל ונפרדו ממנה כשהיא עדיין בהכרה. את אביה היא לא זכתה לראות.
לאחר מותה ביקשה משפחתה של נור להביא אותה לקבורה בישראל, ביישוב דרוזי. עבור המשפחה זו הייתה דרך להודות למדינה ולעדה הדרוזית בישראל, שחיבקו אותה בתקופה הקשה ביותר בחייה. עו"ד ראיד שנאן, מנכ"ל המועצה הדרוזית בישראל, אמר: "הבאת הצעירה לקבורה בישראל היא סגירת מעגל טרגית. זו הזדמנות להודות לצוותים הרפואיים בשיבא על הטיפול המסור".
הרכב של בית החולים שיבא ממתין לאיסוף של נור בגבול סוריה
(צילום: דוברות שיבא)
מימין לשמאל: קצין צה"ל, סלים בדר וד"ר אכרם סעד, מומחה בכיר באונקולוגיה וברפואת כאב
(צילום: דוברות שיבא)
השייח מוואפק טריף, המנהיג הרוחני של העדה הדרוזית בישראל, אמר כי "מדובר במקרה שני של בן או בת העדה הדרוזית מסווידא שמובא לקבורה בישראל. החזרתה לקבורה בסווידא, מעשה אנושי בסיסי, עלולה לסכן את בני המשפחה. גם המתים הדרוזים נתונים לסכנה תחת משטר הטרור. בני העדה הדרוזית בהר הדרוזים בסוריה עברו פשעים נגד האנושות. מאז הם נתונים למצור מתמשך ומנותקים מן העולם. בני העדה מצפים ומבקשים שהסיוע האזרחי והרפואי יימשך".
המיזם שהחל בשאלה אחת
סיפורה של נור הוא אחד מרבים במסגרת מיזם רפואי-הומניטרי, שראשיתו בשאלה שהציב סלים בדר, רנטגנאי בבית החולים שיבא, בפני מנכ"ל המרכז הרפואי, פרופ' יצחק קרייס: "מה אנחנו יכולים לעשות עבור נפגעי הטבח בסווידא?". פרופ' קרייס השיב לו: "אנחנו חייבים להיות חלק מזה" - ובעקבות כך החל המיזם שהביא עשרות ילדים דרוזים מסוריה לטיפול רפואי בישראל.
הלווייתה של הנערה נור מסוריה שמתה בישראל מסרטן
(צילום: המועצה הדתית)
הסוף העצוב של הנערה נור
(צילום: המועצה הדתית)
"מהר מאוד הבנו שלא מדובר רק בפצועי מלחמה", מספר בדר. "יש שם חולים מורכבים, אנשים שלא יכולים לקבל טיפולים בסיסיים. החלטנו לפתוח את הדלת לכל מי שזקוק לעזרה רפואית".
במסגרת המהלך הובאו לישראל מטופלים, כאשר כל אחד מהם הגיע עם בן משפחה מלווה. בשיבא הם קיבלו מעטפת מלאה: טיפול רפואי, מגורים, מזון וסיוע לכל צורכיהם. עד היום טופלו במסגרת זו כ-15 מקרים שונים, בהם ילדים וחולים במחלות מורכבות. בהמשך הוקם גם מערך סיוע רפואי שכלל העברת ציוד ותרופות, וכן טיפול בחולים מסווידא שלא יכלו לקבל מענה רפואי בארצם.
אחד מאותם מטופלים היה ילד שנולד עם מום לב קשה והיה מחובר לחמצן סביב השעון. לאחר שני ניתוחים מורכבים ושיקום ארוך בשיבא, מצבו השתפר והוא חזר לחיים עצמאיים. במקרה אחר, ילד שהגיע מסווידא סבל מבעיה אורולוגית קשה. לאחר שהטיפול שקיבל בסוריה לא הצליח ואף גרם לנזק, הוא הובא לישראל, עבר שני ניתוחים וצפוי להמשיך לקבל טיפול בשיבא.
פורסם לראשונה: 00:00, 05.08.26
