בשיתוף BI ללא מעורבות בתכנים
שיעול, קוצר נשימה ועייפות הם תסמינים שכיחים אחרי מחלה ויראלית, וברוב המקרים הם חולפים מעצמם. אבל מה קורה כשהשיעול נמשך שבועות, כשקוצר נשימה מופיע במאמץ או שפעולה יומיומית שלא דרשה בעבר מאמץ מתחילה להיות קשה יותר? כשהשינוי אינו זמני ומתחיל להשפיע על שגרת החיים, כדאי לברר את הסיבה. בחלק מהמקרים, תסמינים כאלה עשויים להיות סימנים ראשונים של מחלות ריאה אינטרסטיציאליות - שם כולל ליותר מ-200 מחלות שיכולות להוביל לפיברוזיס ריאתי - היווצרות הצטלקות בלתי הפיכה ברקמת הריאה.
פיברוזיס ריאתי יכול להופיע על רקע מגוון רחב של מחלות ומצבים. הוא שכיח יותר בקרב בני 60 ומעלה, בעלי היסטוריה משפחתית, מי שנחשפו במשך שנים לחומרים מזיקים בתעשייה, כמו אסבסט ואבק, ובמטופלים עם מחלות אוטואימוניות. עם זאת, הוא יכול להופיע גם בגיל צעיר יותר.
לאבחון מוקדם יש חשיבות משום שהנזק עלול להתקדם עם הזמן ולפגוע בתפקוד הריאות וביכולת לבצע פעולות יומיומיות. בעוד שהצלקות שכבר נוצרו אינן הפיכות, אבחון והתערבות בשלב מוקדם עשויים לסייע בעיכוב התקדמות המחלה ובהפחתת הנזק המצטבר. לכן, כאשר התסמינים אינם חולפים או מחמירים לאורך זמן, חשוב להמשיך בבירור ולא להניח שמדובר בתופעה זמנית.
ד"ר אסנת ליבנה-שטרייכמןצילום: שלומי יוסף, מרכז רפואי רבין"חשוב להכיר את התסמינים, להכיר את עצמכם ולהבין מתי לפנות לבירור", אומרת ד"ר אסנת ליבנה-שטרייכמן, מנהלת המערך למחלות ריאה ולאלרגיה בבית החולים בילינסון, מרכז רפואי רבין מקבוצת כללית. "כדאי לאבחן מוקדם ככל האפשר, משום שיש כיום טיפולים שיכולים למנוע את המשך התדרדרות המחלה, וקיימות תרופות חדשות בעלות יעילות ופרופיל טוב יותר של תופעות הלוואי".
מתי שיעול צריך להדליק נורה אדומה?
"שיעול במהלך מחלה ויראלית הוא שכיח, והוא יכול להימשך גם אחרי שהתסמינים האחרים חלפו, אפילו במשך 6-3 שבועות", אומרת ד"ר ליבנה-שטרייכמן. "אם עברו שישה שבועות והשיעול נמשך ולא יורד בתדירות או בעוצמה, זה השלב שבדרך כלל צריך להדליק נורה אדומה ולחשוב על המשך בירור".
ליחה בכמות גדולה או ליחה עם דם מצדיקות פנייה לרופא המשפחה, שיבצע בדיקה גופנית, יאזין לריאות ויפנה לצילום חזה כדי לשלול דלקת ריאות. קוצר נשימה במאמץ ועייפות שמצטרפים לשיעול הם סימנים נוספים שכדאי לשים אליהם לב. "חשוב להבהיר כי שיעול כרוני יכול לנבוע גם מריפלוקס, מנזלת אחורית או מאסתמה, ולכן פיברוזיס הוא לא הדבר הראשון שעולה בדעת הרופא", אומרת ד"ר ליבנה-שטרייכמן.
אחד המפתחות לאבחון מוקדם הוא לזהות שינויים בשגרת היומיום, כאשר פעולה שלא דרשה מאמץ בעבר מתחילה פתאום להיות קשה יותר. "אם אתם רגילים ללכת כל יום לבית הכנסת מרחק של 300 מטר בלי בעיה, ופתאום אחרי 200 מטר כבר צריכים לעצור - זה שינוי שכדאי לשים אליו לב", מסבירה ד"ר שטרייכמן. "ההשוואה הנוחה ביותר היא מול רוטינות קבועות. כאשר הקושי אינו זמני אלא הופך לקבוע ומשנה את שגרת החיים – זה הזמן לברר".
לדברי ד"ר ליבנה-שטרייכמן, גם למטופל יש תפקיד חשוב בתהליך האבחון. "קודם כל, לא להתעלם מהתסמינים, לא להגיד 'לא נורא, זה יעבור' או 'זה בגלל שאני מעשן, אני לא בכושר'. אם התסמינים מתמידים, על המטופל להקשיב לעצמו ולהתייחס לעצמו ברצינות".
במפגש עם רופא המשפחה, חשוב לתאר בבירור כיצד הקושי משפיע על שגרת החיים ולבקש לברר את הגורם. גם לאחר האבחנה ותחילת המעקב אצל רופא מומחה, רופא המשפחה ממשיך ללוות את המטופל ביום־יום. "כדאי להציף בפניו שינויים ותסמינים חדשים", אומרת ד"ר ליבנה-שטרייכמן. לדבריה, חשוב שגם רופא המשפחה יהיה מעורב לאורך זמן ויזכור שמחלה פיברוטית היא אחת האפשרויות למקור התסמינים.
למחלות הפיברוטיות יש תבנית אופיינית שעולה בבדיקת תפקודי הריאות, והשלב הבא בתהליך האבחון הוא CT חזה. "יש המון סוגים של מחלות פיברוטיות, זו לא מחלה אחת. השכיחה ביותר היא פיברוזיס אידיופטי, אבל יש הרבה מחלות אחרות שמלוות בהצטלקות של הריאות ומצריכות גישה טיפולית מותאמת", אומרת ד"ר ליבנה-שטרייכמן.
"התפקיד שלנו כרופאי ריאות הוא להשלים את הבדיקות, לחתור לאבחנה ספציפית ולהתאים את הליווי והטיפול הנכונים ביותר על מנת לעכב את התקדמות המחלה ככל הניתן." החמרה עשויה להתבטא בהדרגה גם ביכולת ההליכה. "עצירה אחת בהליכה קצרה, אחר כך שלוש עצירות, ולבסוף הימנעות מהליכה", מתארת ד"ר ליבנה-שטרייכמן.
למחלות הפיברוטיות יש תבנית אופיינית שעולה בבדיקת תפקודי הריאות, והשלב הבא בתהליך האבחון הוא CT חזה
(צילום: shuttersrtock)
לאחר האבחנה מתחיל מעקב ארוך טווח אצל רופא ריאות, אחת ל-3–6 חודשים. "אנחנו בודקים איך המטופל מרגיש ומה יכולתו התפקודית, עוקבים אחר תפקודי הריאות ובתדירות נמוכה יותר מבצעים גם הדמיה. המטופל מגיע עם תיאור השינויים והמגמות מהתקופה האחרונה ועם תוצאות הבדיקות. חשוב להבין שמה שהוא מרגיש יכול לנבוע ממקורות שונים, כולל מחלה אחרת שאינה פיברוזיס", אומרת ד"ר ליבנה-שטרייכמן.
הרופאים המלווים אינם מסתכלים רק על נקודת זמן אחת או על תסמין זמני. "לפעמים ירידה קטנה בתפקודי הריאות לא מדאיגה, כי המטופל מרגיש טוב יותר ואף מצליח לעשות יותר פעולות. לי כרופאה חשוב להסתכל על המטופל כמכלול. המטרה היא לתת מקסימום איכות חיים ואריכות ימים", אומרת ד"ר ליבנה-שטרייכמן.
לצד המעקב הרפואי, מדגישה ד"ר ליבנה-שטרייכמן גם את חשיבותו של אורח חיים בריא. "פעילות גופנית טובה לכולם, ובמיוחד למי שמתמודדים עם מחלת ריאה כרונית. כמובן שהמאמץ צריך להיות מותאם למצב הגופני ועל פי ייעוץ של הרופא המטפל." גם שיקום ריאות הוא חלק מהטיפול השוטף לאורך השנים, "והוא נמצא בסל הבריאות", מבהירה ד"ר ליבנה-שטרייכמן.
אחרי יותר מעשור: התפתחויות חדשות בטיפול
מכיוון שפיברוזיס ריאתי כולל מגוון של מחלות, הטיפול מותאם למטופל. "למי שיש מרכיב דלקתי ניתן טיפול נוגד דלקת, ובחלק מהמקרים ניתנים טיפולים אנטי־פיברוטיים", מסבירה ד"ר ליבנה-שטרייכמן. "קיימות שתי תרופות אנטי-פיברוטיות שניתנות כבר יותר מעשור. בשנה שעברה, אחרי שנות מחקר רבות, שתי תרופות נוספות הראו יעילות בהאטת קצב ההתקדמות אצל מטופלים עם מחלות פיברוטיות מתקדמות. זו בשורה משמעותית שכולנו מקווים שתהיה זמינה בקרוב בסל התרופות".
"פעילות גופנית טובה לכולם, ובמיוחד למי שמתמודדים עם מחלת ריאה כרונית", אומרת ד"ר ליבנה-שטרייכמן
המחקרים בטיפולים החדשים מצביעים על יעילות בהאטת התקדמות המחלה הן בקרב מטופלים שקיבלו אותם ללא טיפול אנטי-פיברוטי קודם והן בקרב מי שקיבלו במקביל טיפול קיים, לצד פרופיל תופעות לוואי שונה מהאפשרויות הקיימות. הטיפולים החדשים כבר החלו לקבל אישורים רגולטוריים בעולם.
בסופו של דבר, מדגישה ד"ר ליבנה-שטרייכמן, חשוב לבחון את השינוי לאורך זמן. "תחושות ונשימה הן משהו דינמי, ולכן חשוב לבחון מגמה לאורך זמן ולא רגע בודד. אם משתעלים אחרי מחלה ויראלית ויש הקלה, זה כנראה יעבור, למרבה השמחה. השאלה החשובה היא איך הקושי משפיע על שגרת החיים, ואם מדובר במגמה עקבית". כאשר התסמינים אינם משתפרים או מחמירים לאורך זמן, חשוב לא להתעלם מהשינוי ולפנות להמשך בירור רפואי.
בשיתוף BI ללא מעורבות בתכנים
