אחרי חודשים ארוכים של ויכוחים פוליטיים סוערים, מלובים בהסתה אנטי-ישראלית קשה מצד חלקים מהמערכת הפוליטית האיטלקית, הפרלמנט האיטלקי אימץ אתמול בערב (יום ג') באופן סופי את החוק למאבק באנטישמיות, כולל אימוץ הגדרת האנטישמיות של הברית הבינלאומית לזיכרון השואה ה-IHRA, המקובלת מאז 2016.
הבוקר הודיע אחד מחברי המפלגה הדמוקרטית המוכרים ביותר, עמנואלה פיאנו היהודי, כי הוא החליט לעזוב את המפלגה – בעקבות החלטת חבריו למפלגה להצביע נגד החוק. פיאנו, מהוותיקים במפלגה הדמוקרטית, הודיע על כך הדמעות בשידור טלוויזיוני. הוא הזהיר כבר לפני מספר חודשים שהמפלגה הולכת לכיוונים מסוכנים ושזו תהיה חציית קו אדום.
גלריה


עמנואלה פיאנו. גם התנגדותו לממשלת נתניהו לא מנעה את המתקפות נגדו
(צילום: Gloria Imbrogno / Shutterstock)
פיאנו סיפר כי יו"ר המפלגה אלי שליין, בעצמה ממוצא יהודי מצד אביה, ניסתה להניא אותו עד אתמול בערב מההחלטה וניהלה איתו שיחה "לבבית" ארוכה, אולם הוא דבק בהחלטתו לעזוב את הבית הפוליטי שלו.
הפוליטיקאי היהודי האיטלקי עומד בראש תנועת ה"שמאל בעד ישראל" – תנועה מתוך המפלגה הדמוקרטית וארגוני שמאל באיטליה, שמורכבת מאנשים התומכים בישראל ובציונות, לצד תמיכה גלויה בפתרון שתי המדינות, ונחשבים למבקרים חריפים של ממשלות נתניהו. גם התמיכה בהסדר עם הפלסטינים וההתנגדות לנתניהו לא עזרו לרבים מחברי התנועה, ופיאנו עצמו הפך בשנתיים האחרונות שוב ושוב לקורבן של התקפות בוטות ואף אלימות על עצם תמיכתו בציונות ובישראל כבית הלאומי היהודי.
החוק למאבק באנטישמיות קודם בידי ממשלת הימין של ראש הממשלה ג'ורג'ה מלוני, ואושר בבית התחתון של הפרלמנט ברוב של 147 תומכים מול 93 מתנגדים. הוא עורר התנגדות אדירה מהצד השמאלי של המפה הפוליטית. בקרב המתנגדים משמאל, נטען שהחוק נועד להשתיק ביקורת לגיטימית נגד ממשלת ישראל ולפגוע בחופש הביטוי.
עשרות מדינות וארגונים במערב כבר אימצו במהלך השנים את הגדרת ה-IHRA או חלקים ממנה. עיקר הוויכוח סביב אימוץ ההגדרה נעוץ בשאלה אם יש לראות ביטויים מסוימים של אנטי-ציונות וביקורת על ישראל כאנטישמיות. בין הדוגמאות המופיעות בהגדרה: התנגדות לזכותו של העם היהודי להגדרה עצמית, שלילת זכותה של מדינת ישראל להתקיים והחלת סטנדרטים כפולים על ישראל.
לא כל חברי המפלגה הדמוקרטית נהגו במשמעת המפלגתית, וחלקם הצביעו בעד אימוץ החוק או נמנעו. לעומת מפלגות שמאליות יותר באופוזיציה, שמדברות בגלוי נגד ישראל ומאשימים אותה ברצח עם, במפלגה הדמוקרטית נותרו מספר חברים שעדיין נלחמים על שיח מתון יותר בכל הנוגע ליחס לישראל.
"חלק גדול מהמרכז-שמאל הצביע נגד חוק שנועד להילחם בגל השנאה שחזר לפקוד את היהודים באיטליה, וזה דבר חמור ביותר", אמר פיאנו אחרי ההצבעה. החשש שלו לא מגיע בחלל ריק. רק בשנה שעברה, לפי נתונים רשמיים באיטליה, נרשמו שם כמעט אלף תקריות אנטישמיות – פי ארבעה משנת 2022.
ליביה אוטולנגי, נשיאת איגוד הקהילות היהודיות של איטליה, בירכה על העברת החוק ואמרה כי היא "תחזק את הנוגדנים הדמוקרטיים בחברה האזרחית האיטלקית". בהודעה שפרסמה, מסרה כי "המאבק נגד האנטישמיות אינו מאבק בין מפלגות, אלא מאבק עבור החברה כולה, ולא יכול להיות נתון להשתייכות פוליטית".
קמפיין אגרסיבי נגד החוק
מלבד חברי המפלגה הדמוקרטית, בין המתנגדים לחוק נמנו גם חברי מפלגת "תנועת חמשת הכוכבים" הפופוליסטית. שתי המפלגות האלה מובילות בשנים האחרונות קו קשה מאוד נגד ישראל, עם קריאות לסנקציות נגדה, ואף קריאות מתוך הממסד המרכזי של המפלגות לניתוק היחסים עם ישראל ולהטלת אמברגו על המדינה.
למעשה, החוק כלל אינו אוסר ביקורת על ישראל – מה שלא מנע קמפיין אגרסיבי נגדו מצד השמאל באיטליה. לנוכח ההתפתחויות, התעוררה כאמור גם ביקורת קשה מבית, כאשר חברים יהודים במפלגות השונות הביעו חשש כבד מהאפשרות שהחוק לא יאומץ, וביקרו אמירות קיצוניות של חברי מפלגות השמאל כלפי יהודים וכלפי ישראל. עד הרגע האחרון ניסו מפלגות האופוזיציה להכניס שינויים לחוק ולהגדרת האנטישמיות שהוא מאמץ, כדי שיתאפשר להן חופש רב יותר בפעילות האנטי-ישראלית במרחב הציבורי והפוליטי, אולם ההצעות האלה נדחו בידי הקואליציה הממשלתית של מלוני.
"איש מעולם לא ביקש להגביל את חופש הביטוי והביקורת, שהוא אבן היסוד של הדמוקרטיה שלנו", אמר פאולו אמיליו רוסו, חבר מפלגת "פורצה איטליה" החברה בקואליציה.
מאז טבח 7 באוקטובר הפכה איטליה לאחת הזירות הסוערות ביותר מבחינת הפגנות פרו-פלסטיניות. קריאות נגד ישראל הפכו נפוצות וגם אלימות. קריאות לחרם נגד עסקים ישראלים, לצד קריאות לפגיעה בתיירים ישראלים באיטליה, נשמעו שוב ושוב. שיח סביב עצם זכות קיומה של ישראל הפך לגיטימי בתקשורת ובאקדמיה, והדבר החמור ביותר היה הזינוק האדיר במספר התקריות האנטישמיות במדינה בשלוש השנים האחרונות, על רקע המחאה נגד ישראל.
יהודים איטלקים רבים חשו מאוימים, ואישי ציבור, תקשורת ואמנות ממוצא יהודי ספגו עלבונות וחרמות. חלקם נאלצו להצטדק או לצאת באמירות שנויות במחלוקת לגבי ישראל, רק כדי לא לפגוע בקריירה שלהם, או הודרו מהקמפוסים ומהתקשורת.






