כ-10,000 קילומטרים מפרידים בין מאיו קליניק שבארצות הברית לבית החולים האנגלי בנצרת. אלא שהמרחק העצום, וגם היוקרה והשם העולמי שהולכים לפני מאיו קליניק, אינם מרתיעים את פרופ' פהד חכים, מנהל המרכז הרפואי בנצרת. "רוצ'סטר היא עיר בגודל של כמעט נצרת, סביב 120 עד 130 אלף תושבים, וגם היא נחשבת פריפריה בארצות הברית, ובכל זאת זו עיר שנבנתה על בית חולים. האם אפשר לעשות פה בנצרת מאיו קליניק? כן, בהחלט אפשר. למה אנשים שם יותר חכמים? יש להם מחויבות יותר חזקה? אני לא חושב", אמר פרופ' חכים במהלך ביקורנו בבית החולים.
מנהל בית החולים האנגלי בנצרת, פרופ' פהד חכים, לא מתנצל ומוביל מצוינות
הוא נתלה באילן גבוה מאוד, ומדובר בבית חולים קטן בנצרת, המרוחק ממרכזי הרפואה הגדולים בישראל, אבל פרופ' חכים ממש לא מתנצל. "עם המצוינות הרפואית שאנחנו מקדמים, אנחנו ממש יכולים להיות מאיו קליניק, ואפילו יותר, ואני לא מתבייש להגיד את זה. יש פה רופאים שחרשו את העולם, והיו יכולים לעבוד במאיו, בקליבלנד ובייל, במשכורות גבוהות, אבל בחרו להגיע לפה".
בית החולים האנגלי בנצרת הוא הראשון והוותיק ביותר באזור, ושמו הרשמי אי.מ.מ.ס הסקוטי. הוא נוסד ב-1861 על ידי ד"ר קלוסט ורטן, שהגיע לאזור בשליחות ארגון צדקה סקוטי והקים מרפאה קטנה שצמחה עם השנים לבית חולים של ממש, ובו כיום 170 מיטות וכ-860 עובדים. לצדו פועלים בית ספר לסיעוד, שנוסד ב-1924, וכפר תיירותי, כולם תחת אותה עמותה.
"ה-DNA שלנו הוא העשייה מול הקהילה, ולנגד עיניי עומדים האזרחים באזור. אני נמצא כאן כדי לשרת אותם", אמר פרופ' חכים, שהדגיש את תפקידו החברתי של בית החולים לצד זה הרפואי. "זה DNA של לטפל במי שידו אינה משגת, אבל אנחנו מעצימים אותם, ולא נותנים סעד - לא תרומות ולא כסף", הוסיף רו"ח וסים דיביני, מנכ"ל עמותת אי.מ.מ.ס נצרת. "אנחנו רוצים לתת לאנשים שוויון הזדמנויות. לא הגיוני שבגלל שנולדתי בנצרת אחיה חמש שנים פחות ממי שנולד בתל אביב, או בגלל שלהורים שלי אין יכולת לשלוח אותי לבית ספר טוב אז אני אוכל אותה. אנחנו עובדים לצמצם את הפערים בכל המישורים - חינוך, בריאות, תשתיות, הזדמנויות - ומשמשים עוגן אזורי. ההשפעה של בית החולים היא לא רק ברפואה".
פרופ' פהד חכים: עם המצוינות הרפואית שאנחנו מקדמים, אנחנו ממש יכולים להיות מאיו קליניק, ואפילו יותר, ואני לא מתבייש להגיד את זה. יש פה רופאים שחרשו את העולם, והיו יכולים לעבוד במאיו, בקליבלנד ובייל, במשכורות גבוהות, אבל בחרו להגיע לפה
התפיסה הרפואית-חברתית הזו באה לידי ביטוי גם בהרחבת השירותים הרפואיים. "יש פה המון מרכזי מצוינות, הקמנו 47 יחידות ומחלקות שונות בחמש שנים", אמר פרופ' חכים, ומנה את יחידת השבץ החדשה, מחלקת דיאליזה ממוגנת, מרכז פסיכולוגי לבני נוער מהמגזר ויחידת IVF מתקדמת. "יחידת ה-IVF שלנו היא הסטנדרט החדש מבחינת התקן בכל הארץ, ואפילו נשים מבני ברק מגיעות לפה. יש פה טכנולוגיות שלא קיימות במקום אחר, וגם אחוז ההצלחה אצלנו גבוה מיתר היחידות בישראל".
"בוחרים בין אינהלציה לאוכל בבית"
השאיפה למצוינות מתכתבת עם התוצאות, ובית החולים בולט בכמה ממדדי האיכות של משרד הבריאות. כך, בדוח הזיהומים בבתי החולים עמד מספר מקרי אלח דם (זיהום בדם) על 0.5 מקרים בלבד ל-1,000 ימי אשפוז, בעוד היעד שהציב המשרד עמד על עד שלושה מקרים. גם במדד הנוגע למחלקות הפנימיות הציג בית החולים שיעור אשפוזים חוזרים נמוך יחסית, 3% עד 6%.
ממוקמים בנצרת, חולמים על רוצ'סטר. בית החולים האנגלי מקדם מצוינות בתנאים לא-פשוטים
(צילום: אלעד גרשגורן)
אלא שלהבדיל מהאוכלוסיות החזקות במרכז הארץ, נקודת הפתיחה של בית החולים בנצרת קשה הרבה יותר. האוכלוסייה באזור מוגדרת בחלקה כענייה, וסובלת משיעורים גבוהים של תחלואה כרונית ומנגישות נמוכה יותר לשירותי רפואה. לפי נתוני דוח העישון של משרד הבריאות לשנת 2025, שיעור העישון בקרב גברים ערבים עומד על 46.2% - פי שניים מהממוצע הכללי. ב-2023 נצפו שיעורי העישון הגבוהים ביותר בקרב גברים בנפת נצרת (39.7%).
המגזר הערבי מוביל גם בתחלואת סוכרת: 26.4% מבני 45 ומעלה חולים במחלה, לעומת 18.2% בחברה הכללית. חוסר איזון בסוכרת, מצב שמגביר את הסיכון לסיבוכים כמו פגיעה בעיניים עד עיוורון, כשל כלייתי, פגיעה עצבית ומחלות לב וכלי דם, שכיח פי 1.45 בקרב ערבים בהשוואה לחברה הכללית. "יש פה בני 40 קטועי רגליים", אמר פרופ' חכים.
התושב שמגיע לבית החולים הוא בדרך כלל אחד שיש לו מינוס בבנק ואין לו כסף, כך שגם כשאני כותב לו מרשם, אני לא בטוח שהוא יקנה אותו. הוא צריך לבחור בין אינהלציה לאוכל בבית, ושניהם חשובים
הפערים ניכרים גם בתוחלת החיים. לפי דוח השוויוניות בבריאות לשנת 2023, בעוד תוחלת החיים הממוצעת בישראל עומדת על 81.3 שנים בגברים ו-85.4 בנשים, בחברה הערבית היא נמוכה משמעותית ועומדת על 76.9 ו-82.7 בהתאמה. "אנחנו חיים באזור קשה. המתמחים והרופאים שלנו לא פוגשים מטופלים ממדד סוציו-אקונומי גבוה של 8 ו-9, אלא כאלה המוגדרים באשכולות 2 ו-3. התושב שמגיע לבית החולים הוא בדרך כלל אחד שיש לו מינוס בבנק ואין לו כסף, כך שגם כשאני כותב לו מרשם, אני לא בטוח שהוא יקנה אותו", אמר פרופ' חכים. "איך הוא ידאג לבריאות שלו אם אין לו איך לסיים את החודש? הוא צריך לבחור בין אינהלציה לאוכל בבית, ושניהם חשובים".
הפתיעו לטובה בדוח הזיהומים וגם מבחינת אשפוזים חוזרים. צוות בית החולים האנגלי בנצרת
(צילום: אלעד גרשגורן)
על רקע זה, אמר פרופ' חכים, האתגר הגדול הוא לא רק להביא לנצרת רפואה מתקדמת, מכשור חדשני ומערכות בינה מלאכותית, אלא לוודא שהמטופלים שזקוקים להם יכולים בכלל לקבל אותם. "בתוך עמי אני חי", הוא אמר. "אני מכיר את האנשים, את הקושי שלהם. יש פה פערים בכל מקום. הבסיס הוא הנגשה, והתרבות היא חלק ממנה". הניסיון להנגיש את השירותים מחייב לעיתים החלטות שאינן כלכליות. "לפעמים אפילו טופס 17, הדבר הכי פשוט והכי מוזל, לא ממומש כי אין לאנשים את היכולת. אנחנו מבינים את זה, ולכן לפעמים לוקחים על עצמנו בדיקות וטיפולים שלא כלכליים עבורנו, כי אנחנו מבינים שהאוכלוסייה צריכה אותם".
"חכה חודשיים-שלושה"
מלבד הפערים הכלכליים והבריאותיים, גם העלייה המטאורית בפשיעה ובאלימות בחברה הערבית נותנת את אותותיה בקרב צוותי בית החולים. "זה לא על הדרך. אנחנו מטפלים באנשים האלה, גם באלה שנורו וגם ביורים", אמר פרופ' חכים. "אתה רואה חמישה ילדים שהגיעו לפה עם פציעות קשות, אז איך אתה יכול להמשיך להתמודד בבית, להגיד לילדים שלך שהכל יהיה בסדר. אתה לא יכול אפילו לשלוח את הילד שלך לקנות עשר פיתות, כי אתה מפחד. הסטטיסטיקה היום אומרת שהחברה הערבית נמצאת בחרדה גבוהה יותר מאשר החברה היהודית אחרי 7 באוקטובר. זה מטורף".
על הרקע הזה הולך וגובר גם הצורך בשירותי בריאות הנפש במגזר. "איפה תטפל? במרכז פסיכולוגי לילדים יש 600 ילדים שמחכים בתור. הבן שלך ניסה להתאבד היום? אוקיי, תחכה חודשיים-שלושה". בשנים האחרונות מנסים בבית החולים להרחיב את המענים, ומאז 7 באוקטובר גדלה המחלקה לבריאות הנפש משמונה מיטות ל-33. השאיפה היא שעד סוף השנה יעמוד מספרן על 40, לצד תוכנית להקמת מבנה חדש שנתקלת כעת במשוכה תקציבית מרכזית. "בית החולים הסתובב בעולם וגייס תרומות, ומשרד הבריאות שם מאצ'ינג, אבל יש את המשרד לשוויון חברתי ואנחנו תקועים", אמר פרופ' חכים. "אנחנו לא מצליחים לסגור את האירוע כי חסרים עוד 20 מיליון שקלים שצריכים להגיע מהמשרד לשוויון חברתי. כתבנו מכתבים, פנינו שוב ושוב, אבל זה לא עובד".
בבית הספר לאחיות הוקם בשנים האחרונות מרכז סימולציה גדול בעלות של מיליוני שקלים
(צילום: אלעד גרשגורן)
ד"ר סלאם חדיד, מנהלת בית הספר לאחיות בנצרת
(צילום: אלעד גרשגורן)
"אנחנו לא רק דואגים לרובוטים ולטכנולוגיות חדשות, אנחנו דואגים גם לכאב של החברה", הוסיף פרופ' חכים. "הכי קשה לי זה שאנחנו מתאמצים להביא את הקדמה לבית החולים, אבל בסוף כסף לבנייה הוא שעוצר אותך מלהיות במגע עם המטופלים. זה משהו שאני מתבייש בו - הרי לא חסר כסף במדינה, חסרה פשוט החלטה. אנחנו לא מקבצי נדבות, בסוף אנחנו פה כדי לתת לאוכלוסייה שזקוקה לכך".
מאבק על התקציב
בית החולים האנגלי הוא בית חולים ציבורי עצמאי, הנתמך באופן חלקי על ידי המדינה, כשגם תמיכה זו הגיעה לאחר מאבק ממושך של בתי החולים הציבוריים העצמאיים ב-2021. "ניהלנו מאבק לא קל כדי להשוות את הסובסידיה והתמיכה הממשלתית אלינו, כמו שמקבלים בתי חולים אחרים במדינה", אמר פרופ' חכים. "המדינה עשתה שינוי, צמצמנו פערים, אבל עדיין לא במאה אחוז. עדיין יש לנו תשתיות בעייתיות, ואנחנו צריכים את התמיכה התקציבית במקומות נוספים".
"ביטלו לנו את המענק בן-לילה". רו"ח וסים דיביני, מנכ"ל עמותת אי.מ.מ.ס נצרת
(צילום: אלעד גרשגורן)
בדומה לבתי חולים אחרים בישראל, גם באנגלי נשענים במידה רבה על כספי תרומות למימון בנייה ופיתוח. אלא שבפריפריה גם גיוס התרומות קשה יותר, ועבור התורמים מוסדות גדולים ומוכרים במרכז הארץ מהווים לא פעם יעד אטרקטיבי יותר. "זו לא הבעיה, זו התוצאה", אמר דיביני. "המדינה מעצבת את בתי החולים בפריפריה שיהיו גרעוניים ובעייתיים, ואף אחד לא רוצה להשקיע בבתי חולים כושלים. המדינה סוגרת הסכמים עם קופות החולים ומאפשרת להן לקבל הנחה מופלגת מבתי החולים בפריפריה, אז בהגדרה היא קובעת שהם יהיו הפסדיים. איך בית חולים יכול להשקיע, להתפתח, לעשות מחקרים? ברגע שכפית עליו את המצב הזה, גם התורם לא תמיד רוצה לבוא לפה".
פרופ' חכים: אתה לא יכול אפילו לשלוח את הילד שלך לקנות עשר פיתות, כי אתה מפחד. הסטטיסטיקה היום אומרת שהחברה הערבית נמצאת בחרדה גבוהה יותר מאשר החברה היהודית אחרי 7 באוקטובר
גם כשיש תרומות, לא הכול עובר חלק. בבית הספר לאחיות הוקם בשנים האחרונות מרכז סימולציה גדול בעלות של מיליוני שקלים. "היינו אמורים לקבל תרומה מארגון USAID, הסוכנות האמריקנית לפיתוח בין-לאומי, אבל יום אחרי שטראמפ נבחר קיבלנו מכתב שמבטלים מענק של 1.5 מיליון דולר שהיה אמור לממן את כל מרכז הסימולציה", סיפר דיביני. "פשוט ביטלו לנו את המענק בן-לילה, אחרי שכבר הוצאנו את הכסף. זו הייתה מכה אנושה". מי שנכנסו לתמונה, באופן חסר תקדים, היו לדבריו העובדים עצמם. "העובדים של הארגון הם אלה שמימנו את הפער. הם ויתרו על משכורות כדי להשלים את זה, וזו לא הפעם הראשונה. זה משהו שלא רואים במקומות אחרים - עובדים עם מחויבות חברתית כזו".
בבית הספר לאחיות, בניהולה של ד"ר סלאם חדיד, מפעילים בשנתיים האחרונות אפיק מעבר כחלק מתוכנית משותפת עם הקריה האקדמית אונו. "לחלק גדול מהאזרחים זה מאוד פשוט ללכת ללמוד בכל אוניברסיטה בארץ, אבל יש אחרים שעבורם זה כמעט בלתי אפשרי אם האקדמיה לא נמצאת קרוב לבית, לתרבות ולשפה, ואנחנו עושים את זה אפשרי", אומרת ד"ר חדיד. במסגרת אפיק המעבר פונה בית הספר לבוגרי תיכון שעומדים בפני האתגר השפתי והתרבותי, וכן הפסיכומטרי, ובונים עבורם תוכניות מותאמות.
הדרך ההפוכה: מהרווארד לנצרת
אותה מחויבות חברתית היא אחת מנקודות החוזק של המקום. בזמן שמערכת הבריאות מודאגת מבריחת מוחות לחו"ל, באנגלי מתגאים ברופאים שעשו את הדרך ההפוכה וחזרו ממרכזים מובילים בעולם, בהם מאיו קליניק והרווארד, כדי לעבוד דווקא בנצרת. "יש פה משמעות, זה הרבה מעבר לכסף", אמר דיביני. "זו המשמעות החברתית, הקהילתית". הבחירה כרוכה לעיתים בהפסד כלכלי לאותם רופאים, שכן בניגוד לבתי חולים ממשלתיים באזור, לאנגלי אין מימון לתוספות השכר שנועדו למשוך רופאים לפריפריה. "האנשים האלה יכולים להגיע לכל מקום. יש להם עוד 25% למשכורת לא במאיו קליניק, אלא 20 דקות מפה, והם לא הולכים, כי הסיפור פה שונה לחלוטין", אמר פרופ' חכים.
במקביל, בבית החולים מנסים לגדל כוח אדם איכותי גם מבפנים, באמצעות תוכניות עצמאיות. "השקענו ברופא מביר אל מכסור, אורתופד, ושלחנו אותו לאוסטרליה, שם מימנו חלק מהתמחות העל שלו. היום הוא משתיל כתף", סיפר פרופ' חכים. "כמה אנשים מביר אל מכסור היו באוסטרליה? אף אחד. הוא הראשון".
למרות המאמצים, מערכת הבריאות כולה מתמודדת עם מחסור ברופאים. בשנים 2021 עד 2023 עמד מספר הרופאים הפעילים ל-1,000 נפש במחוז צפון על 3.2, נמוך מהממוצע הארצי (3.9) ונמוך עוד יותר בהשוואה למחוז המרכז, שבו 4.2 רופאים ל-1,000 נפש, ולמחוזות תל אביב וחיפה, שם עומד המספר על 5 ו-5.5 בהתאמה. החשש הוא שבפריפריה המחסור רק יחריף, בין היתר משום שלאורך השנים השתלבו באזור רופאים ישראלים רבים שלמדו בחו"ל, בוגרי מוסדות שאינם מוכרים עוד במסגרת רפורמת יציב.
"לא להכתים אוכלוסייה שלמה"
לטענת דיביני, מלבד הצורך המובהק בתוספת תקנים למערכת כולה, נדרש גם שינוי ביחס לבוגרי אותם מוסדות. "בסוף אותם רופאים עברו את הבחינות בישראל", אמר. "יש היום 5,000 רופאים מהמגזר שכבר למדו שם לפני כניסת הרפורמה, אבל יושבים בלי תקן להתמחות, ויש עליהם סטיגמה שהם לא יודעים שום דבר - וזה לא נכון".
"יחידת ה-IVF שלנו היא הסטנדרט החדש מבחינת התקן בכל הארץ"
(צילום: אלעד גרשגורן)
ההפתעה: גם זוגות ממרכז הארץ מגיעים ליחידה להפריה חוץ-גופית (IVF) בבית החולים האנגלי בנצרת
(צילום: אלעד גרשגורן)
גם פרופ' חכים סבור שאין לפסול באופן גורף את אותם רופאים, אך הדגיש כי אין בכך קריאה להתפשר על הרמה המקצועית. "לא בא לי לייצר רופאים שלא יודעים לטפל באמא שלי, ממש לא", אמר. "אין לי רצון להילחם בשביל רופאים לא טובים, אבל בואו לא נכתים אוכלוסייה שלמה. מדובר באנשים שמכרו את הבית והאדמה כדי לשלוח את הילד או הילדה שלהם ללמוד רפואה בחו"ל, וזה אירוע. מתוכם יש מי שראויים לעבוד במערכת הבריאות, וצריך לאתר אותם ולתת להם הזדמנות".
בהנהלת בית החולים סבורים כי הפער המרכזי שאיתו הם מתמודדים כיום אינו בהכרח ביכולת המקצועית, אלא בתשתיות. "יש לנו את האנשים, את הטכנולוגיות. מה שאנחנו צריכים זה מימון כדי לשפר את התשתיות הישנות", הסביר דיביני. "אנחנו חיים עם מחלקה פנימית של 31 מיטות על 500 מ"ר, כשהתקן הוא 1,700. זה לא יכול להיות". המרחק בין נצרת לרוצ'סטר עדיין גדול, אבל פרופ' חכים לא אומר נואש ומביט קדימה. "יש פה פנינה, והיא לא מתחרה בשכונה, היא בתחרות בינלאומית. אנחנו רוצים להפוך את נצרת למרכז של המזרח התיכון".
פורסם לראשונה: 00:00, 04.09.26
