השאלה שאותה שואל "מלך האריות" היא שאלה ששואל את עצמו כל אדם שנכשל, כל אדם שחטא אי פעם בעבר: איך אפשר לשנות את העבר? ניזכר לרגע ברקע לסיפור. סימבה בורח מצוק התקווה כשהוא חושב שהוא גרם למותו של אביו, מופאסה. הוא מגיע אל טימון ופומבה כשהוא עייף, רעב ומותש, והוא כמעט מתעלף ושואל את נפשו למות.
טימון ופומבה פוגשים אותו ושואלים אותו איך אפשר לעזור. אומר להם סימבה: אתם לא תוכלו לעזור לי, אלא אם אתם יכולים לשנות את העבר. כאן בעצם מתחילה העלילה העמוקה של הסרט. איך אפשר לשנות את העבר? הסרט מציע לשאלה הזאת שלוש תשובות. תשובה אחת היא התשובה של טימון, שמציע בפני סימבה את התאוריה של "האקונה מטטה" (אין דאגות). עליך לשים את עברך מאחוריך, העבר לא קיים. אתה צריך פשוט לשכוח ממנו, להתנתק ממנו, להתקדם ממנו.
הטייק היהודי על "מלך האריות"
(באדיבות משב. השימוש בקטעים מהסרט תחת שימוש הוגן)
זו אמירה שיש לה עומק גדול גם בתוך העולם היהודי. אנחנו מבקשים ערב יום הכיפורים מהקדוש ברוך הוא שיזכה את חטאינו, כמו בן שנה. אנחנו מבקשים להיוולד מחדש, לשכוח את העבר, למחוק אותו ולהיטהר מכל החטאים. מי שהוביל את הגישה הזאת לאורך כל ימות השנה היה רבי נחמן מברסלב, שביקש מחסידיו להיוולד בכל יום מחדש, להתחיל כל פעם מחדש כאילו האתמול בכלל אינו קיים.
הבעיה היא שאם החטאים של העבר לא קיימים, גם על ההישגים קשה לבנות. אם העבר לא קיים, קשה לצמוח ולהתקדם, ולכן רפיקי הקוף מציע אפשרות שונה לחלוטין. רפיקי פוגש את סימבה ומראה לו איך אחרי שהוא מקבל חבטה אחת, הוא לומד להיזהר מהחבטה שמגיעה אחר כך. בעצם הוא אומר לסימבה: העבר נמצא כאן. העבר קיים. השריטות, הצלקות, החטאים. אנחנו נסחב אותם כל החיים. מה שאנחנו יכולים לעשות זה ללמוד מהם. אנחנו יכולים להיות טובים יותר בהתנהגות שלנו בעתיד. כואב לדעת שהחטאים נשארים איתנו, אבל יש גם נחמה ביכולת להתקדם.
יש בסרט גם גישה שלישית – הגישה של פומבה. כשטימון ופומבה מתחילים להציג את התאוריה שלהם, את "האקונה מטטה", נראה כאילו לפומבה נפלטה איזו פליטת פה: You got to put your behind in your past – "עליך לשים את אחוריך בעבר". טימון מיד מתעצבן ואומר לו "לא, אתה תמיד מבלבל הכול", אבל יש משהו עמוק מאוד בקריאה הזאת לשים את אחוריך בעבר.
לפי מה שכתב הרב אברהם יצחק הכהן קוק, זה בדיוק החידוש שאותו חידשה היהדות בעולם התשובה. התשובה מלמדת אותנו שהאחוריים שלנו נמצאים גם בעבר, שהעבר לא מתנתק ממי שאנחנו היום. היכולת שלנו לתקן את החטאים של העבר לא מגיעה מתוך מחיקה שלהם, אלא דווקא מתוך הבנה שהם חלק ממי שאנחנו היום – וכאשר אדם משנה את מי שהוא עכשיו, הוא משנה גם את המשמעות של החטאים שלו מן העבר. מעשה שנעשה בעבר מתוך אדישות, מתוך אכזריות – פתאום כשהאישיות משתנה, אנחנו יכולים לראות אותו כמעשה שנעשה מתוך אי הבנה, בחוסר תשומת לב, כמשהו שלא באמת משקף את מי שאנחנו.
דווקא כאשר סימבה מסתכל בנהר ורואה את הדמות של אבא שלו בתוכו, הוא מצליח להבין שהוא חלק מסיפור גדול יותר; סיפור שהזנב שלו משתלשל הרחק אל אבותיו הקדמונים והכפות שלו שלוחות עמוק אל עבר העתיד. לכן תיקון אמיתי, שיכלול גם את העבר וישנה את העבר, יכול להיעשות דווקא כשאנחנו מאמצים את העבר אל תוכנו. דווקא מתוך חיבור אל כל החלקים שבנו, אפשר להגיע לגאולה שלמה.
המדור באדיבות ערוץ משב – מה שיהודי בישראל, הנותן במה לתכנים הקשורים לזהות יהודית משותפת בחברה הישראלית ומופעל בידי ארגון רבני צֹהר
