גרינלנד - האי שאותו ביקש נשיא ארה"ב דונלד טראמפ, אינו המקום שבו מצפים לפגוש היסטוריה יהודית. האי הגדול בעולם, המשתרע על פני יותר משני מיליון קילומטרים רבועים, הוא מהאזורים המבודדים והקיצוניים ביותר למגורי אדם: כ-80 אחוזים משטחו מכוסים קרח עבה, ואוכלוסייתו - כ־57 אלף תושבים - מורכבת ברובה מבני העם האינואיטי. קהילה יהודית ממוסדת מעולם לא התקיימה בו. ובכל זאת, בין הקרחונים, הבסיסים הצבאיים והנמלים הנשכחים, נרקם לאורך מאות שנים סיפור יהודי קטן, עיקש ומפתיע.
יהודים מעולם לא הקימו בתי כנסת קבועים בגרינלנד, אך דמויות יהודיות - רבנים צבאיים, חיילים, מדענים, אנשי רפואה ואפילו ציידי לווייתנים - הותירו בה חותם, והוכיחו שגם בקצה העולם אפשר לשמור על זהות, אמונה ותקווה. נכון ל-2025, היהודי היחיד המתגורר בקביעות בגרינלנד הוא פול כהן, מתרגם המתגורר בעיר נרסק מאז 2001. כהן ומשפחתו מנהלים עסק תיירותי להשכרת בקתות נופש. לדבריו, גם בקצה העולם, תיירים יהודים יודעים למצוא את דרכם – ולהיזכר בכך שהגחלת היהודית, אפילו בלב הקרח, מעולם לא כבתה.
בסקירה של ד"ר איווט אלט מילר שפורסמה באתר aish, נכתב כי ראשיתה של הנוכחות היהודית באזור לוטה בערפל ההיסטוריה של המאה ה-16. ההיסטוריון ד"ר וילהלמור אורן וילהלמסון מציין כי יהודים היו חלק ממשלחות ציד הלווייתנים ההולנדיות שפעלו במים הארקטיים. יהדות הולנד, שהייתה מעורבת עמוקות בתעשייה זו, שלחה את בניה אל קצה העולם הקפוא. שם, בין קרחונים, ערפל וים סוער, ייתכן שנישאו התפילות היהודיות הראשונות על אדמת גרינלנד.
במאה ה־20 הפכה גרינלנד לזירת מחקר מדעי אכזרית ופורצת דרך. אחת הדמויות הבולטות שפעלו בה היה ד"ר פריץ לואו, מטאורולוג יהודי מבריק שנולד בברלין ב־1894. בשנת 1928 הצטרף לואו למשלחת מחקר לגרינלנד, יחד עם אלפרד וגנר ושני מדענים נוספים, במטרה לחקור את מזג האוויר וכיסוי הקרח בלב האי.
המשימה הפכה למאבק הישרדות. במהלך מסע אספקה למחנה המרוחק, העובדים המקומיים נטשו, ולואו ועמיתיו נאלצו לשאת לבדם ציוד כבד בתנאים קיצוניים, בטמפרטורות שצנחו עד ל-54 מעלות מתחת לאפס. כשהגיע למחנה, אצבעות רגליו של לואו היו מכוסות כוויות קור קשות. משאלו הפכו לנמק, נאלץ עמיתו לקטוע אותן באמצעות הכלים היחידים שעמדו לרשותו: זוג מספריים ואולר.
לאחר מותו של המדען הבכיר במשלחת, לואו קיבל לידיו את הנהגת הצוות והוביל את אנשיו חזרה בבטחה, לאחר השלמת המדידות. הוא שב לגרינלנד ב-1931 עם משפחתו וצוות צילום גרמני, שיצר סרט תיעודי על שליחותו. אלא שעליית היטלר לשלטון שמה קץ לקריירה שלו בגרמניה: לואו פוטר, נעצר לזמן קצר ונאלץ להימלט מגרמניה.
בהמשך לימד בקיימברידג', עבר לאוסטרליה, והפך לדמות מפתח במדע המקומי - מייסד המחלקה למטאורולוגיה באוניברסיטת מלבורן.
"המניין הצפוני ביותר בעולם"
מלחמת העולם השנייה הפכה את גרינלנד לנקודה אסטרטגית. לאחר כיבוש דנמרק ב-1940, חתם שגריר דנמרק בארה"ב, הנריק קאופמן, על הסכם שאִפשר לארצות הברית להגן על המושבות הדניות באי. בשנה שלאחר מכן הוקם בסיס חיל האוויר האמריקני בת'ולה, ואל האי זרמו אלפי חיילים - בהם מספר חסר תקדים של יהודים.
בבסיס ת'ולה נוסדה קהילה יהודית מאורגנת ביוזמת החיילים ויליאם ג'יי גורדון ומאוטיס בטמן, שקראו לעצמם "בני ת'ולה". המניין שפעל במקום זכה לכינוי "המניין הצפוני ביותר בעולם". התפללו בו יחד ניצולי שואה מברלין לצד יהודים ממרוקו, שגויסו לצבא ארה"ב - פסיפס אנושי נדיר בלב הקור הארקטי, כפי שתואר במגזין האקטואליה של עיתון המודיע.
במקביל פעל מערך של רבנים צבאיים לאורך "נתיב הצפון" - רשת בסיסים בגרינלנד, איסלנד ואזורים נוספים בצפון האוקיינוס האטלנטי, שהגנו על שיירות האספקה לאירופה. השירות בבסיסים הללו היה רצוף בדידות ותנאי אקלים קשים, והרבנים הפכו לעוגן רוחני עבור החיילים.
הרב יוליוס עמוס ליברט, שיצא בסתיו 1942 למסע בין מוצבים נידחים, עבר ממטוס תובלה אחד למשנהו כדי לערוך תפילות חג. הרב הרולד גורדון הקים מערך לוגיסטי מורכב שהעביר ספרי תורה קטנים, תשמישי קדושה ואוכל כשר לבסיסים נידחים. לקראת פסח הוטסו מצות, יין כשר והגדות במטוסים צבאיים – מבצע בקנה מידה חסר תקדים.
לצידם פעלו גם הרבנים ישעיהו שניצר, אלברט א' גולדמן וישראל מילר. התפילות נערכו לעיתים בצריפי מתכת ארעיים, כשבחוץ משתוללות סופות שלג, והחיילים עטופים במעילים כבדים ובמגפי פרווה. בתוך התנאים הללו, נוצרה תחושת קהילה שחיממה את הלב יותר מכל תנור.
"הצניחו עבורה מצות מאמא"
בשנות ה-50 של המאה הקודמת התגוררה בגרינלנד גם ריטה שפטלוביץ ז"ל, יהודייה שומרת מצוות ואחות רפואית. היא גדלה בדנמרק וניצלה בשואה בזכות מורתה, גרדה ולנטינר - חסידת אומות העולם. בשנת 1955 הגיעה שפטלוביץ למערב גרינלנד כמתנדבת. כשעגנה ספינתה בעיירה אסיאט, כמעט כל האוכלוסייה המקומית קיבלה את פניה.
שפטלוביץ נודעה בשל התמודדותה עם אתגרי הכשרות: היא התקיימה מדגים כשרים שדגו במקום, ואספקת מזון כשר הוטלה עבורה פעמיים במהלך החורף ממטוסים. אחת החבילות כללה מצות לפסח, ששלחה לה אמה מדנמרק.
כשפגשה בני משפחה יהודים מגרמניה שביקרו באי, נפרדה מהם במילים: "לשנה הבאה בירושלים". לימים עלתה לישראל, הקימה משפחה, ובהמשך שבה לדנמרק.
אחד הפרקים המפתיעים ביותר בקשר שבין גרינלנד לעם היהודי הוא סיפורה של הספינה "מדינת היהודים" - הספינה הראשונה בחיל הים הישראלי. במקור נבנתה הספינה עבור משמר החופים האמריקני בשם "נורת'לנד", כשוברת קרח שנועדה לפעול בתנאים הארקטיים הקשים של גרינלנד.
במהלך המלחמה סיירה הספינה לאורך חופי האי ומנעה מהנאצים להקים תחנות מטאורולוגיות חיוניות. ב-1941 לכדה ספינה נורבגית שפעלה בשירות גרמניה, ועליה מרגלים וציוד רדיו - הישג אסטרטגי משמעותי.
5 צפייה בגלריה
פליטים יהודים מאירופה, ממתינים על אוניית ההגנה ''מדינת היהודים'' לרגע ירידתם בנמל חיפה 1947
(צילום: לע"מ)
לאחר המלחמה נמכרה הספינה, ושליחי "ההגנה" רכשו אותה בחשאי. היא הוכשרה להובלת מעפילים, ושמה הוסב ל"מדינת היהודים". בקיץ 1947 הפליגה מצרפת עם 2,664 ניצולי שואה. הבריטים השתלטו עליה סמוך לחופי הארץ, והמעפילים גורשו לקפריסין. עם קום המדינה הפכה הספינה לראשונה שנכנסה לשירות חיל הים הישראלי, ובהמשך נקראה אח"י אילת, ונטלה חלק בקרבות מלחמת העצמאות.
