שירות הביטחון הפדרלי של רוסיה פרסם השבוע מסמכים מסווגים נדירים, החושפים את אופן הקמתו של "מנגנון ההשמדה" במחנות המוות הנאציים. במסמכים נכללות עדויות מצמררות של מהנדסים גרמנים, שתיארו: "חזינו בהשמדה - ונדרשנו לייעל את פעולת המשרפות". המסמכים נחשפו לרגל יום הזיכרון לשואה ולגבורה, שחל אתמול (יום ג').
המסמכים, שנמצאים בארכיון השירות, מתבססים על חקירות שערכו יחידות הנגד-ריגול הסובייטיות לאחר מלחמת העולם השנייה, ומתארים כיצד אנשי חברת ההנדסה הגרמנית "טופף ובניו" (J.A. Topf & Söhne) תכננו, בנו ושדרגו את הקרמטוריומים ותאי גזים במחנות השמדה שונים.
לפי העדויות, כבר משנת 1940 החלה החברה לקבל הזמנות מהאס.אס להקמת מתקנים לשריפת גופות ולהפעלת תאי גזים. במהלך השנים 1942–1944 נבנו מספר קרמטוריומים באושוויץ.
במסגרת החקירות, שנערכו בשנת 1946 על ידי יחידת “סמרש” הסובייטית, נעצרו מספר מהנדסים בכירים בחברה הגרמנית. בין העצורים היו מתכנני הקרמטוריומים, מהנדסי אוורור של תאי הגזים ומנהלי ייצור, שסיפקו עדויות מפורטות על פעילותם.
אחד הממצאים הקשים במסמכים הוא עדויות ישירות של המהנדסים עצמם, שהעידו כי היו עדים לרצח בני אדם בזמן אמת. אחד מהם סיפר כי במהלך ביקור באושוויץ בשנת 1943 ראה מאות גברים, נשים וילדים מובלים אל מבנה שהתחבר ישירות לתא גזים - שם נרצחו.
מהנדס אחר העיד כי ביום שלאחר מכן ראה עשרות גופות ערומות מוכנות לשריפה, לאחר שהומתו בגז. לדבריו, נוכחותם במקום נועדה גם כדי "לבחון את יעילות המערכות" שתכננו.
המסמכים חושפים גם יוזמות טכנולוגיות להגדלת "יעילות" ההשמדה. אחד המהנדסים אף תכנן מתקן קרמטוריום חדשני המבוסס על עקרון של "שריפה רציפה", שבו גופות מוכנסות באופן מכני לתנור, ואף משמשות כדלק זו לזו - תכנון שנועד להגדיל את קצב השריפה פי 10. זנדר פריץ, שהיה מהנדס ראשי במפעל משנת 1910, מסר בעדותו כיצד ב 1942 אמרו לו שצריכים לבנות משרפות חזקות יותר, מפני שלא מסתדרים עם כמות הגופות שצריכים לשרוף. "אני כמומחה לחימום יזמתי לבנות משרפה יותר יעילה לשריפת גופות", הוא העיד.
בחקירות ניסו החוקרים להבין מדוע המשיכו המהנדסים בעבודתם למרות שידעו על ההשמדה. חלקם טענו כי פעלו תחת איום של הגסטפו, בעוד אחרים הודו כי ראו בכך חובה מקצועית ופטריוטית למשטר הנאצי בגרמניה.
אחד מהם אף השווה את עבודתו למהנדסי תעופה, וטען כי כפי שהם מפתחים כלי נשק קטלניים - כך גם הוא פעל "למען ניצחון גרמניה", גם אם המשמעות היא השמדת בני אדם.
המסמכים מחזקים את אחד הדיונים המרכזיים שעלו לאחר המלחמה, במסגרת משפטי נירנברג – שאלת האחריות של אזרחים, אנשי מקצוע ותעשיינים שלקחו חלק במנגנון הנאצי. לצד בכירי המשטר הנאצי, גם מהנדסים, רופאים ואנשי תעשייה הועמדו לדין במה שכונה "המשפטים המשניים", שבחנו את חלקם של גורמים "אזרחיים" במכונת ההשמדה.
פרסום המסמכים כעת, עשרות שנים לאחר האירועים, מספק הצצה נדירה ומטלטלת לאופן שבו ידע הנדסי וטכנולוגי נוצל ליצירת אחד ממנגנוני הרצח המתועשים הגדולים בהיסטוריה.
הפעיל החברתי אלכס טנצר, בן למשפחה של ניצולי השואה, אמר: "זה כבר כמעט ריטואל שבכל יום שואה שירות הביטחון הפדרלי של רוסיה מפרסם מסמכים סודיים על זועות שעשו הנאצים במלחמת העולם השניה. הפרסום האחרון הוא על חברה גרמנית שבנתה משרפות במחנות ריכוז. למה רק עכשיו? במקום לפרסם את כל מסמכים למען משפחות ניצולי שואה, למען מחקרים ולמען הדורות הבאים, כל שנה רוסיה עושה פסטיבל פוליטי. פוטין מספיק עם זה. תפרסם מיד את כל מסמכים".
