יומו הראשון של חג הסוכות התשפ"ז, שחל בתאריך ט"ו בתשרי, יחל השנה ב-25 בספטמבר 2026 (יום שישי, בכניסת השבת) ויסתיים ב-26 בספטמבר (מוצאי שבת). היום הראשון של סוכות הוא יום טוב, שבו לפי ההלכה אסור לעשות מלאכה. לאחר מכן יחל בישראל חול המועד סוכות – והוא יימשך עד סיום הושענא רבה, ב-2 באוקטובר. אחרי הושענא רבה, סוכות יפנה את מקומו לשני מועדים שנחגגים בארץ באותו יום, כ"ב בתשרי – שמיני עצרת ושמחת תורה (בין 2 ל-3 באוקטובר).
זמני החג – היום הראשון של סוכות
כניסת החג והשבת – ב-25 בספטמבר: בירושלים 17:56, בתל אביב 18:13, בחיפה 18:05, בבאר שבע 18:14, בפתח תקווה 17:53, במודיעין 18:13, בנתניה 18:12, באשדוד 18:12, באשקלון 18:04, בצפת 18:06, בטבריה 18:03, באילת 18:03, בקריית שמונה 18:00.
צאת החג והשבת – ב-26 בספטמבר: בירושלים 19:07, בתל אביב 19:09, בחיפה 19:09, בבאר שבע 19:09, בפתח תקווה 19:09, במודיעין 19:08, בנתניה 19:09, באשדוד 19:10, באשקלון 19:10, בצפת 19:07, בטבריה 19:06, באילת 19:08, בקריית שמונה 19:06.
יום טוב ראשון של סוכות שחל בשבת
השנה, יום טוב ראשון של סוכות חל בשבת. לכן, לא נוטלים ארבעת המינים ביום טוב ראשון, אלא רק בשאר הימים. עקב כך, נטילת ארבעת המינים השנה היא מדרבנן, מדברי חכמים, ולכן ניתן להקל יותר בכמה דברים ביחס לארבעת המינים השנה.
המשנה במסכת סוכה אומרת: "בראשונה היה לולב ניטל במקדש שבעה ובמדינה יום אחד. משחרב בית המקדש התקין רבן יוחנן בן זכאי שיהא לולב ניטל במדינה שבעה, זכר למקדש". לדברי המשנה, מן התורה נוהגת מצוות נטילת לולב בבית המקדש בכל שבעת ימי החג, אולם במדינה, כלומר בכל המקומות שהם מחוץ לבית המקדש, נוהגת המצווה ביום הראשון של החג בלבד.
אומנם, המשנה ממשיכה וקובעת, שלאחר החורבן תיקן רבן יוחנן בן זכאי שיש ליטול לולב בכל שבעת הימים גם במדינה, זכר למקדש. אנו נוטלים את ארבעת המינים בכל ימי החג, אולם ביום הראשון של החג זוהי מצווה מן התורה, ואילו בשאר ימי החג המצווה היא רק מדרבנן.
הגמרא במסכת סוכה אומרת שאף על פי שמהתורה צריך ליטול ארבעת המינים ביום טוב ראשון גם כשחל בשבת, גזרו חז"ל שלא ליטול, שמא האדם יטלטל את ארבעת המינים ארבע אמות ברשות הרבים – "אמר רבה: גזירה שמא יטלנו בידו וילך אצל בקי ללמוד".
ארבעת המינים. השנה רק בחול המועד
(צילום: Tomertu / Shutterstock)
דינים הנוגעים להגדרה הבסיסית של המינים השונים – אתרוג, לולב, הדסים וערבות – ודאי חלים בכל שבעת הימים. אולם יש דברים אחרים שמקילים בהם בשאר ימי החג: 1. ביום הראשון ארבעת המינים צריכים להיות שלנו, ולא שאולים (אלא אם כן הם ניתנו במתנה על מנת להחזיר), אולם בשאר הימים הם יכולים להיות שאולים. 2. ביום הראשון חסר (שיש בו חור וכדומה) – פסול. בשאר הימים – כשר. נחלקו לגבי דברים אחרים, כגון אם נפל הפיטם או אם יש חזזית (מעין כתם) על האתרוג, ובמקרים רבים מכשירים.
מצוות הישיבה בסוכה
ההגדרה היסודית של חובת הישיבה בסוכה עולה מדרשת חז"ל על הפסוק "בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים כָּל הָאֶזְרָח בְּיִשְׂרָאֵל יֵשְׁבוּ בַּסֻּכֹּת" (ויקרא כ"ג, מ"ב). כך דרשו בספרא (אמור, פרק י"ז, ה; וכן בסוכה כח עמוד ב): "'תשבו' – ואין תשבו אלא כעין תדורו. מכאן אמרו: אוכל בסוכה, שותה בסוכה, ומטייל בסוכה, ומעלה כליו בסוכה".
חז"ל קבעו שהסוכה אמורה להיות הבית שלנו בסוכות. מבחינה הלכתית מותר לצאת לעיתים מהסוכה, אולם לפי פשטות המקראות ודברי חז"ל, אדם צריך להתאמץ להפוך את הסוכה לביתו, להשתדל לנצל כל רגע של המצווה הזו ולשהות כמה שיותר בסוכה תחת כנפי השכינה.
ברכת "לישב בסוכה"
הגמרא (סוכה מו עמוד א) אומרת: "נכנס לישב בה, אומר: (ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם) אשר קידשנו במצוותיו וציוונו לישב בסוכה". נחלקו ראשונים מתי יש לברך. להלכה פסקו השולחן ערוך (תרל"ט, ח), הרמ"א – רבי משה איסרליש (שם) והמשנה ברורה (שם, ס"ק מו) שמברכים רק אם אוכלים בסוכה. לאור זאת יש לברך לפני האכילה.
על איזו אכילה יש לברך? האוכל פת כביצה או מזונות כשיעור קביעות סעודה בוודאי מברך, שכן דברים אלה מחייבים סוכה מעיקר הדין. לפי המשנה ברורה (תרל"ט, ס"ק טז) מנהג העולם לברך גם על אכילת כביצה מזונות (56 סמ"ק), אך הוסיף שכדי להינצל מחשש ברכה לבטלה, יש לשהות בסוכה מעט לאחר האכילה ולכוון בברכה גם על האכילה וגם על השהייה.
מי שבירך "לישב בסוכה" ואכל, ואחר כך נשאר בסוכה עד הסעודה הבאה, או שיצא לזמן קצר מתוך כוונה לחזור מיד וכך עשה – לא יברך שוב. אולם אם יצא לעסקיו, לבית הכנסת או לסידורים אחרים, כשחוזר ואוכל בסוכה מברך שוב "לישב בסוכה" (משנה ברורה, תרל"ט, ס"ק מז).
סוכות – ציור של מוריץ דניאל אופנהיים משנת 1867
אכילה בסוכה
המשנה קובעת: "אוכלין ושותין עראי חוץ לסוכה". לא נאריך בכך, אלא נציין את פרטי הדינים:
1. לחם או מזונות (לרבות תבשילים כמו פסטה, פתיתים וכדומה) בשיעור יותר מכביצה (56 סמ"ק, בערך נפח של שתי קופסאות גפרורים) – חייבים בסוכה לפי ההלכה.
2. בשר, דגים וכדומה – מותר לאכול אותם בדרך עראי, אולם ראוי להחמיר ולא לאכול אותם במסגרת סעודה (כמו ארוחת צהריים) מחוץ לסוכה.
3. פירות, ירקות וכדומה – מותר לאכול גם בכמות גדולה מחוץ לסוכה.
4. שתייה – מותרת בכל כמות שהיא, אך יש להחמיר ולא לשתות יין באופן של קביעות מחוץ לסוכה.
דינים אלה נוגעים לעיקר הדין ומגדירים את הגבול בין אכילת קבע לאכילת עראי, אך הרוצה להחמיר ולהקפיד לאכול גם אכילת עראי בסוכה – הרי זה משובח, ואין בכך משום יוהרה (אך גם מי שאינו נוהג כך אינו נחשב כמי שאינו מדקדק במצוות). חומרה זו נוגעת גם לשתיית מים, אולם יש מקום לנהוג חומרה זו בכל הדברים פרט למים (כדעת המהרי"ל).
שינה בסוכה
הגמרא (מסכת סוכה, דף כו עמוד א) קובעת שאין ישנים מחוץ לסוכה; אכילת עראי מותרת מחוץ לסוכה, ואילו שינת עראי אסורה. הגמרא מבארת ש"אין קבע לשינה". רש"י מבאר שלעיתים אדם מתנמנם מעט, ודי לו בכך. מכאן שמבחינה מהותית שינה ארעית חשובה מאכילה ארעית, ולכן נאסרה מחוץ לסוכה.
הרב יוסף צבי רימוןצילום: יהושע הלויבמשך השנים הקלו רבים בשינה בסוכה. דבר זה דורש הסבר, שהרי על פי הגמרא שינה חמורה מאכילה. פוסקים ראשונים ואחרונים הציעו דרכים שונות ללמד זכות על אלה המקילים בדבר. המרדכי (סוכה, סימן תשמ"א) כתב שאנשים יראים מן הקור השורר בסוכה, ולכן נחשבים כחולים או כמצטערים הפטורים מן הסוכה, וכך הובא ברמ"א (תרל"ט, ב). בשולחן ערוך הרב (תרל"ט, ח) כתב שניתן להקל בכך רק אם הצער והטרחה הם כאלה שהאדם היה נמנע מלישון בביתו בנסיבות דומות.
הרמ"א (תרל"ט, ב, וכן בדרכי משה שם) לימד זכות על המקילים באופן אחר. לדבריו, המצווה היא שאדם יישן עם אשתו, כפי שהיה ישן בבית, ומאחר שבדרך כלל אשתו אינה יכולה לישון בסוכה, גם הבעל פטור מהסוכה.
כל הנימוקים האלה הם בגדר לימוד זכות, ונראה שבחו"ל חששו רבים לישון בסוכה, אולם בארץ ישראל יש להשתדל שתהיה סוכה ראויה ונוחה לשינה, ולהקפיד לישון בסוכה עד כמה שאפשר.
הרב יוסף צבי רימון הוא רב המועצה האזורית גוש עציון, רב המרכז האקדמי לב ויו"ר עמותת סולמות
