"בצילום הזה אנחנו רואים גופה של אדם שנשרף. אנחנו יודעים שהוא נשרף בחיים: כשפותחים את קנה הנשימה שלו, רואים שיש בו פיח. זה מעיד על כך הוא שאף עשן בזמן השריפה". פרופ' חן קוגל, מנהל המרכז הלאומי לרפואה משפטית, חושף מולנו מצגת ובה מאות תמונות מחדרי הנתיחה. שלוש שנים אחרי טבח 7 באוקטובר הוא מראה לנו חלק מהן, ובהן כאלה שטרם פורסמו. הן מתעדות את האכזריות השטנית של מחבלי חמאס. המראות הללו גבו ממנו מחיר כבד: חודשים אחרי שהסתיים עיקר העבודה על זיהוי הנרצחים, הוא פנה לקבלת טיפול נפשי ואובחן עם פוסט-טראומה.
"תוך כדי עבודה אני על אוטומט, ממוקד. בודק, חוקר את סיבת המוות כדי להגיע לזיהוי. לא מערב רגשות. אבל קרו מקרים שנגעו בי אישית, כמו במקרה של אישה צעירה". אותה אישה השתתפה בפסטיבל נובה ונורתה ברגליה כשרצה לתפוס מחסה באמבולנס שחנה באזור. שם נרצחה יחד עם 18 אנשים נוספים שהצטופפו בו, מטיל RPG ששיגרו אליו המחבלים. השרשרת שענדה, בצורת חצי סהר, נמצאה בבית הלוויות ויוחסה בטעות לגופה אחרת, עד שהופק ממנה הדי.אן.איי שלה. גופתה הועברה למחנה שורה. מאחר שלא בוצעה שם בדיקת CT, ההנחה של פרופ' קוגל וצוותו הייתה שגופתה התאחתה עם גופה אחרת בשריפה שפרצה באמבולנס, ושתיהן נקברו יחד. כדי לזהות אותה הוצאו הגופות מקברן. הצעירה זוהתה באמצעות הדי.אן.איי שהופק מהשרשרת והובאה למנוחות. "היה לי מאוד קשה", הוא מספר על רגע הגילוי.
גלריה
צילום CT של גופה שנמצאה שלמה למעט הראש, שרוטש, נרמס בדריסה ונגרס לפירורי עצמות
(המרכז הלאומי לרפואה משפטית)
שבוע אחרי שפרצה המתקפה הרצחנית ביותר בתולדות ישראל, החלו להישלח למכון גופות רבות – עד לשיא שבו משאיות עמדו בתור, ומכולות קירור הוזמנו בדחיפות כי המקום פשוט נגמר. לדברי פרופ' קוגל, ריח הזוועה נישא בכל השכונה בדרום תל-אביב. "הגיעו אלינו כ-3,000 שקים, שבחלקם הגדול היו חלקי גוף ועצמות שרופות. פעמים רבות מצאנו חלקים של אותו אדם מפוזרים בשקים שונים. בסך הכל טיפלנו במכון ביותר מ-900 גופות מאירועי 7 באוקטובר ומלחמת חרבות ברזל. זה לא כולל מאות גופות של מחבלים ושל תושבים עזתים שהוצאו מבתי חולים ומבתי קברות כדי לבדוק אם יש ביניהן גופות של חטופים".
מלאכת הזיהוי נמשכה מבוקר עד לילה, גם בסופי שבוע. נקודת השבר של פרופ' קוגל הגיעה באחד מימי שישי. זו הייתה שעת בין ערביים, וידי הצוותים והמתנדבים היו מלאות עבודה. מנהלי מעבדות הגיעו לעזור בנטילת די.אן.איי מגופות הנרצחים, וחלקם אף צירפו את הלבורנטים שלהם. לצידם עבדו אנתרופולוגים שסייעו בפענוח ממצאים מחלקי עצמות, ועוד אנשי מקצוע. בסך הכול הצטופפו כמאה איש בחללים הקטנים של המכון באבו-כביר. זמן קצר לפני כניסת השבת הגיעו למכון אזרחים עם מגשים עמוסים כל טוב לסעודת ליל שבת. "כינסתי את כולם, קמתי לברך, ואני לא יכול. התפרקתי בבכי. אחרי שאני רואה את האכזריות, הכי ריגש אותי טוב הלב. ההתגייסות של האזרחים הראתה לי שיש אנשים טובים ולא הכל חרא".
קסדה שנמצאה בשטח ולצידה פיסת עצם קטנטנה, אשר אפשרה לזהות מי החלל שגופתו נחטפה לעזה
(המרכז הלאומי לרפואה משפטית)
הגופות הובאו למכון ממרכז איסוף הגופות הלאומי במחנה שורה. "ב-7 באוקטובר קיבלתי מהמשטרה דיווח על אירוע עם עשרות הרוגים. המספר עלה למאה, ולנו יש מקום ל-140 גופות. לכן, כל גופות החללים – אזרחים, חיילים ושוטרים, הועברו למחנה שורה, שהצטייד במכולות אחסון. רופאים וטכנאים שלנו נסעו לשם כדי לקחת נתוני זיהוי, טביעות אצבע ודי.אן.איי במטרה לפתוח כמה שיותר מהר תיקי חללים. אלה פוענחו אצלנו במעבדות ויצרו עומס עצום. שבוע אחר כך מרכז הכובד עבר אלינו", משחזר פרופ' קוגל.
ואז, אחרי יותר מ-30 שנות ניסיון, הוא פגש אכזריות שכמותה לא ראה מעולם. "נשלחו אלינו עם הזמן ממחנה שורה גופות מורכבות לזיהוי", הוא מספר, "היו שם גופות שרופות, וכאלה שכבר היו במצב ריקבון ולא ניתן היה לפענח אותן באמצעות טביעות אצבע. מדובר באלפי גופות, חלקים וחפצים. היו גם כאלה שפניהן הושחתו בזדון, או שעברו הכחדה ומחיקת זכר, או שכורסמו בשיני בעלי חיים. ראינו גם גופות של אנשים שהתעללו בהם לפני שרצחו אותם, ולפעמים גם אחרי". לדבריו, "באחד המקומות קשרו אנשים וירו בהם, כולל באיברי המין. ראינו גופות ערופות, כולל ראשים של ילדים".
רצחנות מתוכננת
כמעט שלוש שנים אחר כך, הממצאים הקשים הצטברו לתובנות חשובות: "הרצחנות של מחבלי הנוחבה הייתה יזומה ומתוכננת, לפי תוכנית פעולה סדורה. כך, למשל, זיהינו קבוצה של עובדים זרים שננעלו בחדר באחד מקיבוצי העוטף, נורו ברגליים והופקרו לדמם עד מותם. במקום אחד ראינו אנשים קשורים שנורו בסגנון הוצאה להורג. במקום אחר ראינו שריפה של ממ"ד עם תוספת חומרי בעירה, כדי שיהיה קרמטוריום. במקומות אחרים היו שיטות אחרות. כלומר, הייתה תוכנית. הרצח האכזרי היה משהו מתוכנן ולא התפרצות ספונטנית. ניסו לייחס דברים לסמים שהם לקחו (קפטגון), וזה לא נכון. אחרת הם לא היו הולכים לפי התוכנית".
פרופ' חן קוגל. גאווה על ההישג המקצועי, מחיר אישי כבד
(יריב כץ)
בשבועות הראשונים שרר בלבול רב. קיבלתם בשוגג גם גופות של מחבלים?
"כן, מאות עזתים, אזרחים ומחבלים. בבדיקת CT זוהו על גופתו של אחד מהם רימונים וסכין משוננת. לעומת זאת, לשדה תימן פונו שמונה גופות של ישראלים".
שקף מתחלף בשקף במחשב של פרופ' קוגל, והזוועה רק מתעצמת. אחת הגופות הייתה שלמה, למעט הראש, שרוטש, נרמס בדריסה ונגרס לפירורי עצמות. מהפירורים האלה הצליחו להפיק די.אן.איי ולזהות את האדם. ימי הפענוח הארוכים והמתישים הניבו גם סיפוק מקצועי והציתו רגש פטריוטי: לפעמים פיסת עצם זעירה הספיקה כדי לקבוע שאדם כבר אינו בין החיים. "קיבלנו קסדה של מישהו ועליה חומר בוצי. בבדיקה במיקרוסקופ רואים שמדובר בתאי מוח, כלומר הוא נורה בראש. לצידה של הקסדה הייתה פיסת עצם גולגולת זעירה, לפי הדי.אן.איי אנחנו יודעים למי זה שייך. כך הבנו שהוא מת וגופתו נחטפה לעזה".
הובאו אליכם גם גופות של ילדים?
"בהחלט. גם ילדים שנורו ונערפו, כמו הילדה בת ה-12 שירו לה בראש ואחר כך כרתו אותו". זה ממש לא המקרה היחיד. כי בביקור הקודם שלנו במכון, שבועיים לאחר הטבח, נחשפנו לגופתה של ילדה בת חמש, שנורתה לכל אורך גופה, מהגולגולת ועד כפות הרגליים.
לנוכח המספר העצום של הנרצחים, לקח זמן עד שהגופות זוהו. משפחות מרוטות עצבים ומוכות צער התייצבו בשער המכון. "זעקות השבר שלהן הגיעו עד לכאן ושברו את ליבי", הוא מספר, "כשאני מנתח, אני כאמור מנותק רגשית ולא יודע אף פרט ביוגרפי על האדם. אבל כשאני קורא עליו למחרת בעיתון ורואה שיש לו משפחה, שהיו לו חיים, זה גומר אותי. גם העובדים שלי היו מפורקים ממה שעברו, וחלקם עזבו את המכון בעקבות החשיפה לזוועות".
התיעודים שאליהם נחשף פרופ' קוגל הוסיפו רובד נוסף לזוועה: "יש סרטון של עובד זר שמתנגד לחטיפה. המחבלים ירו בו ודקרו אותו בסכין שנכנסה מצד אחד ויצאה מהצד השני. רואים שהוא לא ישראלי, לא יהודי ולא קשור אלינו, והוא גם אומר להם את זה. זה מצטרף לתיאור של עובד זר אחר, שפרסמתם בכתבה קודמת, שדקרו אותו, ירו בו, שרפו ורצחו אותו".
לצד הקשיים הגיע גם הישג מקצועי. לדבריו, המכון זיהה בוודאות 100% מגופות הנרצחים. "זה חסר תקדים ברפואה המשפטית, כולל בהשוואה לפענוח קורבנות אסון התאומים", אומר קוגל, ומציין כי בניו-יורק זוהו עד היום שרידים של כ-60% בלבד מ-2,753 הנרצחים. בזכות זה, ולא רק, זכה פרופ' קוגל בפרס ישראל לתקומה לשנת 2024 בתחום הערבות ההדדית. בנימוקי ההחלטה צוין שהמכון פיתח שיטות זיהוי חדשות, ושהיה לו תפקיד מרכזי בהצגת הזוועות בפני העולם.
בדיעבד, אתה חושב שההסברה הישראלית הייתה מספקת? שעשו מספיק שימוש בחומרי הזוועה הללו?
"משרדי הבריאות וההסברה פתחו את שערי המכון לעיתונות זרה, ובהמשך גם לישראלית. הצילומים הקשים נחשפו לעולם, אבל היו גם מי שהטילו ספק באמינותם. כך היה בצילום שהתפרסם אצלכם, שבו נראות שתי דמויות שנכרכו בחבל ונשרפו חיים. באל-ג'זירה נכתב שמדובר בצילום של כלבים. לדעתי, צילומים תורמים להסברה. היו משפחות שהתנגדו למסירת פרטים, בעיקר מקרב משפחות החטופים, פרטים שיכלו לשפוך אור על האכזריות המרושעת. זה היה תורם להסברה, אבל לא מונע את האנטישמיות שהתפרצה ברחבי העולם".
באוקטובר 2024 הובאה לישראל גופתו של מנהיג חמאס ומתכנן הטבח, יחיא סינוואר, שחוסל ברצועת עזה. "בחדר הזה, שבו אנחנו נמצאים כעת, בדקתי את הגופה שלו", הוא מספר, "הוא נורה כמה פעמים, לא ברצף, ומת מפגיעה קטלנית בראש. אמרתי לעצמי שהוא אחד האנשים המרושעים בעולם, ושמחתי שהוא בצד אחד של השולחן ואני בצד השני".
”יש הרבה כאב”
משא כבד נוסף הונח על כתפיו כשנבחר להיות חבר בוועדה לקביעת מוות מרחוק. בין חברי הוועדה היו גם ד"ר הגר מזרחי, ראש חטיבת הרפואה במשרד הבריאות, ופרופ' עופר מרין, מנכ"ל המרכז הרפואי שערי צדק. חברי הוועדה קבעו פה אחד, בלי ראיות פורנזיות ובלי גופה, את מותם של 44 חטופים בעזה. "הרגשתי את כובד המשקל על כתפיי", הוא מספר, "הסרת הספק זה הדבר הכי חשוב בעיניי".
כפתולוג משפטי, פרופ' קוגל חווה הרבה רגעים מורכבים במהלך הקריירה הארוכה שלו, אבל טבח 7 באוקטובר הוא אירוע חסר תקדים שנצרב בנפשו והותיר אותו עם אבחנה של פוסט-טראומה. "ראינו אלפי חלקי גופות וחזינו באכזריות נוראית", הוא מסכם, "היה גם קשה לראות את השכול והאובדן. יש אנשים שנשארו לבד ואתה נותן להם את החותם האחרון. זעקות השבר ששמעתי מהם, העובדים שלי שראיתי אותם מפורקים – לא היה קל להיות המנהל בימים ההיסטוריים האלה. יש הרבה כאב, והוא השפיע. זו מעמסה כבדה".
