בילדותנו השתעשענו לעיתים במשחק: כן, לא, שחור, לבן. המטרה הייתה להימנע משימוש בארבע המילים האלה, גם כאשר המשתתפים האחרים במשחק ניסו בכל דרך לפתות אותנו כדי שניכשל. מובן שהקושי העיקרי הוא ההימנעות מהמילים "כן" ו"לא". הצמד הזה מרכז בתוכו לא מעט מהשיחה שלנו עִם עצמנו ועם אחרים. ישנם מקרים שבהם אמירת הלא ברורה לנו מיד, וישנם כמובן מקרים אחרים המובילים אותנו מיד לאמירת הכן. בתווך יש סדרה ארוכה של שאלות ומבוכות, אישיות ולאומיות, המציבות התלבטות משמעותית.
אני מבקש לומר שמחשבת ה"כן" בתודעה העברית היא בעלת משמעות גדולה. בעברית המילה "כן" אינה רק ההפך מ"לא", כפי שמוכר לנו משפות אחרות. יש לה גם משמעות חיונית נוספת: דרך של כֵּנוּת. אדם כן הוא זה האומר באמת את אשר על ליבו ואינו מנסה להטעות את המקשיבים לו, וממילא לבסוף גם את עצמו. כבר כאן אנו יכולים ללמוד עד כמה מורשתנו נוטה להעדיף את אמירת הכּן. לעניות דעתי, הכיוון הזה מקבל ביסוס וחיזוק בתורה כבר החל מפרשת "בראשית".
הצבעה בקלפי ביום הבחירות
(צילום: דנה קופל)
נפנה לפסוקי הבריאה הפותחים את התורה ונגלה עד כמה הכן הוא יסוד בבריאה. למשל בפסוק ז' בפרק א', המילים המסיימות הן: "ויהי כן". כך גם בפסוק ט', בפסוק י"א, בפסוק ט"ו, בפסוק כ"ד ובפסוק ל'. נדמה לי שאין כאן כוונה רק לרעיון המשמעותי כשלעצמו שלפיו הקדוש ברוך הוא "אומר" והדבר נעשה. העניין הזה יסודי וברור לגמרי, בורא העולם פועל כרצונו. אפשר לסבור שהמשמעות הנוספת מלמדת אותנו על תהליך של יצירת ה"כן!" – אנחנו אמורים ללמוד שיש פעולות שיוצרות את המצב והאמירה של הכּן בחיינו. על ידי מעשים מסוימים של הבורא, נהיה לו הכן למציאות. דברים הנוגעים לעשייה, ליצירה, להבדלה, לצמיחה, להארת העולם, להולדת יצורים, לקיום אמירת השם – כל אלה הם עושי הכן בעולמנו.
יש לנו, אם כן, מדרג מורכב וחשוב של עמדת הכן בחיינו: ישנה אמירת כן בתגובה לפנייה של אחרים אלינו, ישנה אמירת כן שלנו בתגובה לפעילות המצפון, המוסר והאמונה שלנו, ישנה עמדה של כן כביטוי הכרחי להתנהגות ודיבור כנים, וישנה פעולה עצומה ומורכבת של יצירת הכן עצמו על ידי פעולות של צמיחה, נטיעה, הארת העולם ועוד. במקביל לקביעות החוזרות של "כי טוב", אנחנו מוצאים כותרת נוספת וחשובה: "ויהי כן". גם הטוב וגם הכן ניזונים כמובן מאמירות הקדוש ברוך הוא, והאמירות האלה מתממשות באור (כמובן הקִרבה באותיות בין אור ובין אמירה אינה מקרית).
לא לחינם אף הצלת המין האנושי בפרשת " נֹח" משיקה לפעולות של עשייה. הביטוי "ויעש נח" חוזר בתחילת הפרשה ומבטא את פעולתו של נח על פי הציווי מהבורא. במידה רבה גם פעילות אבות האומה בהמשך ספר בראשית היא אמירת כן לציווי הא־לוהי, על ידי חיוב החיים ועל ידי יצירת הכן כשלעצמו. מובן שבחיינו אין אנו יכולים או אמורים להימנע מהשימוש בשלילת דברים מסוימים ומאמירת לא. לא מעט מהמצוות קשורות במה שאין לעשות. אולם השאלה הרוחנית והתרבותית נוגעת לנקודת המוצא. האם אנחנו הולכים בדרך פטאליסטית שלפיה אין ממילא משמעות למעשי האדם? האם אנחנו מעדיפים כשיטה חינוכית להדגיש את האיסורים והשלילה? ואולי אפשר פעמים רבות לנסח את ההגבלות דווקא על ידי הדגשת המותר והאפשרי?
אין ספק שפעמים רבות מדי הגישה הראשונית של רשויות מדינה היא לומר לא. הדבר לכאורה פשוט יותר ומחייב פחות. כך גם לעיתים הגישה אצל קובעי דין והלכה, שחשים מוגנים יותר ומסתבכים פחות בהדגשת האיסור. אולם אנחנו יודעים את הערך הרב שההלכה נותנת להיתר, כל עוד הוא כמובן במסגרת שמירת התורה.
פרופ' מירון ח'. איזקסוןצילום: דינה גונהלעניין הזה יש השלכות מעשיות ביותר על חיינו החברתיים והפוליטיים בארץ. פעמים רבות במחלוקות שבתוכנו מודגשת השלילה וההתרחקות עד כדי מיאוס. הרבה יותר קשה, אך גם הרבה יותר מאתגר, לפתח ולהציע תוכניות של עשיית הכן. כלומר, לא רק לפעול ולעשות (שזה כשלעצמו הרבה מאוד), אלא להבין שה"כן" בחיינו אינו נתון נפרד ועצמאי. יש לעשותו על ידי כינון מצב נפשי מיוחד, על ידי דיבור זהיר ועל ידי פעולות של הקמה ולא של הרס.
הבחירות הקרובות צריכות לבטא לדעתי את הכיוון החיוני הזה, באווירה ובמהות. פעם התחכמו כאן שיש לומר "כן" לבן גוריון ז"ל: "אִמרו כן לזקן". מובן שהיו עניינים שבן גוריון הוביל או הציע שהיו ראויים לביקורת כלפיהם וגם לשלילתם, אבל בעומק הדברים הייתה כאן גישה הסוברת שעם דרכו של בן גוריון אפשר להתמודד רק על ידי "כן". זה יכול להיות הכן שלו, וזה יכול להיות פעולת כן מכיוון אחר לגמרי. אבל זאת צריכה להיות פעולה מדינית, פוליטית וחברתית של כנות הדורשת לומר לעצמנו: אנו מייחלים ורוצים ליצור כאן כן.
המשורר מירון ח. איזקסון הוא פרופסור לספרות באוניברסיטת בר-אילן
