בשיתוף BI ללא מעורבות בתכנים
יונים על אדן החלון, עובש בקיר, אבק של אבן מלאכותית במפעל. הפרטים האלה נראים כמו חלק מהיומיום, אך לעיתים החשיפה אליהם עשויה להיות קשורה למחלת ריאות שהתפתחה בשקט במשך שנים.
פיברוזיס ריאתי אינו מחלה אחת, אלא שם לקבוצה רחבה של מחלות שבהן נוצרת בריאות רקמה צלקתית, שעלולה להצטבר עם הזמן ולפגוע בנשימה ובתפקוד במאמץ. לדברי ד"ר סוניה שנייר, מובילת תחום מחלות ריאה אינטרסטיציאליות במכון הריאות במרכז הרפואי כרמל ובמרפאת הריאות של קופת חולים כללית בחיפה ובגליל המערבי, פיברוזיס ריאתי הוא חלק מקבוצה רחבה של יותר מאלף מחלות של רקמת הריאה, הקשורות ליותר מ-200 גורמים ידועים, ובהם חשיפות סביבתיות ותעסוקתיות ומחלות אוטואימוניות. בחלק מהמקרים הגורם נותר לא ידוע.
"כדאי להיות מודעים ולהכיר את החשיפות האלה, כדי לאבחן פיברוזיס מוקדם ככל האפשר ולהאט את קצב ההידרדרות באיכות החיים", היא אומרת. גם כשלא נמצאה סיבה לפיברוזיס, החיפוש אחר גורמים אפשריים נמשך. בבית החולים כרמל מתבצעת כעת עבודה שבוחנת חשיפות קודמות אצל מטופלים שאובחנו עם פיברוזיס ריאתי אידיופטי, כלומר פיברוזיס שהגורם לו אינו ידוע. "בחלק גדול מהמטופלים, גם כשלא ידענו על כך קודם, מוצאים חשיפות קודמות לגורמי סיכון", אומרת ד"ר שנייר.
לדבריה, זיהוי הגורם ודפוס המחלה עשוי להשפיע על המעקב ועל הטיפול: IPF הוא פיברוזיס ריאתי אידיופטי, כלומר פיברוזיס שהגורם להתפתחותו אינו ידוע, ואילו PPF הוא מונח רחב יותר למחלות שמתקדמות בדפוס דומה, ובהן כאלה היכולות להיות קשורות למחלה אוטואימונית או לחשיפה תעסוקתית.
מהשחת ברפת ועד היונים על החלון
החשיפות האורגניות, כלומר לחומרים שמקורם בחי ובצומח, הן קבוצה אחת של גורמים שעלולים להיות קשורים לפיברוזיס ריאתי. למשל, חשיפה ליונים או לציפורים שמגדלים בבית. "הנוצות והלשלשת שמתייבשת הופכות לאבקה שאפשר לשאוף", מסבירה ד"ר שנייר. אצל אנשים בעלי נטייה לכך, מערכת החיסון מזהה את החומר הזר ומגיבה בדלקת, והגוף מנסה לתקן את הנזק באמצעות יצירת תאי צלקת. "ברגע שהם נוצרים בריאות, נכון להיום לא ניתן להחזיר את המצב לקדמותו בצורה סבירה".
לדברי ד"ר שנייר, תגובה דומה עלולה להיגרם גם מחשיפה לעובש, למשל בג'קוזי ובמתקנים אחרים המתאפיינים בלחות גבוהה. חשיפה אפשרית נוספת קיימת בחקלאות: "בהאכלת בקר, למשל, יכול לצמוח עובש על ערימות החציר, והנבגים עלולים לגרות את הריאות. גם האבק משקי המזון של בעלי החיים נשאף לריאות ומהווה מקור פוטנציאלי".
לכן, הפגישה הראשונית עם רופא הריאות כוללת גם בירור של חשיפות אפשריות. "במרפאה התעסוקתית אנחנו שואלים איפה המטופל מתגורר, אם יש רפת קרובה ואם יש יונים על החלון. לא תמיד מדובר בחשיפה ישירה וברורה".
החשיפות הלא-אורגניות קשורות בעיקר למקום העבודה. בין הדוגמאות המרכזיות נמצאים אזבסט, אבק, מתכות וסיליקה - שאליה עלולים להיחשף בין היתר עובדים בחיתוך ובעיבוד של משטחי אבן מלאכותית המשמשים למטבחים. סיליקה מצויה גם בקוורץ, מינרל שנמצא בין היתר בחול, ולכן חשיפה אליה עלולה להתרחש גם בעבודות כמו ניקוי משטחים בחול בלחץ. גורם נוסף הוא עשן, "בין אם מסיגריות, הלחמה או בישול על אש גלויה", מוסיפה ד"ר שנייר.
"יש בישראל הרבה מפעלים שעובדים ללא פיקוח וללא מיגון מספק"
לדברי ד"ר שנייר, הצלקות בריאות מתפתחות לאט ולעיתים חולפות שנים רבות בין החשיפה לבין הופעת המחלה. "הדברים האלה לא קורים מיד. באסבסט המחלה יכולה להתפתח 30-20 שנה אחרי החשיפה, ולעיתים אף יותר. בסיליקה היא עשויה להתפתח מהר יותר, אך לפעמים חולפות 20-10 שנה מתחילת החשיפה יש מי שנחשף לפני עשרות שנים, והמחלה מתחילה להשפיע רק עכשיו".
חלק מההסבר לכך הוא הרזרבה הגדולה של הריאות, שמאפשרת להן להמשיך לתפקד במשך שנים בלי שהפגיעה תהיה מורגשת ביומיום. "לריאה יש מספיק חמצן כדי לתפקד באופן שאינו מורגש במשך שנים, ולכן התסמינים עשויים להופיע זמן רב לאחר החשיפה בפועל. יש מקרים שבהם אפשר להוריד ריאה שלמה ולתפקד כמעט כרגיל".
מי שנחשף לסיליקה, לאזבסט או לחומרים דומים אמור להיות במעקב במרפאה תעסוקתית, הכולל צילום חזה ובדיקת תפקודי נשימה תקופתיים מטעם המעסיק. אלא שלפי ד"ר שנייר, "למרבה הצער, במקומות עבודה רבים אין פיקוח או מעקב מספקים. העובדים אינם חשים בתסמינים ואינם מופנים לבדיקות, וכאשר המחלה מתגלה היא כבר עלולה להיות בשלב מתקדם, שבו קשה יותר לטפל באופן אפקטיבי. למכון הריאות בבית החולים כרמל, למשל, מגיעים מטופלים רבים שעבדו במפעלים בצפון בעיבוד אבן מלאכותית ללא מיגון וללא מעקב".
לעיתים התסמין הראשון הוא ריאתי: שיעול יבש וטורדני, שעשוי עם הזמן להפוך לשיעול ליחתי
(צילום: shutterstock)
לצד חשיפה לגורמים חיצוניים, בחלק מהמקרים מחלת הריאות היא חלק ממחלה דלקתית כללית, כמו דלקת ברקמת חיבור, שבה מערכת החיסון פוגעת במערכות שונות בגוף וגם בריאות, או דלקת מפרקים. לעיתים התסמין הראשון הוא ריאתי: שיעול יבש וטורדני, שעשוי עם הזמן להפוך לשיעול ליחתי, או קוצר נשימה שמופיע תחילה במאמץ ועלול בהמשך להופיע גם במנוחה. שני התסמינים אינם מופיעים בהכרח יחד או בסדר קבוע, ולעיתים הם מתפתחים במקביל. ככל שהמחלה מתקדמת, הם עלולים להחמיר.
"גם תרופות עלולות להשאיר צלקות: חלק מהטיפולים הכימותרפיים והאימונותרפיים לסרטן, תרופה לדופק לא סדיר ואנטיביוטיקה מסוימת לדלקת בדרכי השתן. מי שמקבל אותם עובר בדיקות תפקודי ריאות והדמיית חזה", אומרת ד"ר שנייר. גם מחלות זיהומיות יכולות להוביל לפיברוזיס. "חלק מהחולים הקשים בקורונה נותרו עם צלקות בריאות, וחלקם נותרו עם צורך בחמצן, מה שמוכיח את החשיבות הרבה של חיסונים נגד מחלות שכאלו".
גורם נוסף הוא רפלוקס (GERD), עליית חומציות מהקיבה שמתבטאת בצרבת, ולדברי ד"ר שנייר נמצא קשר בינו לבין היווצרות פיברוזיס ריאתי והחמרת התקדמותו. "לכן אצל חולי פיברוזיס עם תסמינים של רפלוקס כדאי לשקול טיפול להפחתתו, אך התרופות להפחתת חומציות והניתוחים למניעת רפלוקס כרוכים בתופעות לוואי משמעותיות, ולכן כיום הטיפול ניתן למי שסובל מתסמינים, בעוד שבעבר הומלץ לטפל בכל חולה פיברוזיס".
ככל שמאבחנים מוקדם, אפשר להאט את התקדמות המחלה
נכון להיום, אין דרך טובה להחזיר את הגלגל לאחור בכל הנוגע לצלקות בריאה שכבר נוצרו והצטברו. לכן, אבחון מוקדם הוא מרכיב חשוב בדרך לטיפול אפקטיבי. "ככל שנתחיל את הטיפול בשלב מוקדם, כשההצטלקות מצומצמת יותר, יש יותר סיכוי שהגוף יגיב לטיפולים", אומרת ד"ר שנייר. "נוכל לנסות לעצור או להאט כשיש לנו עדיין רזרבה ריאתית טובה".
ד"ר שנייר מסבירה כי "עד 2014 לא היה טיפול טוב לפיברוזיס ריאתי מתקדם, ומאז נוספו אפשרויות טיפול שמצליחות להאט את קצב התקדמות המחלה". לדבריה, בשנה האחרונה התפרסמו מחקרים על תרופות חדשות, "שמראות יעילות טובה בהאטת התקדמות המחלה, תופעות לוואי קלות יותר מהתרופות הקיימות ואף רמזים לכך שהתרופה מצליחה לשפר את תוחלת החיים של החולים. מדובר בבשורות מצוינות שנותנות תקווה רבה למטופלים".
ד"ר שנייר: "עד 2014 לא היה טיפול טוב לפיברוזיס ריאתי מתקדם, ומאז נוספו אפשרויות טיפול שמצליחות להאט את קצב התקדמות המחלה"
מי שידוע לו כי נחשף במסגרת עבודתו לגורמי סיכון, גם אם החשיפה התרחשה בעבר - בחקלאות, במפעל או בעבודה עם גזים – "כדאי שיפנה למעקב שכולל הדמיית ריאות ותפקודי נשימה, גם אם אין תסמינים כרגע", מדגישה ד"ר שנייר.
גם הופעה של תסמינים מסוימים מצריכה בירור רפואי, ובהם שיעול יבש ומתמשך, שעשוי עם הזמן להפוך לליחתי, או קוצר נשימה שאינו משתפר. "גם מי שחי עם מחלת רקמת חיבור, מחלה דלקתית של המעי או מחלה אוטואימונית אחרת, כדאי שיהיה במעקב ריאתי", אומרת ד"ר שנייר.
"יש יותר אפשרויות טיפול מבעבר ויש אופטימיות זהירה בקשר לטיפולים חדשים", מוסיפה ד"ר שנייר. ההתפתחויות בתחום נותנות היום יותר סיבות לאופטימיות - וגם הופכות את הערנות והאבחון המוקדם לחשובים במיוחד. הכרת גורמי הסיכון ופנייה לבירור בזמן יכולות לאפשר להתחיל טיפול בשלב מוקדם ככל האפשר.
בשיתוף BI ללא מעורבות בתכנים
