בבוקר 7 באוקטובר היה דורון מזרחי (28) במסיבת הנובה. הוא שרד את הטבח, חילץ פצועים ממיגונית המוות, ועוד באותו ערב התייצב למילואים בסיירת גבעתי. מאז צבר יותר מ-350 ימי מילואים, ובמקביל הלך וגבר השימוש שלו באלכוהול ובסמים. "מיד אחרי 7 באוקטובר, הסמים שלי היו המלחמה, האדרנלין והריגוש שבמילואים", הוא מספר. "זה נותן איזה מיסוך, כי אתה לא עסוק במה שלומך או באיך אתה מרגיש, אתה עסוק בלשרוד. אבל כשלא הייתי בסכנת חיים, לא ידעתי להכיל את השקט והשלווה, כי בפנים עדיין הייתי במלחמה. אז אתה מכבה את הרגשות ובורח כמה שיותר חזק".
"מעבר לכמויות, שהיו הרסניות, זה היה חוסר אחריות: שילבתי את החומרים בעבודה, בנהיגה. הייתי שבר כלי". דורון מזרחי
(צילום: אלבום פרטי)
המצוקה, לדבריו, החלה ברגע שהמוזיקה נעצרה ומטח הטילים החל, והחריפה כשירו עליו, כשאיבד חברים וכשנלחם בעזה. "בניסיון להתמודד עם הכאב הנפשי שהחזקתי בתוכי, רק הגברתי את השימוש. בין סבב לסבב עשיתי מה שהכרתי ומה שהיה זמין לי", הוא אומר. "אבל בשלב מסוים זה כבר לא עובד. אתה מגביר את השימוש ומוצא את עצמך בתחתית. לא משנה כמה השתמשתי, זה לא עזר לי להרגיש שלם יותר. הייתי בקריסה".
דורון מזרחי: בשלב מסוים זה כבר לא עובד. אתה מגביר את השימוש ומוצא את עצמך בתחתית. לא משנה כמה השתמשתי, זה לא עזר לי להרגיש שלם יותר. הייתי בקריסה
השימוש חלחל לכל תחומי חייו. "עבדתי בתפקיד חינוכי עם בני נוער, והייתי מגיע אליהם כשאני תחת השפעה", הוא מספר. "הרגשתי שאני פאתטי, שאני מטיף להם בתדריך יציאה לא לשתות ולנהוג ולא לעשות סמים, כשלפני שנייה עשיתי בעצמי את כל הדברים האלה. מעבר לכמויות, שהיו הרסניות, זה היה חוסר אחריות: שילבתי את החומרים בעבודה, בנהיגה, בזמן המשפחתי. הייתי שבר כלי".
בגיל של זוגיות, קריירה ומילואים
מזרחי ממש לא לבד. דוח חדש של המרכז הישראלי להתמכרויות ובריאות הנפש (ICA) מצא שאחד מכל ארבעה ישראלים בני 34-18 מתמודד עם שימוש בעייתי בחומרים ממכרים או מציג התנהגויות ממכרות. מהנתונים עולה ש-13% מהצעירים דיווחו על שימוש בעייתי באלכוהול, 11.7% ברשתות החברתיות, 9% בקנאביס ו-8.6% על דפוסי הימורים בעייתיים. הסקר נערך השנה בקרב 930 צעירים וצעירות, על סמך דיווח עצמי בשאלונים מתוקפים.
"שימוש בעייתי מתחיל כשהאדם מבין שהשימוש גורם לו נזק בחיי היום-יום או פוגע בתפקוד שלו, בבריאות, במערכות יחסים או באיכות החיים, גם אם עדיין לא קיימת התמכרות מלאה", מסבירה ענבל דור קרבל, מנכ"לית המרכז. "זה יכול להתבטא, למשל, בכך שבהתחלה הייתי שותה כוס יין אחת או שתיים בסוף היום, אבל בהדרגה הגעתי למצב שבו אני צריכה בקבוק יין בכל ערב כדי להירדם. בקצה הרצף נמצאת ההתמכרות, מצב שבו השימוש כבר מנהל אותך".
אחד הממצאים הבולטים בדוח נוגע לגיל: דווקא בני 34-26, כמו מזרחי, הציגו בחלק מהמדדים שיעורים גבוהים יותר מבני 25-18, אף שמדובר בשלב חיים שאמור להיות יציב יותר. שיעור השימוש הבעייתי בקנאביס, למשל, עומד אצלם על 12%, לעומת 5.3% אצל הצעירים מהם, ובאלכוהול 14% לעומת 12%.
פרופ' שאולי לב-רןצילום: ICA"קבוצת הגיל הזו נמצאת בשלב שבו רבים מעצבים את חייהם הבוגרים - בונים זוגיות ומשפחה ומשקיעים בתחילת החיים המקצועיים. אבל עבור רבים מהם, השנים האחרונות התאפיינו במילואים ממושכים, בחוסר ודאות ובשיבוש מתמשך של תוכניות החיים. המציאות הזו עשויה להסביר את הפערים שאנחנו רואים בין קבוצות הגיל", מסביר פרופ' שאולי לב-רן, מייסד המרכז ומנהלו האקדמי.
כשהטראומה מזינה את ההתמכרות
הדוח מצביע גם על קשר הדוק בין פוסט-טראומה להתמכרות. כמעט מחצית מהצעירים עם תסמיני פוסט-טראומה משמעותיים (49%) דיווחו על שימוש בעייתי בחומרים ממכרים, לעומת 20.8% מאלה שאין להם תסמינים כאלה. שיעור ההימורים הבעייתיים בקרבם גבוה פי תשעה, ושיעור השימוש הבעייתי באלכוהול ובמשככי כאבים אופיואידיים - פי 5.6. "בכל מקום שבו יש טראומה, עלינו להיות ערים גם לסיכון להתפתחות של שימוש בעייתי והתמכרות", אומר פרופ' לב-רן.
ובכל זאת, הדוח מביא גם בשורה זהירה: לראשונה נרשמה ירידה קלה בשיעור השימוש הבעייתי בחומרים ממכרים, מ-28.5% ב-2025 ל-25.4% ב-2026. הירידה בשיעור הצעירים עם תסמיני פוסט-טראומה חדה עוד יותר, מ-32% ל-16.7%.
"בשיאם של אירועים ביטחוניים אנחנו רואים עלייה חדה ברמות הסטרס והחרדה ובשיעור האנשים שמפתחים תסמינים של פוסט-טראומה, אבל ככל שהמצב נרגע, חלק מהאנשים מצליחים להתאושש ולחזור לנהל את חייהם, בעוד שאצל אחרים התסמינים נמשכים ומתפתחת פוסט-טראומה", מסבירה דור קרבל. "מאז 'איראן 2' אנחנו נמצאים בתקופה של רגיעה יחסית בתחושת הלחימה, שמאפשרת לאותם אנשים להתאושש".
דור קרבלצילום: רמי זרנגר, ICAלדבריה, אסור לחכות שאדם יפתח התמכרות כדי להתחיל לטפל בו. "אחד מכל ארבעה זה המון, זה אומר שזה משפיע כמעט על כל בית בישראל", היא אומרת. ב-ICA פיתחו פרוטוקול שאלות שנועד לעזור לרופאי משפחה לזהות סימני אזהרה לשימוש בעייתי, ומנסים להטמיע אותו בקופות החולים. "מספיק לזהות נורות אזהרה כדי להתערב בשלב מוקדם. אנחנו עושים את זה בתחומים רבים ברפואה, ואין סיבה שלא נפעל כך גם בתחום ההתמכרויות", היא מוסיפה.
הנס שכמעט בוזבז
אצל מזרחי, נקודת המפנה הגיעה רק כשהבין שהסמים והאלכוהול מסכנים את החיים שניצלו באותו בוקר בנובה. "ברגע מסוים נפל לי האסימון שזכיתי בלוטו כששרדתי את הנובה. זו הייתה השגחה עליונה שיצאתי מהיום הזה, ועכשיו אני מבזבז את הנס הזה והורג את עצמי, כי אני לא יודע לבקש עזרה או ללכת לטיפול?", הוא אומר. "הייתי צריך שקודם יכאב לי מאוד, בשביל להצליח להפסיק לסבול".
את דרכו החוצה החל בעקבות מפגש עם עמותת קהילת שבט הנובה, שמעניקה לשורדי המסיבה ולמשפחות השכולות מעטפת חברתית וטיפולית. "כשהבנתי שיש פלטפורמה שיכולה לעזור לי, התחלתי להשתמש בה. יצאתי לריטריטים והשתתפתי בתוכניות שיקום שנתנו לי כלים להתמודד עם מה שעברתי", הוא מספר. במקביל החל להשתתף במפגשי מכורים אנונימיים, שהפכו לחלק משמעותי בהחלמה שלו. "לקח לי המון זמן להגיד שזו התמכרות, קשה להודות בזה. אבל ברגע שאתה לא לבד ומסכים לקבל תמיכה מאנשים כמוך, אתה מכבה את האש ומתחיל לרפא את הפצעים", אומר מזרחי.
היום הוא נקי מסמים ומאלכוהול כבר יותר משנתיים, ומשמש מדריך שיקומי בבית מאזן, שם הוא מעביר הלאה את הכלים שעזרו לו. "אנחנו חיים בתקופה מורכבת מאוד. מצד אחד הטראומות לא מפסיקות להגיע, ומצד שני ההקלות המיידיות - ניקוטין, פורנוגרפיה, אלכוהול, סמים, גלילה אינסופית באינסטגרם, סוכר, קניות - נעשות נגישות וזמינות יותר ויותר. אבל אני רוצה להאמין שבמקביל גם המודעות עולה ואנחנו נעשים חכמים יותר", הוא אומר.
והוא מבקש להעביר מסר: "זה קשה, זה מפחיד, זה לא קל, אבל זה אפשרי. החיים הופכים להיות הרבה יותר נעימים כשאנחנו מסכימים לפגוש את האי-נוחות, הכאב, הריקנות, ולדבר על הדברים".
