נדין איסמעיל, סטודנטית להנדסת בניין בת 22, עצרה בצד כביש 6 כדי לסייע לנוסעי רכב שהיה מעורב בתאונה. אלא שאז הגיע רכב נוסף, שפגע בה בעוצמה ומחץ אותה בין שני כלי הרכב. איסמעיל נפצעה באורח קשה והובהלה למרכז הרפואי קפלן כשהיא מורדמת ומונשמת, עם פציעות מורכבות ורגל שעמדה בסכנת קטיעה. "להיות בן אדם עצמאי ופתאום להפוך לבן אדם עם מוגבלות, שלא יכול לעשות כלום, זה סיוט", היא מספרת בשיחה עם ynet.
"בהתחלה לא קיבלתי את זה בכלל, אבל אחר כך הבנתי שזה מה שקרה, שזה מאלוהים, ושהוא נתן לי עוד הזדמנות לחיות". צפו במסר שלה:
מסע השיקום של נדין איסמעיל שנפצעה קשה בתאונת דרכים בכביש 6
(צילום: דוברות המרכז הרפואי לשיקום לוינשטיין)
בחודש מאי האחרון, בערב שבועות, הייתה איסמעיל בדרכה מבאר שבע, שם היא לומדת הנדסת בניין, לביתה במועצה המקומית ריינה שבצפון, יחד עם שלוש חברות נוספות שנסעו עמה ברכב. "הייתי בדרך על כביש 6 כשראיתי בצד הדרך שני רכבים שעשו תאונה. הם נסעו לפניי ונכנסו אחד בשני", היא משחזרת. "הם הבהבו והיו צריכים עזרה. ראיתי שאף אחד לא עזר להם והחלטתי לעצור". חברותיה הזהירו אותה שמסוכן לרדת, גם בשל החושך, אך היא לא נרתעה. "אני לא מפחדת לעזור לאנשים. אמרתי שאתן להם מים ואחזור, הם גם רצו להתקשר לאמבולנס".
גלריה
"הם הבהבו והיו צריכים עזרה. ראיתי שאף אחד לא עזר להם והחלטתי לעצור". נדין איסמעיל נפצעה קשה בתאונת דרכים
(צילום: יריב כץ)
איסמעיל עצרה את רכבה בצד הדרך, וירדה ממנו, אך בתוך שניות ספורות נפגעה בעצמה מרכב אחר. "ירדתי מהרכב. רציתי לפתוח את הבגאז' כדי לתת להם מים, כשפתאום ראיתי מולי אור חזק. רכב פשוט הגיע ודרס אותי. נמחצתי בין שני הרכבים - הרכב שלי והרכב הפוגע", היא מספרת. "פקחתי את העיניים, ראיתי את חברה שלי מעליי, ומלא אנשים, שמעתי רק אמבולנס וצעקות. אני זוכרת שאמרתי לחברה שלי שאני רוצה לקום, שאני לא רוצה להיות על הכביש, אבל הייתי כולי דם, לא יכולתי לקום, לא הרגשתי את הגוף שלי".
נדין איסמעיל: "ירדתי מהרכב. רציתי לפתוח את הבגאז' כדי לתת להם מים, כשפתאום ראיתי מולי אור חזק. רכב פשוט הגיע ודרס אותי. נמחצתי בין שני הרכבים - הרכב שלי והרכב הפוגע. פקחתי את העיניים, ראיתי את חברה שלי מעליי, ומלא אנשים, שמעתי רק אמבולנס וצעקות. הייתי כולי דם, לא יכולתי לקום, לא הרגשתי את הגוף שלי"
כוחות מד"א שהגיעו למקום פינו את איסמעיל למרכז הרפואי קפלן, מקבוצת כללית, כשהיא מורדמת ומונשמת. "איבדתי הכרה ועשו לי החייאה פעמיים בזמן הנסיעה לבית החולים", היא אומרת.
מרוץ נגד הזמן להצלת הרגל
ד"ר אלון בר, מנהל יחידת הטראומה בבית החולים, מספר כי "נדין הגיעה במצב קשה מאוד, כאשר כבר בחדר ההלם נדרשנו לתת לה שבע מנות דם. היא ירדה לסייע בתאונה, וכמו בסרטים, רכב הגיע במהירות ומעך אותה כנגד הרכב שלה. האגן שלה היה מרוסק, היו לה שברים בשתי הירכיים, והקרסול הימני היה מנותק כמעט לגמרי, ותלוי למעשה רק על עור בלבד". לדבריו, לצד הפגיעות הקשות באגן וברגליים, סבלה איסמעיל גם משברים בפלג גופה העליון.
נדין בטיפול נמרץ לאחר התאונה הקשה
(צילום: דוברות קפלן)
לאחר שהצוות הצליח לייצב את מצבה, הועברה איסמעיל לבדיקת CT. אחד החששות המרכזיים של הרופאים היה מצבו של הקרסול הימני. "אספקת הדם אליו הייתה מאוד מוגבלת. במשך שלושה ימים הקרסול היה חיוור וקר, ללא דופק", מסביר ד"ר בר. בבית החולים ניהלו מרוץ נגד הזמן בניסיון להציל את רגלה. "לא היינו בטוחים אם נצליח להציל את הרגל שלה. בנוסף, חששנו מזיהום שעלול להתפתח, שיצריך גם הוא קטיעה, אם לא נצליח להשתלט עליו. עם זאת, הבטחנו לה ולמשפחה שנעשה כל מה שצריך בשביל להילחם על הרגל". כעבור שלושה ימים, כשהמצב של איסמעיל התייצב, חזר הדופק לקרסול.
המכונית של נדין לאחר התאונה הקשה
(צילום: פרטי)
איסמעיל התעוררה ארבעה ימים לאחר שהגיעה לבית החולים. "לא הבנתי איפה אני, נלחצתי מאוד, חשבתי בהתחלה שאני בחלום, שאולי אני כבר לא בחיים. פתחתי ועצמתי את העיניים שוב ושוב", היא מתארת. במהלך החודשיים בהם הייתה מאושפזת, תחילה במחלקת טיפול נמרץ ולאחר מכן במחלקה הכירורגית, עברה שורה של ניתוחים אורתופדיים, במהלכם קובעו העצמות באמצעות מוטות וברזלים בשתי הירכיים, בשוקיים ובזרוע. כשהייתה יציבה מספיק, עברה גם ניתוח ארוך ומורכב לחיבור עצמות האגן. בהמשך נזקקה גם לשתלי עור.
"כשפתחתי את העיניים לא יכולתי להזיז את הגוף. הרופאים הגיעו והסבירו לי על השברים והניתוחים שעברתי. הם נלחמו על הרגל והיד שלי, וברוך השם לא קטעו אותן. קשה אפילו לחשוב שזו הייתה אופציה, זה לא נתפס"
במשך כל אותה תקופה הייתה איסמעיל מרותקת למיטתה, עם מקבע חיצוני על הקרסול. "כל תנועה קטנה של הרגליים הסבה לה כאב עז", מסביר ד"ר בר. "היינו צריכים להרדים אותה מדי יום כדי לבצע הטרייה של הפצעים, וגם כדי שנוכל לקלח אותה. ד"ר מוחמד מחמיד היה אחראי על הסדציות שלה במחלקה".
מימין: חן ליסק, אחות מתאמת טראומה, ד"ר אלון בר, מנהל יחידת הטראומה במרכז הרפואי קפלן, נדין איסמעיל, נאסר - אחיה של נדין, ד"ר מוחמד מחמיד, רופא ביחידת הטראומה
(צילום: דוברות קפלן)
"כשפתחתי את העיניים לא יכולתי להזיז את הגוף. הרופאים הגיעו והסבירו לי על השברים והניתוחים שעברתי. הם נלחמו על הרגל והיד שלי, וברוך השם לא קטעו אותן. קשה אפילו לחשוב שזו הייתה אופציה, זה לא נתפס", מוסיפה איסמעיל. "היו עושים לי את המקלחת במיטה, כי הייתי כולי עם שברים. בהתחלה לא קיבלתי את זה, כל הזמן בכיתי ושאלתי למה זה קרה לי, ולא רציתי לעשות כלום, לא רציתי שיטפלו בי, רק רציתי לבכות. אבל אחר כך הבנתי שזה מה שקרה, שזה מאלוהים, ושהוא נתן לי עוד הזדמנות לחיות".
בבית החולים הצליחו לבסוף להציל את רגלה של איסמעיל ולהימנע מקטיעה. "לאורך כל הזמן שבו הייתה מאושפזת היה לנו חשוב לשמור על התקווה שלה, וכל הזמן אמרתי לה שהיא תלך על שתי הרגליים שלה, והיא רק צריכה להמתין בסבלנות", אומר ד"ר בר. "בזכות שיתוף הפעולה בין יחידת הטראומה למחלקות בית החולים השונות - ביניהן הצוות הסיעודי במחלקה הכירורגית ובטיפול נמרץ, המחלקה לרפואה דחופה, חדרי ניתוח, מערך הדימות, פלסטיקה, כלי דם ואורתופדיה - הצלחנו לשפר את מצבה. היא השתחררה לשיקום, אנחנו בטוחים שהיא עוד תשוב ללכת על רגליה".
הדרך חזרה לעצמאות
לפני כשלושה שבועות שוחררה איסמעיל מקפלן, וכעת היא מאושפזת במחלקה לשיקום אורתופדי במרכז הרפואי לשיקום לוינשטיין, מקבוצת כללית. "אני עדיין לא יכולה ללכת, ונשאר לי עוד ניתוח ברגל הימנית, אבל ברוך השם אני מזיזה את הידיים, מרימה קצת את עצמי. עוד כמה חודשים אני אקום על הרגליים ואחזור לחיים שלי", היא מספרת.
פרופ' אמיר חיים: "בידיה וברגליה קיימים שברים רבים, אך היא מתקדמת ומשתפרת בהדרגה. אנחנו רואים אצלה אישיות חיובית, נחישות ומשפחה מאוד תומכת, שהם גורמים משמעותיים מאוד בדרך הארוכה שעוד לפניה"
פרופ' אמיר חיים, ממלא מקום מנהל המחלקה לשיקום אורתופדי במרכז הרפואי לשיקום לוינשטיין, אומר כי "נדין הגיעה אלינו לאחר פגיעה קשה מאוד בארבע הגפיים ובאגן. מדובר באישה צעירה, שביקשה לעזור לזולת ונפגעה באורח קשה. בפגיעות מורכבות כל כך אנו רגילים לראות לא פעם גם פגיעות משמעותיות נוספות, כמו פגיעת ראש או פגיעה בעמוד השדרה, ולכן המקרה של נדין הוא יוצא דופן במורכבות האורתופדית שלו, ללא פגיעות מרכזיות מסוג זה".
"אני מחכה לחזור הביתה. אני מתגעגעת לחיים שלי - ללכת, לטייל, ללמוד, ואפילו לנהוג". מסע השיקום במרכז לוינשטיין
(צילום: יריב כץ)
לדבריו, המטרה בתהליך השיקום היא למצות את מלוא הפוטנציאל השיקומי של איסמעיל ולהוביל אותה, צעד אחר צעד, לשלב הבא, לחזור לעמידה, להליכה ובעיקר לעצמאות. "בידיה וברגליה קיימים שברים רבים, אך היא מתקדמת ומשתפרת בהדרגה. אנחנו רואים אצלה אישיות חיובית, נחישות ומשפחה מאוד תומכת, שהם גורמים משמעותיים מאוד בדרך הארוכה שעוד לפניה".
נדין מספרת שהיא שואבת כוח ועידוד מקרוביה. "המשפחה שלי כל הזמן לידי, וברוך השם שיש לי משפחה כמו המשפחה שלי, יש לי כוח לשיקום רק בזכותם. לאורך כל הדרך גם הרופאים והאחיות לא השאירו אותי לרגע לבד, והמצב שלי השתפר בזכותם. אני הכי מתגעגעת לחזור לבית שלי. כל השלוש שנים האחרונות גרתי בבאר שבע, רחוקה מההורים, ועכשיו - אחרי מה שקרה - אני מחכה לחזור הביתה. אני מתגעגעת לחיים שלי - ללכת, לטייל, ללמוד, ואפילו לנהוג".
היא מוסיפה: "אתמול אמרתי לחברה שלי, גם אם נפצעתי ממש קשה בכביש 6, אני ממש מתגעגעת לחזור לנהוג על כביש 6, לא יודעת למה. אני לא מתחרטת שעצרתי להם, אני אוהבת לעזור לאנשים, ירדתי לעזור להם ומה שקרה, קרה".
פורסם לראשונה: 00:00, 16.08.26
