מדרש מהלא-מודע של ביבי
מדרשים ושירים נולדים לעיתים בלא-מודע, ובמובן זה יש בהם אלמנט נבואי. הלא-מודע מכיר אותנו היטב ובדרכו המרומזת הוא מעדכן את המודע, את החלק השמור (והפחות מרגש) באישיות שלנו.
אין מילים עדינות (ואין סיבה לחפש כאלה) לתאר את התדהמה נוכח המדרש הלא-מודע, שפרץ כמו לבה, בנאומו של ראש הממשלה נתניהו בחידון התנ"ך. "אברהם, הב..." אמר, ואנו ראינו את פניו מחווירות ושמענו את ניסיונות התיקון. הראשון היה פנייה המבוהלת אל הקהל, "מה שמו?" ומיד אחרי שנאמר השם הנכון, אבנר, נשלפה התשובה המונחת בראש ארגז הכלים של מרצים שלא למדו לומר "טעיתי" – העברת האחריות לקהל: "אני זוכר. בדקתי אתכם".
נתניהו התבלבל בשם בנו: "מה שמו?"
(צילום: משרד החינוך)
לא מוטרדת משיטיון
אני דרשנית ולא נירולוגית, והשאלה האם בלבול זה מעיד על הידרדרות קוגניטיבית לא מעניינת אותי. ביבי מתבלבל כבר זמן רב ובעניינים חשובים בהרבה. שורת המתים והנרצחים הרשומה על שמו מעידה שמזמן היה עליו להניח את המפתחות ולהניח לנו.
קפאתי מול הסרטון הקצר של "אברהם..." כיוון שמגרונו של ביבי זעקה דרשה מצמררת. הלא-מודע שלו, או בשפה המדרשית, "השטן", ביטא את האמת שבה הוא מסרב להודות.
"אברהם" ו"הבן"
"אברהם, הב..." שמעתי ונשמתי נעתקה. הלא-מודע של ביבי שלח אותנו היישר אל סיפור העקדה, עוד לפני שהספיק להשלים את המילים "הבן שלי". המקום הראשון בתורה שבו אב קורא לבנו "בני" הוא אברהם בעקדת יצחק, והתעתוע בלתי נסבל (בראשית כ"ב): "וַיִּקַּח אַבְרָהָם אֶת עֲצֵי הָעֹלָה וַיָּשֶׂם עַל יִצְחָק בְּנוֹ וַיִּקַּח בְּיָדוֹ אֶת הָאֵשׁ וְאֶת הַמַּאֲכֶלֶת וַיֵּלְכוּ שְׁנֵיהֶם יַחְדָּו, וַיֹּאמֶר יִצְחָק אֶל אַבְרָהָם אָבִיו וַיֹּאמֶר אָבִי וַיֹּאמֶר הִנֶּנִּי בְנִי וַיֹּאמֶר הִנֵּה הָאֵשׁ וְהָעֵצִים וְאַיֵּה הַשֶּׂה לְעֹלָה. וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֱלֹהִים יִרְאֶה לּוֹ הַשֶּׂה לְעֹלָה בְּנִי וַיֵּלְכוּ שְׁנֵיהֶם יַחְדָּו".
בלב חידון התנ"ך התחבר ראש הממשלה לשרידי המצפון שנותרו בו, וזעק את הסיפור התנ"כי היחיד שהיה באמת חשוב במציאות שלנו. "אברהם..." גמגם ראש הממשלה, הנה האש והמאכלת ובצדק נזכרתם בעקדת יצחק.
האם נתניהו הוא האב העוקד את החטופים? ואולי בתודעתו הרדופה, הוא נעקד על ידינו? עקדת יצחק התיישבה בלב חידון התנ"ך, בין ראש הממשלה לקהל, והיא תובעת פענוח.
קול השטן הוא קול המצפון
בקפידה נבחרו המילים שאומרים אברהם ויצחק בדרכם אל הר המוריה: אָבִי. הִנֶּנִּי בְנִי. הִנֵּה הָאֵשׁ וְהָעֵצִים וְאַיֵּה הַשֶּׂה לְעֹלָה. אֱלֹהִים יִרְאֶה לּוֹ הַשֶּׂה לְעֹלָה בְּנִי. שבע מילים אומר הבן, שמונה מילים אומר האב. המילה השמינית ברשימה, זו שבתווך, היא "שה", כיוון שזה העניין האמיתי: על הר המוריה עולים אבא שהתבלבל והפך את בנו לשה.
המדרשים מרחיבים את השיחה בת 15 המילים. כל מדרש פותח אפשרויות הגלומות במתח בין המילים לרווחים. נעיין במדרש (מתוך מדרש "ויושע" שנערך במאה ה-11. בחרתי קטעים מתוך המדרש ובחירתי, כתמיד, מגמתית. אפשר לקרוא את המדרש במלואו באתר "ספריא"):
אברהם אוהבי בשעה שאמרתי לו: לך שחוט יצחק בנך, מיד קבל באהבה ולמחר השכים לעשות רצוני, שנאמר: "וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר וַיַּחֲבֹשׁ אֶת חֲמֹרוֹ וַיִּקַּח אֶת שְׁנֵי נְעָרָיו אִתּוֹ וְאֵת יִצְחָק בְּנוֹ"... אמר יצחק לאביו: אבא לאן נלך יחידים? אמר לו בני להקריב קורבן... מיד נפלה אימה גדולה על יצחק מפני שלא ראה כלום בידו לעולה... מיד נזדעזע יצחק וירגזו אבריו שהכיר וידע מחשבת אביו כי לא היה בידו כלום...
בעוד שהיו מהלכים בדרך קדמו שטן לאברהם ונדמה לו לזקן ואמר לו: אנה תלך? אמר לו להתפלל, אמר לו אם להתפלל מה אתה צריך לישא עצים על כתפך ואש ומאכלת בידך? אמר לו שמא נשהה יום אחד או יומיים ונשחט ונאפה ונאכל. אמר לו: עני, לא שם הייתי כשאמר לך המשטין "קח נא את בנך את יחידך והעלהו לי לעולה", וזקן כמותך יאבד בן חמוד כזה ובחור שנתן לך הקדוש ברוך הוא למאה שנה. אמר לו אברהם: לא היה משטין אלא הקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו אמר לי: "קח נא את בנך את יחידך אשר אהבת את יצחק ועשה לפנַי עולה".... כיוון שראה השטן שלא קיבל אברהם את דבריו אמר לו, תדע אברהם: אומר לך בשורה תעשה עולה השה ולא מן יצחק, אמר לו: כך עונשו של כוזב שאפילו אומר אמת אין שומעים לו, ואיני מאמינך, אלא הקדוש ברוך הוא הטוב בעיניו יעשה.
המדרש מעלה את השאלה הקשה מכולן: הייתכן שאלוהים הורה לאברהם להקריב את בנו לעולה?! ואם לא אלוהים נתן את הפקודה, הרי שזו פקודת שטן. אברהם לא עצר לברר או להתווכח (כפי שעשה בסדום ובגירוש הגר); להפך – "וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר". צייתנותו של אברהם, מול פקודה שדגל אדום כדם מתנוסס עליה, מבהילה. השטן, שמייצג את הקול הפנימי של המאמין, מתעקש: אני נתתי את הפקודה, היה עליך לסרב.
במדרש תלמודי אחר, נטען במפורש שהעקדה שווה לשריפת הבנים לעבודה זרה ומנוגדת לרצון האל: "לִשְׂרֹף אֶת בְּנֵיהֶם בָּאֵשׁ עֹלוֹת לַבָּעַל אֲשֶׁר לֹא צִוִּיתִי... וְלֹא עָלְתָה עַל לִבִּי", מצטט הדרשן את דברי ירמיהו (י"ט, ה'), ומפרש: "ולא עלתה על לִבִּי, זה יצחק בן אברהם" (תלמוד בבלי, מסכת תענית, דף ד עמוד א). יש לדעת מתי לסרב לסמכות.
"לא היה בידו כלום"
הורים ומנהיגים צריכים להשתדל לומר את האמת גם אם היא מרה. הרי השקר של אברהם שקוף. הוא הולך להקריב קורבן ואין בידו כלום? ספר ליצחק, ספר לנו, מה תוכנית העבודה, ונוכל להגיב. אבל אברהם, שידע שהוא הולך לחולל זוועה הורית ודתית, לא הצליח לומר את האמת.
הנה קריטריון לאיכות המוסרית של מעשינו: אם את מתביישת להעיד על מעשייך, יש סיכוי שאת לא שלמה איתם ובצדק.
בחידון התנ"ך ראש הממשלה היה מעט כן מהרגיל ביחס להשבת החטופים. מדבריו למדנו שניצחון הוא מטרתו הראשונה. לא פלא שדווקא ברגע זה בקע מגרונו סיפור העקדה.
"יאבד בן חמוד כזה"
אי אפשר לקרוא את הדברים שהושמו בפי השטן בלי לבכות: "וזקן כמותך יאבד בן חמוד כזה?!" מה נאמר על החמודים והחמודות שאיבדנו, ועל אלה שתלויים בין חיים למוות? הדרשן לא מרפה מהשאלה איך אברהם בטוח ששמע את אלוהים ולא את השטן, ומותיר אותנו מבוהלות.
איך נדע אם הקולות הקוראים לנו לפעול הם שמיימיים או שטניים? תשובת המדרש היא אחת: רק המצפון ינחה אותנו, ולמצפון יש פנים ושם: "בן חמוד". מי שחושבת שיש היתר מוסרי, שלא לומר מצווה, לאבד בנים חמודים, כדאי שתזכור שלאחר העקדה הכול התפרק: אלוהים לא דיבר עוד עם אברהם, שרה מתה ויצחק נשאר עקוד ועיוור על ההר.
האנשים שמתבלבלים בשמות ילדיהם
העקדה פירקה את נפשו של יצחק. הוא חיפש ברבקה אמא שתשמור עליו ומבניו הוא ציפה להוסיף ולצוד את ה"איל" שיוקרב במקומו. עשיו הוא הבן שהצליח להבין ולתחזק את הפנטזיה של אביו. הוא צד והרג למענו חיות.
רגע השפל בחייו של יצחק הוא הרגע שבו הוא התבלבל בין ילדיו. מה ביקש ביבי לומר לנו כשהוא התבלבל בשם של בנו, ומה הוא ביקש לומר לעצמו?
צפיתי שוב ושוב בתיעוד וידעתי שהדרשן הלא-מודע של ביבי צועק: זהירות, עקדה לפנינו, מאחורינו, בתוכנו. נשמתו כה מבולבלת ותשושה שאין לו כוח להבין אם הוא אברהם העוקד, אם הוא יצחק הנעקד ומה קורה לו עם שרה.
פרופ' רוחמה וייסצילום: אביבית בן נוןאת המשפט האחרון של המדרש אני מניחה כאן, ואין צורך לפרשו: "כך עונשו של כוזב שאפילו אומר אמת אין שומעים לו".
אני מתפללת שנשכיל להחזיר את החטופים שעדיין חיים, שנביא למנוחה את המתים, שנניח את החרבות, ונציל את הבנות והבנים שלנו וגם את אלה שבצד השני של הגבול.
שבת שלום!
Ruhamaweiss1966@gmail.com
