התופעה של "חיתוך" משפטים בדיבור הישראלי הולכת ומתחזקת. במקרים רבים מדובר בביטויים שגרתיים בשיחת רֵעים. למשל, כמעט בכל בוקר אני משתדל לרוץ על שפת הים, ובאופן כמעט אובססיבי לנופף לשלום, או לומר בפי מילות ברכה, לרבים מההולכים ומהאצנים הקבועים. לא פעם משיבים לי למשל "בוקר", כקיצור של האמירה המקובלת "בוקר טוב". מעניין שבמה שנוגע ללילה, מעטים בהרבה המקרים שבהם נאמר לנו "לילה" ולא הצירוף המקובל "לילה טוב".
הדוגמה הזאת היא כמובן אחת ממגוון דוגמאות אפשריות. אולם בעוד לגביהן אפשר לטעון שמדובר רק במעין מחווה חברותית, או סתם חיסכון חביב במילים, ישנם משפטים מכוננים הנחתכים במהלכם שלגביהם המשמעות עמוקה בהרבה.
דוגמה ראשונה היא המשפט "לא בחיל ולא בכוח". המקור למשפט הזה הוא כמובן מספר זכריה (פרק ד', פסוק ו'): "לֹא בְחַיִל וְלֹא בְכֹחַ כִּי אִם בְּרוּחִי אָמַר ה' צְבָאוֹת". הקיצור מכיל רק את האמירה השוללת: במה אי אפשר להסתפק, להתקדם, להצליח – בדרך הכוח והמלחמה. אולם המסר העמוק והנצחי של הדרך שבה יש ללכת נעלם ונאלם לגמרי. בדיעבד גם המשמעות של תחילת הפסוק משתנה לגמרי. הרי אם מדגישים רק אותה, אפשר להגיע למסקנות החורגות לגמרי מהמסר הכולל של הפסוק המלא.
יש כאלה הממשיכים את הציטוט לחלק נוסף, וכוללים גם את האמירה "כי אם ברוח". בכך כמובן יש שיפור חלקי, אבל עדיין התובנה חסרה ביותר. "רוח" רלוונטית לאפשרויות רבות ואפילו סותרות, ואילו הנביא מדבר על רוח השם, ולא פחות חשוב מכך, על מאמר השם באופן מפורש. מובן שחיתוך הפסוק מגיע פעמים רבות מתוך בורות, אבל לא פחות מכך, הוא עלול להיגרם ממחשבה מכוונת של השמטת הממד האמוני המרכזי.
מעניין לא פחות הוא הציטוט "הצנע לכת", שאף אומץ בידי אחד ממוסדות החינוך המפוארים ביותר בארץ – בית הספר "הריאלי" בחיפה. אין מחלוקת שענווה וצניעות הן הבלם העיקרי בפני טעויות קשות. ברור לגמרי שחברה שהצניעות מובילה בה את אנשיה ומנהיגיה צפויה להיות חברת מופת במובנים רבים. אבל גם כאן הפסוק המלא חיוני: הביטוי "וְהַצְנֵעַ לֶכֶת עִם אֱ־לֹהֶיךָ" מופיע אצל הנביא מיכה (ו', ח') כחלק מפסוק מופתי המעמיד את המיקוד היהודי על שלושה: "הִגִּיד לְךָ אָדָם מַה טּוֹב וּמָה ה' דּוֹרֵשׁ מִמְּךָ כִּי אִם עֲשׂוֹת מִשְׁפָּט וְאַהֲבַת חֶסֶד וְהַצְנֵעַ לֶכֶת עִם אֱ־לֹהֶיךָ".
עשיית משפט היא אחד הדברים הנדרשים מהאדם בפסוק הידוע מספר מיכה
(צילום: TANYARICO / Shutterstock)
הנביא משיב כאן לאדם שניגש ומבקש הכוונה אמונית, ואפילו מציע להביא את בנו (!) כקורבן. הנביא משיב במפורש מה טוב בעיני השם ומה נדרש מהאדם: עשיית משפט, אהבת חסד, והצנעת לכת עִם השם. לא רק שמדובר כאן על צניעות המחוברת למשפט ולחסד, אלא שזאת צניעות "עם השם" – כלומר שכל הליכותינו בחיינו וכל יראת השמיים שלנו יהיו עם תובנת הצניעות ומעשה הצניעות עם השם. לא בדרכים מוזרות, לא בהכרזות דרמטיות, לא בהתפרקות האישיות; דווקא במה שנוגע לנקודת השיא של הכרתנו, האמונה בשם, נפעל בזהירות ובצניעות.
ממילא הדבר הזה כרוך בענווה כוללת ומלאה בחיינו. הוא רלוונטי לכל מאמין ומאמינה, ובוודאי למנהיגים רוחניים ומובילי הדור. חִשבו על הצירוף הקשה והנפלא של עשיית משפט בפועל, של אהבה ממש וחסד אמיתי (ולא כמי שכפו אותו לכך), ושל צניעות הכוללת גם את ביטויי האמונה כלפי השם.
דוגמה נוספת היא "ואהבת לרעך כמוך". אין כמעט אמירה בתורה שמוזכרת יותר מהדבר העצום הזה. בספר ויקרא (י"ט, י"ח) אנו מוצאים: "לֹא תִקֹּם וְלֹא תִטֹּר אֶת בְּנֵי עַמֶּךָ, וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ, אֲנִי השם". הפסוק כולו מתחיל בשלילה, ממה עלינו להימנע. רק אחר כך נקבעת דרישת האהבה. האם הכוונה היא שנאהב את רֵענו כפי שאנו אמורים לאהוב את עצמנו? האם הכוונה היא שנאהב ונשמח בכל הטוב הקורה לו? האין הכוונה שנמדוד את אחינו ואחיותינו באותה זהירות ורוחב לב שבהם אנו נוהגים בעצמנו?
הברור הוא שבדרישה הקשה והפלאית הזאת חיוני גם הסוף: "אני השם". כיוון שכולנו נבראנו בצלם א־לוהים, כיון שהשם הוא מקור כל אדם וכל ממשות ביקום, הרי מכך נובעת תשתית מיוחדת ביחסים וברגשות בינינו ובין אחרים. אין כאן רק שאלה של היחסים "הפנימיים" בין בני המין האנושי, ובמיוחד בין בני עמנו לעצמם. ישנה כאן נקודת המוצא של בורא העולם והאדם, המצווה אותנו ללכת בדרך מסוימת.
פרופ' מירון ח'. איזקסוןצילום: דינה גונההנוהג של חיתוך פסוקים נובע כמובן בחלקו מניסיון מודע (ולעיתים פחות מודע) לאמץ את חלקם ללא ההשקפה המלאה שמהם באו. מובן שהפעולה הזאת פוגעת גם במובן ובמשמעות של המילים שהותרנו בציטוט, ומקומן משתנה לגמרי. לכך מתווסף יצר החיתוך, הקיצור והמיקוד שלנו, שמרחיק אותנו לא פעם מהתמונה הכוללת וההכרחית. מהלך כזה תורם לדעתי גם להסתכלות חלקית על המציאות בתחומים רבים נוספים.
אנחנו מסוגלים להקפיד ביותר (בצדק) על ציון מדויק של מקור מסוים כשמדובר במאמר או בשיר, אבל באותה נשימה לחתוך פסוק חיוני ממקורותינו, ובכך לסכן את המעמד והמשמעות שלו. כמו ש"ניצחון מלא" בנוי מניצחונות רבים פרטיים, כך הלימוד של יסודות חיינו מחייב השקפה מלאה ומדויקת.
המשורר מירון ח. איזקסון הוא פרופסור לספרות באוניברסיטת בר-אילן
