יותר מ-20 רישומים נדירים ממחנה ריכוז, שהתגלו באקראי בארון בבית פרטי במחוז ווסטצ'סטר בניו יורק, מוצגים כעת לראשונה בתערוכה באוניברסיטת מנהטן. מדובר בציורים של חבר המחתרת הצרפתית מרסל רו. הוא צייר אותם לאחר שחרורו ממחנה לנגנשטיין צווייברגה בגרמניה. הציורים הוענקו במקור כמתנה לרופא הצבאי האמריקני קפטן וויליאם אפשטיין.
היצירות נשמרו בתיק עור ישן ונשכחו בביתו של הרופא במשך עשרות שנים. קפטן אפשטיין, ששירת במלחמת העולם השנייה, חזר לאחר מכן לניו יורק ועבד כרופא בית החולים במנהטן. לאחר מותו בשנת 1990, אלמנתו רות עזבה את הבית, ובשנת 1993 רכשו בני הזוג קנת והלן אורס את הנכס.
במהלך עבודות שיפוץ בביתם החדש, גילו השניים את תיק העור באחד הארונות. על התיק הופיע כיתוב בודד שציין את שמו של קפטן אפשטיין ובקשה להחזירו ״לבית החולים שדה מספר 20״. בתיק נמצאו הרישומים, לצד גלויות, תצלומים מתקופת המלחמה ופתקים אישיים. בני הזוג אורס פנו לאלמנתו של אפשטיין ושאלו אם תרצה לקבל את התיק בחזרה, אך היא סירבה.
לאחר כמה שנים, בני הזוג יצרו קשר עם ארכיון האמנות של מוזיאון יד ושם בירושלים כדי לאמת את מקור היצירות. נציגי יד ושם אישרו כי הציורים אכן שייכים לרו, שלא היה יהודי, ושרד כמעט שלוש שנים במחנה זקסנהאוזן לפני שהועבר לבוכנוואלד ולבסוף למחנה לנגנשטיין צווייברגה. בעקבות האימות, קנת אורס, עורך דין בגמלאות ובוגר אוניברסיטת מנהטן, החליט להעביר את האוסף לאוניברסיטה הקתולית שבברונקס.
הרישומים עצמם מתעדים את חיי האסירים במחנה, כולל תורים ארוכים למזון, אסיר במדי פסים מוכה בידי שומרים, ותיעוד של קורבנות רעב השרועים על הקרקע. מנהלת המרכז לחינוך בנושאי שואה ורצח עם באוניברסיטת מנהטן, פרופ׳ מנאז אפרידי, ציינה כי רו השתמש בעפרונות צבעוניים על נייר משובץ כדי ליצור את הציורים. אפרידי התייחסה גם לתעלומה סביב האמצעים שעמדו לרשותו של רו, שכלל לא היה אמן מקצועי, והעלתה תהיות מאין השיג את נייר השרטוט והעפרונות בין ההריסות של הימים שאחרי השחרור.
פרופ׳ אפרידי הסבירה כי רו רצה להציג חזותית את כל מה שעבר עליו במחנה. היא הוסיפה כי הוא היה נואש לספר את סיפורו, והדרך היחידה לעשות זאת הייתה באמצעות הרישומים, שאותם הקדיש בצרפתית לחברו קפטן אפשטיין. הציורים הללו, שנוצרו במהירות רבה על פי ההערכות, משמשים כעת עדות נדירה לזוועות שחוו האסירים רגע לפני החזרה לחיים החופשיים.
