היום (ד'), ג' באלול, מלאו 90 שנים לפטירתו של הרב אברהם יצחק הכהן קוּק, שהיה לא רק מאבות הציונות הדתית והרב הראשי האשכנזי הראשון של ארץ ישראל, אלא גם משורר פורה.
"הרב קוק נפטר כ-13 שנים לפני הקמת מדינת ישראל, ובין השאר הוא חיבר את 'שיר האמונה' שלטענת תלמידיו אמור היה להיות המנון המדינה היהודית", אומר הרב חגי לונדין, שכתב ספרים רבים המבארים את תורתו של הרב קוק.
("כנפי רוח" בביצוע ההרכב "אורות". גם חילונים מתחברים למילים)
שיר האמונה
לָעַד חַיָּה בִּלְבָבֵנוּ
הָאֱמוּנָה הַנֶּאֱמָנָה
לָשׁוּב לְאֶרֶץ קָדְשֵׁנוּ
עִיר בָּהּ דָּוִד חָנָה
שָׁמָה נַעֲבֹד אֱלֹהֵינוּ
בְּחֶדְוָה, בְּגִילָה וּבִרְנָנָה,
שָׁמָה נַעֲלֶה לִרְגָלֵינוּ,
שָׁלֹש פְּעָמִים בַּשָּׁנָה.
לָעַד חַיָּה...
שָׁמָה נַעֲמֹד לְגוֹרָלֵנוּ,
אַב הָמוֹן קָנָה,
שָׁמָה נִחְיֶה חַיֵּינוּ,
חַיֵּי עֲדַת מִי מָנָה.
לָעַד חַיָּה...
תּוֹרַת חַיִּים חֶמְדָּתֵנוּ,
מִפִּי עֶלְיוֹן נִתְּנָה,
נֶצַח הִיא נַחֲלָתֵנוּ,
מִמִּדְבָּר מַתָּנָה.
לָעַד חַיָּה...
"אלה מילים חזקות מאוד וכדאי להקשיב להן", אומר הרב לונדין.
אבל השיר לא הפך להמנון המדינה, אלא בקושי להמנון תנועת הנוער החרדית-לאומית "אריאל", ונתן השראה גם להמנון של תנועת הנוער "עזרא".
"נכון, אבל קשה להמעיט בחשיבות ההיסטורית של הראי"ה קוק. הוא חי בצומת דרכים של שיבת העם היהודי לארץ ישראל, על כל המשתמע מכך, אחרי אלפיים שנה שבהם העם חי בגלות. היה לו חזון שבזמנו מעטים הבינו. אבל כיום, 90 שנים לאחר פטירתו, אפשר לומר שהוא עיצב את פני מדינת ישראל, כולל את הממסד הדתי, בשל תפקידו כרב הראשי הראשון. מעבר לזה – תורתו הקיפה את כללה תחומי ההלכה, האמונה, הפילוסופיה היהודית וגם שירה ופיוט".
השיר "כנפי רוח" הולחן בידי אביגיל עמר עוזיאל, והתפרסם במיוחד בביצוע של הזמר ביני לנדאו ומקהלת ישיבת ירושלים לצעירים. המילים לקוחות מקטע מספרו של הרב קוק, "אורות הקודש":
כנפי רוח
בֶּן אָדָם...
עֲלֵה לְמַעְלָה, עֲלֵה.
כִּי כֹּחַ עַז לָךְ,
יֵשׁ לְךָ כַּנְפֵי רוּחַ,
כַּנְפֵי נְשָׁרִים אַבִּירִים.
אַל תְּכַחֵשׁ בָּם,
פֶּן יְכַחֲשׁוּ לְךָ.
דְּרוֹשׁ אוֹתָם –
וְיִמָּצְאוּ לְךָ מִיָּד.
(תובל חיים וברי סחרוף משתפים פעולה בביצוע ל"כנפי רוח" שהוקדש לזכר יותם חיים)
אנחנו יכולים להבין בקלות את הפירוש לתורה שכתב רש"י לפני כאלף שנים, אבל הרב קוק נהג לכתוב במשלב לשוני גבוה שקשה להבין ללא פרשנות.
"יש לכך שתי סיבות – האחת טכנית והשנייה מהותית", מנתח הרב לונדין. "טכנית, זה היה הסגנון הספרותי של העברית בתחילת המאה ה-20. לא היה פער כזה גדול בין הכתיבה שלו לכתיבה של הוגי דעות חילונים בתקופתו, כמו למשל ברל כנצלסון וא"ד גורדון. זו הייתה כתיבה פולמוסית, בשפה מליצית ופיוטית, בתקופה שבה גם היו חסרות מילים בשפה העברית.
"מבחינה מהותית – בניגוד לרש"י או למפרשי התלמוד שעסקו בפשט המסורת היהודית, הרב קוק עסק בעיקר בהגות. זה נושא שמטבעו יוצר סוג של השראה, שירה ופיוט, ואוזניים של המאה ה-21 לא רגילות בכך. יש בתורתו וגם בשיריו רעיונות עמוקים שנאמרו בשפת קוד".
הרב חגי לונדיןשפה שרוב הציבור לא מבין.
"יש כמה מפעלים שמנסים לתווך את הטקסט שלו לעברית של ימינו, חלקם בהצלחה מוגבלת, כמו שלהבדיל יש נסיונות להנגיש את תורתו של עמנואל קאנט. בחזרה לרב קוק – הרעיונות העקרוניים שלו הולכים ומחלחלים לאו דווקא דרך הכתבים שלו, אלא דרך ישיבות הסדר, מכינות ומדרשות שלוקחות את הרעיונות שלו ומנסות ליצור מהם אורח חיים תורני-יהודי במאה ה-21. כאן ההשפעה שלו הרבה יותר רחבה.
"באופן אישי, שנים אחרי שהתחלתי ללמוד את תורתו של הרב קוק, גיליתי שהוא גם אחראי לעליית חלק ממשפחתי לארץ ישראל. סבי, הרב צבי לונדין, אומנם עלה לארץ באופן עצמאי, אבל הוריו נתקעו ערב מלחמת העולם השנייה בליטא. הרב קוק עזר לארגן להם סרטיפיקטים, וכך הם עלו לארץ וניצלו, בניגוד לשאר בני משפחתם שנרצחו בהמשך בשואה".
השירה שלא נכתבה כשירה
"אני לא חושב שהראי"ה קוק היה משורר גדול בשיריו", אומר המשורר נדב הלפרין, מגיש התוכנית "אש זרה" בכאן – תאגיד השידור הציבורי. "אני חושב שהוא היה רב גדול, הוא היה הוגה גדול, ואני חושב שהשירים שלו מבטאים את הרעיונות שלו. אבל קצת מצחיק אותי שמנסים לפעמים בציונות הדתית להגיד 'רוצים לקרוא שירה? תקראו הרב קוק'. כי הוא לא היה אלתרמן, לא זך, לא עמיחי ולא ביאליק".
(שיר האמונה בביצוע ישיבת ירושלים לצעירים)
ובכל זאת, יש שירים שלו שאתה מעריך?
"בוודאי. 'כשהנשמה מאירה – גם שמיים עוטי ערפל מפיקים אור נעים' הוא משפט יפה נורא בעיניי. אבל שים לב שזה לא אחד מהשירים שכתב הרב קוק, אלא חלק מהכתיבה ההגותית שלו שהולחנה והפכה לשירים. אני חושב ששם הכוח שלו. כהוגה הוא היה משורר גדול – אבל פחות כמשורר".
הלפרין מביא דוגמה נוספת:
הרמוניה
מִי שֶׁאָמַר עָלַי כִּי נִּשְׁמָתִי קְרוּעָה,
יָפֶה אָמַר
בְּוַדַּאי הִיא קְרוּעָה.
אִי אֶפְשָׁר לָנוּ לְתָאֵר בְּשִׂכְלֵנוּ
אִישׁ שֶׁאֵין נִשְׁמָתוֹ קְרוּעָה.
רַק הַדּוֹמֵם הוּא שָׁלֵם
אֲבָל הָאָדָם הוּא בַּעַל שְׁאִיפוֹת הוֹפְכִיּוֹת,
וּמִלְחָמָה תָּמִיד בְּקִרְבּוֹ
וְכָל עֲבוֹדַת הָאָדָם הִיא לְאַחֵד אֶת הַנִּגּוּדִים שֶׁבְּנַפְשׁוֹ
עַל־יְדֵי רַעֲיוֹן כְּלָלִי,
שֶׁבְּגַדְלוּתוֹ וְברוֹמְמוּתוֹ
הַכֹּל נִכְלָל וּבָא לִידֵי הַרְמוֹנְיָה גְּמוּרָה.
לדבריו, "רואים שם את היופי בכתיבה שלו, אבל גם השיר הזה, שהלחין ומבצע יונתן רזאל, לא נכתב כשיר. זו תגובה של הרב קוק לדברים שכתב עליו הסופר, הוגה הדעות והפובליציסט יוסף חיים ברנר".
(הרמוניה – לחן של יונתן רזאל למילים של הרב קוק)
צמא עמוק לרוחניות
מתברר ששיריו של הרב קוק יכולים לגעת גם בחילונים שאינם שומרים מצוות. תופעה נפוצה כבר מספר שנים היא זו של "מעגלי שירה מקודשת", במסגרת פסטיבלים ואירועים שונים או לפני חופה. הקהל במעגלים כאלה יכול לשיר למשל, בזה אחר זה, את "כנפי רוח" של הרב קוק ואחר כך את "שיר" ("איילה") של יונה וולך.
"אנחנו חיים בזמנים מאוד מעניינים", אומר אוריה צור, מנחה מעגלי שירה, סולן בהרכב "אורות" וממפיקי פסטיבל Sacred Journey. "מצד אחד, המוסדות הדתיים מאבדים את המונופול על הרוחניות, ובעידן של נגישות מיידית ורחבה למידע, אנשים מטילים ספק במסורות שהעניקו יציבות רוחנית ומנטלית במשך דורות רבים. מצד שני, קיים צמא עמוק לחיבור לרוחניות בכלל ולחוויה הרוחנית המשותפת בפרט, וקושי לבחור בנתיב רוחני כזה או אחר".
הוא מסביר כי "מעגלי השירה מצליחים לענות על הצורך הזה, בהיותם ללא אחיזה בנתיב רוחני כזה או אחר, מה שמאפשר למשתתפים למצוא את הדרך האישית ואת הקצב האישי שלהם להעמיק, בין השאר, בחוכמת ההלכה והאמונה. הרב קוק הצליח להעביר את הדבקות באמונה ואת עבודת המידות בשפה נגישה, ועם זאת לשמר את המסרים העמוקים שמסתתרים מאחורי כל אות ומילה בשפה העברית".
קשה להבחין בין חיזיון לשיר
"את הרב קוק אי אפשר לבחון בכלים שבוחנים שירה בלבד", אומר חתן פרס ישראל דב שוורץ, פרופסור למחשבת ישראל, ובעבר דיקן הפקולטה למדעי הרוח באוניברסיטת בר-אילן. "אתה יכול לקרוא לזה שירה, אתה יכול לקרוא לזה חיזיון, אבל מבחינת הרב קוק זה צמצום".
("כנפי רוח" בביצוע ביני לנדאו ומקהלת ישיבת ירושלים לצעירים)
תסביר בבקשה.
"במחקרים שלי על הרב קוק, וגם אצל מי שבקיאים בכתביו, היחס אליו הוא כאל גאון. לדוגמה, במובן של מקוריות, המקוריות ברעיונות שלו היא מדהימה. הוא היה אישיות שופעת ואדם ללא גבולות. כאשר מדברים על שירה, זו סוּגה עם כללים. אפשר לומר שרבי יהודה הלוי כתב את ספר הכוזרי כפרוזה ואת השירים שלו הוא חיבר במקצב של שירה עברית בספרד. את שירי הרב קוק אי אפשר לנתח בכלים שבהם בוחנים שירה, ועצם הניסיון להכניס את דבריו למסגרת של שיר היה צמצום. מבחינת האישיות, הוא לא יכול היה להצטמצם לתחום מסוים.
"נוסף על כך, כשאתה קורא את הרעיונות שלו ב'שמונה קבצים' (כינוי לכתבי יד של הרב קוק שקובצו וראו אור, י"ט), אתה רואה אדם שכתב בצורה חזיונית, מלשון חיזיון. קשה מאוד להבחין בין חיזיון לשירה, ולכן להתייחס ליצירה החזיונית שלו בגבולות מסוימים של שירה, זה לחטוא להבנה של כוונתו, כפי שאפשר לראות בשיר 'לַחֲשֵׁי הַהֲוָיָה".
(ישמח ליבי – לחן של יוני גנוט למילים של הרב קוק)
לחשי ההוויה
תִּלְחַשׁ לִי סוֹד הַהֲוָיָה כֻּלָּהּ:
חַיִּים לִי יֵשׁ, קַח נָא קַח,
אִם יֵשׁ לְךָ לֵב וּבַלֵּב דָּם
שֶׁרַעַל יֵאוּשׁ לֹא זִהָמֵהוּ.
וְאִם לִבָּתְךָ עֲרֵלָה –
תִּלְחַשׁ לִי הַהֲוָיָה –
וְיָפְיִי לֹא יַקְסִימְךָ,
סוּרָה מֶנִּי סוּרָה,
הֲרֵינִי לְךָ אֲסוּרָה.
אִם כָּל צִפְצוּף עָדִין,
כָּל יֹפִי חַי,
לֹא הֲדַר שִׁירַת קֹדֶשׁ
אַךְ זֶרֶם אֵשׁ זָרָה בְּךָ יְעוֹרֵרוּ,
סוּרָה מֶנִּי סוּרָה,
הֲרֵינִי לְךָ אֲסוּרָה.
וְדֹר יָקוּם וָחָי,
יָשִׁיר לְיֹפִי וְחַיִּים,
וְעֶדְנָה בְּלִי דַּי,
יִינַק מִטַּל שָׁמָיִם.
וּמֵהֲדַר כַּרְמֶל וְשָׁרוֹן
שִׁפְעַת רָזֵי הַהֲוָיָה
תַּקְשִׁיב אֹזֶן עַם חָי,
וּמֵעֵדֶן שִׁירָה וִיפִי חַיִּים
אוֹר קֹדֶשׁ יִמָּלֵא,
וְהַהֲוָיָה כֻּלָּהּ לוֹ תְדוֹבֵב:
בְּחִירִי, הֲרֵינִי לְךָ מֻתֶּרֶת.
"בוא נתמקד בהתחלה – 'תִּלְחַשׁ לִי סוֹד הַהֲוָיָה כֻּלָּהּ: חַיִּים לִי יֵשׁ'. בניתוח רגיל אי אפשר להבין את המילים, אלא רק אם בקיאים בזרם הרעיונות של הרב קוק", אומר פרופ' שוורץ. "מבחינתו היה ברור שהיקום הוא לא מה שאנחנו רואים. היקום מלא כולו כוחות אלוהיים, ולכן להוויה או למציאות יש סוד, יש לה רובד סמוי. הרובד הזה מפליג מאוד בשבחם של הצדיקים, שהם אנשים רגישים אשר מסוגלים להאזין לדברים שנמצאים מאחורי המציאות, ברובד הסמוי.
"כשהרב קוק כותב 'תִּלְחַשׁ לִי סוֹד הַהֲוָיָה כֻּלָּהּ', הוא שומע את הנוכחות שמאחורי היקום. לכן אי אפשר לומר שזה לא חיזיון אלא שירה. הרב קוק חש בזרם החיים של ההוויה והיה משוכנע שהמציאות היא לא סטטית אלא משתנה. כשהוא כותב 'חַיִּים לִי יֵשׁ', הוא מספר את החוויה שלו".
