באופן מפתיע משהו, סבור השחקן והבמאי עופר הלוי שההצגה "חזון עובדיה" היא לא בהכרח על דמותו של הרב עובדיה יוסף. נכון, ההצגה מספרת את סיפורו של אחד ממנהיגיה הגדולים של היהדות האורתודוקסית במאות האחרונות, אבל היא מבקשת להעביר מסר כללי של העצמה, כוח וחוסן מול נפילות וקשיים.
"כולם מכירים את הרב עובדיה יוסף, הראשון לציון, גדול הדור ומנהיגם של המונים. הם פחות מכירים את מה שעבר עליו עד שהפך לדמות הגדולה מהחיים שכולם פגשו", אומר הלוי. "כמה מכירים את הקשיים, את סירוב הבנות להינשא לו, את העוני המחפיר, את הכישלונות, את הרדיפה, את ההדרה והאפליה שחווה, ואפילו את הניסיונות לרצוח אותו – בעשרות שנותיו הראשונות? הוא לא נרתע, הוא המשיך להיאבק והפך להיות הרב עובדיה. על זאת ההצגה, והלקח שלה מיועד לכל אדם, ואין זה משנה אם הוא חרדי, מסורתי או חילוני".
קדימון להצגה "חזון עובדיה"
(תיאטרון משמחי לב)
"חזון עובדיה" היא הצגת מקור של התיאטרון החרדי "משמחי לב", המיועדת לכל המשפחה. הבכורה שלה (26.5) בהיכל התרבות בחולון צפויה להיערך במעמד שר התרבות מיקי זוהר וגם הראשון לציון ובנו של הרב עובדיה, הרב יצחק יוסף. ההצגה מרשימה במיוחד: שתי משאיות נושאות את התפאורה המוקמת על הבמות, ו-11 שחקנים משתתפים בסיפורו של מרן, הרב הראשי הספרדי והמנהיג הרוחני של ש"ס, שנפטר לפני יותר מ-12 שנים. הלוי משחק את הרב עובדיה הבוגר, והעלילה נמשכת עד לכניסתו לתפקיד הרב הראשי לישראל, בשנות ה-70.
פגשת את הרב עובדיה יוסף בחייו?
"בפעם הראשונה שפגשתי בו רציתי לבקש אישור למיזם שלי, התיאטרון הדתי 'משמחי לב', אבל בעודי מתקרב חשתי שעליי לקחת צעד לאחור בשל האור שבקע ממנו. הוא בירך אותי בחום ונתן לי סטירות חיבה. בפעם השנייה היה זה באצטדיון שבו הופעתי ושרתי, וכשניגשתי אליו יצא לי בצורה אינסטינקטיבית מהפה: 'אני אוהב אותך, אבא'".
סירב לסרט הוליוודי
עופר הלוי, בן 58, הוא שחקן תיאטרון ותיק. הוא גדל בשכונת התקווה בתל אביב, ואת הפשע שקרץ אליו ולחבריו מהרחובות החליט להמיר במשחק. "כשהייתי כבר שחקן מוכר, ההצגות הגנו עליי. ידעתי שעליי להרחיק את עצמי מפעילות בעייתית, שכן בערב ממתין לי קהל בקאמרי", הוא מעיד.
5 צפייה בגלריה
עופר הלוי. "עברתי מסע שיימינג, מפשקווילים של 'צא טמא' ועד קולות קוראים על 'שוד ושבר במחננו'"
(צילום: ינאי יחיאל)
הוא למד משחק בבית צבי והפך לשחקן קבוע בתיאטראות הגדולים בישראל, כמו הבימה ובית ליסין. נדמה היה שדרכו סלולה, אלא שאז הוא הרגיש שאלוהים משגר אליו איתותים, בזה אחר זה. "חיפשתי כל הזמן את האושר שלי, ובכל פסגה שכבשתי חשתי שאני עדיין לא שם. בינתיים הקדוש ברוך הוא שלח לי מסרים ללא הרף", לדבריו.
זה החל במלחמת לבנון הראשונה מול מוצב של מחבלים. הלוי זוכר שחבר לפלוגה, דרוזי, רץ אל תוך האש ללא מורא ואמר: "יש אללה והכול מכתוב". הרגע הזה גרם לו להרהר. "שאלתי את עצמי: ואיפה האלוקים שלי?". במקרה אחר הוא כמעט טבע למוות ו-12 ליטר מים נשאבו מבטנו. "הבנתי שהקב"ה קורא לי", הוא אומר.
החזרה בתשובה לא הורידה אותו מהבמות, אבל כן הרחיקה אותו מהתיאטראות הגדולים. "בגלל החזרות בשבת פוצצתי הצגות עם הבימה, עם בית ליסין ועם תיאטרון חיפה", לדבריו. "הייתה פעם שניסו להציע לי מלון ליד חדר החזרות כדי לחסוך את הנסיעה, אבל סירבתי".
הוא נזכר איך הסוכנת שלו "השתגעה" כשהודיע שהוא מוותר על השתתפות בסרט ההוליוודי "רחובות ההרג" מ-1991 שצולם בחלקו בישראל: "הסוכן שלי אמר שרוצים אותי והיה המון כסף, אבל נכנסתי אז יותר לעומק לדת והבנתי שזה ידרוש ממני הרבה איפורים עם נשים וכולי, כלומר ענייני צניעות שלא רציתי".
5 צפייה בגלריה
מתוך ההצגה "חזון עובדיה". התיאטרון החרדי הראשון הפונה לכל המגזרים
(צילום: תיאטרון משמחי לב)
במבט לאחור, תהליך הפרידה הקשה מהתיאטראות הגדולים הניע אותו ליזום ולייצר אלטרנטיבה, שהפכה בסופו של תהליך לתיאטרון החרדי הראשון הפונה לכל המגזרים. השלב הראשון היה ליהוקם של שני חברים לספסל הלימודים בבית צבי שהפכו לאברכים – יוסף סיקוראל ושלמה צים – להקמת להקת בידור חדשה יחד איתו בשם הוֹפָּל'ה. השלושה פעלו בסגנון "הגשש החיוור" רק עם הכשר למהדרין. הקהל הדתי הגיב בהתלהבות, והלוי החליט להמשיך להתקדם ולהקים תיאטרון חרדי ראשון מסוגו.
הצגה על התצפיתניות שנחטפו
15 שנים חלפו, ואת המנגינה הנועזת הזו התברר שאיש לא יכול להפסיק. משרד התרבות השתכנע שמוסד הבידור החדש עונה על הסטנדרטים הגבוהים ביותר, וכיום זוכה התיאטרון לתקצוב ממשלתי מסודר. במקביל מפעיל התיאטרון בית ספר ללימודי משחק ודרמה בהפרדה מגדרית, לבנים ולבנות. בינתיים הקים הלוי גם בית כנסת בעיר מגוריו אלעד, שם הוא משמש כרב הקהילה ומוסר דרשות ושיעורים. קהל המתפללים מורכב ברובו מבעלי תשובה המאמינים בשילוב בין העולמות – גם לומדים וגם עובדים.
איך מתקבל מוסד כמו תיאטרון ברחוב החרדי?
"בחצי השנה הראשונה לאחר חזרתי בתשובה נטשתי הכול, למדתי רק תורה. אבל אז הבנתי שאיני מסוגל עוד. הבנתי שמצופה ממני לעשות עוד דברים, והקמנו את הלהקה ואת התיאטרון. התגובות היו קשות. עברתי מסע של שיימינג, מפשקווילים של 'צא טמא' ועד קולות קוראים על 'שוד ושבר במחננו'. המזל שלי שהיה לי רב שהיה אחד מגדולי התורה, הרב אליעזר בן דוד זצ"ל, שאמר לי בפשטות: תמשיך, תמשיך".
5 צפייה בגלריה
"אחד מגדולי התורה, הרב אליעזר בן דוד, אמר לי: תמשיך, תמשיך". מתוך "חזון עובדיה"
(צילום: תיאטרון משמחי לב)
"משמחי לב" הריץ עשרות הצגות שהיו להיטים גדולים ברחוב החרדי, חלקן מן הסתם עשויות להתחרות גם עם היצירות של מחזאים מוכשרים מהסצנה הישראלית הכללית, ועם זאת קיימת שונות מרכזית אחת שאי-אפשר להתעלם ממנה: הסוגיה המגדרית. בהצגות של הלוי וחבריו לא מופיעות נשים. הסט בנוי על טהרת הגברים בלבד. במקביל קיימות הצגות על טהרת הנשים בלבד. הגברים מופיעים הן בפני גברים והן בפני נשים, עם הפרדה בין המגדרים בקהל, ואילו הנשים מופיעות רק בפני נשים.
איך אפשר לגולל סיפור שלא כולל בתוכו נוכחות נשית?
"פיתחנו הרבה שיטות שבאמצעותן אנחנו פחות עוסקים באם או בדמות הנשית הקיימת מן הסתם במחזה. בהתחלה, אולי האם הייתה בבית החולים או אפילו כבר מתה. עם הזמן פיתחנו שיטות מתוחכמות יותר לצייר תמונה שלא תאלץ אותנו להציב אישה לצד גברים על הסט".
זה לא פוגע באיכות ההצגה?
"אני זוכר שפשנל, המפיק האגדי אברהם דשא, רצה שהשחקן המוכר איציק כהן ואני נקים להקה שתחליף את 'הגשש', ואיציק שאל איך אפשר להסתדר בלי נשים על הסט. אני כמובן סירבתי. אלה המגבלות. נכון, יש כאן בהחלט נקודת תורפה, אך אלה המגבלות ואיתן אנחנו עובדים. התיאטרון שלנו ללא ספק מגיש יצירה אחרת, ולא רק במובן התוכני".
הטענה המתבקשת היא שאתם מדירים נשים.
"אני שלם עם מה שאני עושה. הקמנו תיאטרון נשי לא פחות מקצועי המציג לנשים בלבד, זאת מלבד בית הספר למשחק שייסדנו לנשים. בימים אלה אנחנו מסיימים חזרות על הצגה המביאה את סיפורן של התצפיתניות השבויות, בהן אגם ברגר עם נגינת הכינור שלה. קיבלנו אגב אישור וברכה מהן. אז איך אפשר לטעון שאנחנו לא נותנים במה לנשים? בהיבט ההלכתי יש הגבלה המונעת מאתנו לשחק ביחד. זה כמובן לא אומר שהנשים ואנחנו לא יכולים להציג את האמנות שלנו בדרך המותרת".
מחזק את הילדים שהתגייסו
כמו ההצגה על השבויות, גם המחזות האחרים שעולים בתיאטרון החרדי מבקשים להעביר מסרים, ולא תמיד הם גלויים. הלוי, אב לשלושה ילדים שמשרתים בצה"ל, אומר שגם הימצאותו של חייל על הבמה היא אמירה שלא תמיד קלה לעיכול. "פעם דבר כזה היה 'געוואלד', אבל גם הציבור החרדי לומד תרבות ונחשף לשפה חדשה, ומשעה שיש לך גיבוי רבני מאחוריך זה יכול לעבוד", הוא מסביר. "גם ההצגה על הרב עובדיה טעונה במסרים חבויים שאולי לא היו 'עוברים' בגלוי ברחוב החרדי".
הוא מוסיף ואומר: "במקרים רבים החברה החרדית שלנו מסלילה אותך לגאונות בתורה, כולם נדרשים להיות 'שפיצים' ומי שלא מצליח 'לא שווה'. אני לא חושב שזה מה שהיהדות מבקשת. היהדות שלי היא כזו שמחשיבה את זה שמניח את היהלומים בכתר של מלך, אבל לא פחות מכך גם את זה שמנקה את האסלה בשירותי העובדים. יעקב אבינו ברך את זבולון שישכון לחוף ימים, מדוע לא שיהיה תלמיד חכם? לכל אחד יש פוטנציאל ההולם אותו בעבודת השם. אני חולם שילדיי יהיו תלמידי חכמים, אבל אם הם אינם בנויים לכך, הם צריכים להיות בצבא. במקרה הזה השירות הוא עבודת השם הנכונה".
5 צפייה בגלריה
הלוי בהצגה. "אני מודה שחששתי לעשות הצגה על חייו של רב כה גדול"
(צילום: תיאטרון משמחי לב)
באחד מהקטעים בהצגה נראה תלמיד הבוחר לעזוב את הישיבה ולנטוש את הכול. נמאס לו לרצות את ההורים ואת הרבנים, והוא מרגיש שהוא כבר לא יהיה גדול בישראל. אלא שאז ניגש אליו אברך שמגלה לו כי הוא מעולם לא נדרש להיות הרב עובדיה, אבל כן להיות הוא עצמו – בדיוק כמו שעשה הרב עובדיה: "אתה צריך להיות עצמך במקסימום שלך".
התחקיר על חייו של המנהיג הגדול והעיבוד שלו לבמה ארך לא מעט זמן. בסיום כתיבת המחזה, העביר הלוי את החומר לעיונו המדוקדק של בנו של הרב – הרב אברהם יוסף.
איך הוא הגיב?
"הוא עבר על כל מילה בטקסט ותיקן את כל הטעון תיקון. גם הראשון לציון, הרב הראשי דוד יוסף, מסר שהוא רואה בהצגה חשיבות גדולה בכך שהיא מנציחה את דרכו של אביו. אני מודה שחששתי לעשות הצגה על חייו של רב כה גדול. עליתי לפני הפרמיירה לקבר של הרב בבית העלמין סנהדריה והתפללתי שלא תבוא תקלה על ידי".
