בזמן לחימה המשימה ברורה והראש עסוק, אך כשהעוצמה שוככת ומגיעה שגרה נפתח לא פעם חלל שבו מציפים רגשות, זיכרונות ומחשבות שהודחקו. על רקע זה ניסה גורם בכיר במערך בריאות הנפש בצה"ל להסביר את רצף מקרי האובדנות הטרגיים שאירעו לאחרונה בשורות הצבא. "תקופה שבה המלחמה יורדת בעצימות שלה היא תקופה שבה מצוקה עלולה לצוף", אמר.
לדבריו, "בני אדם יכולים להיות בשני מצבים דיכוטומיים, doing או being. כשאנחנו בתפקיד יש לנו משימות ומטרות ברורות. כשהדברים מתערערים ואנחנו חוזרים לסוג של שגרה, התכלית פחות ברורה ויש זמן להתכנסות פנימה. עולים רגשות, מחשבות וזיכרונות שכשהיינו בעשייה לא התפנינו לעסוק בהם".
המצוקה שעליה דיבר אינה מעידה בהכרח על פוסט-טראומה. "אדם שבוחר ליטול את חייו, זה כמעט תמיד נובע מתוך מקום של חולי", הבהיר.
כל סיפור כזה הוא אובדן של עולם ומלואו, ובכל זאת קבע הגורם כי הרצף אינו מצביע על מגמה. "כל מקרה הוא מאוד מצער, אבל זו התפלגות סטטיסטית ולא נצבר בצורה ליניארית", אמר. לדבריו, כאשר מתרחשים כמה אירועים סמוכים נבחן אם קיים ביניהם קשר, ובכל מקרה של מוות שאינו בנסיבות מבצעיות נפתחת חקירת מצ"ח ומתכנסת ועדה בראשות תא"ל, שתפקידה להסיק מסקנות ולהפיק לקחים לעתיד.
"מי שראה אותו זה המפקד שלו"
לפי צה"ל, רוב המשרתים ששמו קץ לחייהם לא פנו לגורמי בריאות הנפש, ולכן הזיהוי המוקדם של סימני המצוקה קריטי למניעת הסוף הטרגי. "מי שראה אותו זה המפקד שלו, המשרתים לצידו ביחידה, ולכן אנחנו ממקדים מאמצים רבים בכלים פרקטיים לזיהוי מצוקה ולניהול שיחה", אמר. חלק מהמענה הוא כלי בינה מלאכותית שפותח לאחרונה ויוטמע בקרוב בצה"ל, ונועד לאמן מפקדים וחברים לקיים שיחה עם משרת שמגלה סימני מצוקה. "יש פער בין האופן שבו אנשים תופסים את עצמם כמסוגלים לקיים שיחה כזו לבין מה שהם עושים בפועל", הסביר. הכלי יצטרף ללומדה שכל משרת מחויב להשלים אחת לחצי שנה, במקום אחת לשנה כפי שנדרש בעבר, ובכלל זה משרתי המילואים.
צעד מוכח נוסף למניעת אובדנות הוא הנגשת הטיפול. "אם האנשים האלה יגיעו לגורמי העזרה, בסבירות גבוהה נצליח למנוע את התוצאה המרה", אמר, וסיפר על קו טלפוני המאויש בקציני בריאות נפש, הזמין לכלל המשרתים מסביב לשעון (*6690). לדבריו, זמני ההמתנה לפגישה עם קצין בריאות הנפש (קב"ן) נמדדים כל העת ביחידות השונות: זמן ההמתנה הממוצע עומד על תשעה ימים, זמן ההמתנה המרבי ביחידות קדמיות הוא 14 ימים, ובמקרים אקוטיים מקבלים החיילים מענה מיידי.
מערך קציני בריאות הנפש תוגבר לאורך המלחמה, ומונה כיום כ-1,500 משרתים בקבע, במילואים ואזרחים עובדי צה"ל. נוסף עליהם הוגדר לפני כשנה וחצי תפקיד חדש, "מאבחנת ברה"ן" (בריאות הנפש), שאותו ממלאת חיילת בשירות סדיר המסייעת לקב"ן בין היתר בעיבוד מידע ראשוני. בחודש שעבר נפתח מחזור רביעי לתפקיד, ובקרוב צפוי להיפתח מסלול עתודה שבמסגרתו ישלימו המשתתפות תואר בעבודה סוציאלית וישובו לשרת כקצינות בריאות נפש.
צמצום החשיפה לנשק
פעולה קריטית נוספת היא צמצום החשיפה לאמצעים קטלניים שבהם עלולים המשרתים לפגוע בעצמם. "זה חלק אינהרנטי בצה"ל, קל וחומר בזמן מלחמה", תיאר הגורם את המורכבות. לדבריו, לצד בחינת דרכים להפחתת החשיפה נבחן גם פיתוח כלי טכנולוגי שנועד למנוע שימוש בנשק אישי במקרי אובדנות. "אנחנו בודקים אם ניתן בעזרת אמצעים טכנולוגיים להתערב בנשק עצמו, כך שיימנע ירי שמטרתו פגיעה עצמית. לירי כזה יש מאפיינים פיזיקליים מסוימים, כמו הזווית והאחיזה של הנשק. זה אתגר טכנולוגי משמעותי מאוד, ואנחנו עדיין עוסקים בו".
אנחנו בודקים אם ניתן בעזרת אמצעים טכנולוגיים להתערב בנשק עצמו, כך שיימנע ירי שמטרתו פגיעה עצמית. לירי כזה יש מאפיינים פיזיקליים מסוימים, כמו הזווית והאחיזה של הנשק. זה אתגר טכנולוגי משמעותי מאוד
בשנת 2022 שם קץ לחייו גדי אייזיקס ז"ל, לוחם שריון. "גדי לא היה אובדני ולא התמודד עם פוסט-טראומה", סיפרו הוריו השכולים ריצ'רד וליסה בריאיון ל"ידיעות אחרונות". "הוא היה ילד שמח וחברותי, עם תוכניות לעתיד. צריך לבנות פרוטוקול ברור מה עושים עם חייל שיוצא הביתה עם נשק ומגיע למצב קיצון".
הצורך אינו חדש. כבר ב-2006, סיפר הגורם, נערכה בצה"ל עבודת מטה שעיקרה צמצום החשיפה לנשק, וזו הביאה להפחתה חדה במספר מקרי האובדנות. לדבריו, מתחילת שנות התשעים ועד אותה שנה עמד מספר המתאבדים על כ-40 חיילים בשנה. "חיילים בתפקידים עורפיים, למשל, לא יצאו הביתה עם הנשק. צמצום החשיפה לנשק למינימום הנדרש הוא הכרחי", אמר.
הדילמה שבפרסום
הגורם התייחס לביקורת המופנית כלפי צה"ל על היעדר פרסום יזום של מקרי אובדנות, בניגוד ללוחם שנפל בקרב. "אני חושב שאנחנו הגוף היחיד בישראל שמפרסם באופן יזום את נתוני האובדנות שלו בכל סוף שנה", טען, והוסיף כי מדובר בעיתוי שמאפשר לבחון את הנתונים ולהשוותם לתקופות מקבילות, וכי יש למצות את חקירת כל מקרה כדי לקבוע את נסיבות המוות.
לפי הספרות המקצועית, קיים קשר בין האופן שבו מתפרסמים פרטים על מקרים החשודים כהתאבדות לבין הסיכון להתפתחות תופעת חיקוי. "אני בעד קיום שיח ציבורי בנושא מצוקה נפשית ואובדנות", אמר. "זה עוזר, כי הוא נותן לגיטימציה לאנשים שנמצאים במצוקה לראות שהם אינם חריגים. עצם העיסוק בתופעה בתקשורת מבורך, ובלבד שהוא נעשה בצורה מקצועית". מנגד, פרסומים לא זהירים עלולים לגרום נזק ממשי. "משרת שרואה את התמונה ומזהה מאפיינים דומים לשלו יכול להסיק שאם האדם הזה בחר בפתרון המסוים הזה, אולי זה גם הפתרון עבורי", הסביר. "הרבה פעמים הסיפור מקבל גם נופך הירואי טרגי. זה מסוכן מאוד ועלול לעודד מקרי התאבדות נוספים".
קמפיין "לא לבד בזה" של צה"ל
לפני כשנה נחשפה ב-ynet החלטת צה"ל לבחון מחדש את כשירותם של משרתי מילואים המוכרים במשרד הביטחון עם יותר מ-30% נכות רגשית. "ידוע שאצל אנשים הסובלים מפוסט-טראומה קיים קשר ישיר בין חשיפה חוזרת לשירות צבאי לבין החמרה במצבם. כצבא, אנחנו רוצים לוודא שהמשרת כשיר למשימה: שלא יקפא במצב דיסוציאטיבי בזמן שצועקים פקודות בקשר, שלא יתפרץ בזעם על המפקד שלו, ושאיננו מזיקים לו כשאנחנו קוראים אליו. בדיוק כפי שלא אשלח אדם ששבר חוליה בגב למסע עם 70 קילו על הגב לפני שאעביר אותו דרך אורתופד", הסביר.
עד כה הוטלה חובת העדכון על שינוי במצבו הבריאותי של המשרת עליו עצמו, אך עם המהלך החדש מועבר המידע ישירות מאגף השיקום לצה"ל. "הרבה פעמים זה פשוט לא קורה", שיתף. בתגובה לביקורת על הפרת סודיות רפואית ייחס הגורם את מסירת המידע לאגף השיקום, לדבריו בהתאם לזכות הרופא על פי סעיף הקובע שהמידע נחוץ לשם "רציפות טיפולית". לדבריו, רוב המשרתים שערערו על ההחלטה קיבלו אישור להמשיך בשירות המילואים. "אבל זה נעשה בשיקול דעת", הדגיש. "אני מכיר בעובדה שעבור רבים ממשרתי המילואים המתמודדים עם פוסט-טראומה יש לשירות תפקיד חשוב מאוד בחייהם. רציפות תפקודית ושימור הזהות הם חשובים, אבל זה צריך להיעשות בשום שכל".
- מרגישים במצוקה? אל תישארו עם זה לבד. ניתן לפנות למוקד הסיוע לבריאות הנפש של חיל הרפואה במספר 6690*, 24 שעות ביממה
פורסם לראשונה: 00:00, 16.09.26
