.1

היא חיה בגן עדן, מוקפת יופי בל ייאמן. הכול נברא עבורה, היא לא עבדה יום אחד בחייה, הגבר שלה לא ידע מה זו אישה אחרת.
ועדיין, חוה לא חשבה שהחיים גן עדן.

2.

היא היתה האישה הראשונה בעולם. האם-טיפוס.
לכל אישה יש שם. מה היה פירוש שמה?
הפירוש המרכזי לשם "חוה": אם כל חי, זו שמביאה חיים לעולם.
יפה מאוד, אבל יש גם כמה פירושים פחות נעימים. נניח, המדרש הזה: "המילה 'חוה' פירושו מדברת... הבין בטבעה שהיא דברנית, ומכאן להיות כל הנשים דברניות".

3.

נראה לי שאשתוק על זה.

4.

יש שתי גירסאות לסיפור בריאת אדם וחוה.
הנה הראשונה: "זכר ונקבה ברא אותם". לפי הפרשנים אדם וחוה נבראו כיצור אחד. גב אל גב. יש פרשנים שטוענים שגופם היה מכוסה בשריון, כמו ציפורן נוקשה, ומשם הגיע המנהג לבחון מקרוב את ציפורני הידיים בזמן ההבדלה.
לפעמים אני חושבת שאולי עדיף היה להשאיר את השריון הנוקשה? קצת קשה לשרוד בעולם הזה בלעדיו.

5.

בפרק הבא כבר מגיעה הגירסה השנייה: "ויאמר ה' אלוהים, לא טוב האדם לבדו, אעשה לו עזר כנגדו".
אדם שלנו הראשון מסתובב לבדו בגן? תבראו את חוה, מהר! אבל רגע, מה עם הזכר והנקבה שנבראו יחד בפרק הקודם?

6.

חכו, יש עוד גירסה אחת, סודית.
האישה הראשונה שנבראה הייתה בעצם לילית, האישה הראשונה באמת. והיא הייתה עצמאית וחזקה ודרשה שוויון מוחלט. היא לא הסכימה לשמש כינור שני לאדם הראשון.
על דברים כאלה משלמים, כידוע. האדם הראשון לא מרוצה, ולילית נבעטת מגן העדן.

8.

היא עוד תשוב.

9.

שימו לב שבגרסה השנייה לבריאתה של חוה, כבר אין שוויון ואין נעליים (או רגליים יחפות). הפעם כבר ברור לכולם מי נברא ראשון ומי נבראת אחרונה.
זו גרסה כמעט רפואית: "ויפל ה' אלוהים תרדמה על האדם, ויישן, וייקח אחת מצלעותיו, ויסגור בשר תחתנה".
יש פה ניתוח בהרדמה מלאה, וכשאדם מתעורר, הוא רואה לפניו את חוה.
והוא מתאהב.
כלומר, היום היינו קוראים לזה אהבה.

10.

למה לדעתכם מכל האיברים בעולם נבראה האישה דווקא מן הצלע? למדרש תנחומא יש את התשובה. תחזיקו חזק: "כשביקש הקב"ה לברוא את חוה, היה מחשב מאיזה מקום לבראותה. אמר: אם אברא אותה מן הראש תהיה רוחה גסה, מן העין תהיה סקרנית, מן הפה תהיה פטפטנית, מן האוזן תהיה צייתנית, מן הידיים תהיה גונבת... בראה מן הצלע, ממקום צנוע, כדי שתהיה צנועה יושבת בבית".
הופה. האישה עוד לא קיימת בעולם שתי דקות, וכבר מגיע מדרש על צניעות.

11.

מופתעים?

12.

ואז מגיע הנחש. בכל גן עדן יש נחש.
זה לא היה היצור שאנחנו מכירים היום. לנחש המקראי היו ידיים ורגליים, הוא הלך, הוא דיבר והוא היה ערום.
לא ערום כמו אדם וחוה, ערום מהסוג האחר. המסוכן.
לכל אחת יש את הנחש המסוכן שלה, נכון? אני סבלתי מאוד מהנחש המסוכן שלי, אבל אז הכל התהפך והיום הנחש המסוכן מתגורר בדרום, נשוי לנחשית ואב לשלושה נחשים חמודים (הפייסבוק יספר לך כל מה שתרצי לדעת על הנחשים שלך).

13.

ואז הנחש ההוא ניגש אל חוה.
למה הוא ניגש דווקא אליה ולא אל אדם? כל כך הרבה מדרשים יש בעניין הזה, וכולם מזמרים במקהלה: האישה הטפשה, החלשה, קלת הדעת, הנוחה להתפתות, תראי למה גרמת בגלל חתיכת תפוח. אישה טפשה!

14.

כן, אני יודעת, זה כנראה לא היה תפוח.
המפרשים השונים מציעים שמדובר בגפן, תאנה, אתרוג, חיטה. לכולם טיעונים משכנעים, אבל אין מה לעשות. דימוי התפוח כבר הוטמע. גם בגלל הנצרות וגם בגלל וולט דיסני. כבר אי אפשר להילחם בזה.
בשבילנו חווה פיתתה את אדם בתפוח.

15.

אבל למה הנחש ניגש דווקא א ל י ה ? למה הוא לא סגר עסקים עם אדם הראשון? אז אני אגיד לכם למה: כי הוא זיהה שחוה פקחית, סקרנית, עצמאית, תאבת דעת וחכמה. זה למה.
ככה הוא פיתה אותה, הוא הציע לה טעימה מפרי עץ הדעת. הוא הציע לה לדעת.
וזה החטא הקדמון: י ד ע.

16.

חוה נוגסת בתפוח, טעם גן עדן!
משהו נפתח בתוכה. היא רואה. היא יודעת.
(סליחה שאני נדחפת לרגע מלא ההוד הזה, עם הפרשנות הבאה, אבל אני חייבת. יש אומרים שבהזדמנות הזו הנחש פיתה את חוה, שכב איתה ולכן כל הנשים כולן נושאות בתוכן את זוהמת הנחש. בפעם הבאה כשתאמרי על מישהי "היא נחש", המשמעות תישמע קצת אחרת).

17.

ועכשיו העונש.
אדם וחוה אכלו מפרי עץ הדעת ואלוהים לא מרוצה. הוא מחפש את אדם הראשון שמתחבא מפניו, וקורא לו. אדם מסביר: אני עירום ולכן מתחבא.
אלוהים אוהב לשחק משחקים. הוא שואל: מי אמר לך שאתה עירום?
שתיקה.
אלוהים שואל: יכול להיות שאכלת מפרי עץ הדעת האסור?
תראו מה אדם, הג'נטלמן הזה, עונה: "האישה אשר נתת עימדי, היא נתנה לי מן העץ ואוכל".
בכל התנ"ך כולו לא תמצאו הלשנה מהירה כל כך.

18.

את העונשים שהושתו עליהם אנחנו מכירים היטב, נושאים אותם על בשרינו יום-יום. אוכלים לחם בזיעת אפינו, יולדות בעצב בנים, מהעפר באים ואל העפר שבים.

19.

אבל אני מרגישה צורך להודות לחוה, האישה הראשונה.
תודה על הגישה לדעת, לידע, לחופש, לעצמאות. הרי בכל מקרה, בשלב כלשהו היינו נזרקים מגן עדן. הנפש האנושית לא הייתה מסוגלת לשאת את כל הטוב הזה.
בזכותך חוה, לפחות נזרקנו משם עם קצת שכל.

20.

קצת.
נשות התנ"ך:
פורסם לראשונה: 03:39 , 29.01.21