ההילולה במירון צפויה להתקיים השנה במתכונת מצומצמת בלבד לנוכח המצב הביטחוני הרגיש בצפון הארץ, נכון להיום (ד'), אבל קיים עדיין חשש שחסידים ומאמינים ינסו להגיע למקום למרות ההגבלות של פיקוד העורף. שניים מניצולי אסון מירון – הרב תמיר משה, שנפצע אנוש בהילולת ל"ג בעומר לפני חמש שנים, והרב אביגדור חיות, שבנו ידידיה נספה באסון – התייחסו בשיחה עם אולפן ynet למצב.
"אני חושב שטוב מאוד שיש מערכת שבודקת את ההיתכנות של קיום ההילולה", אמר הרב משה. "אני חושב שצריך להישמע להוראות שלה. מצד שני, אני גם חושב שלא צריך להתחיל להילחם בגרעין קשה של אנשים שיגיעו מפה ויגיעו משם, כי אנחנו יודעים שבסוף יכולים להיות פערים בין הרצון והאידיאל למציאות. אז לדעתי טוב מאוד שההנחיות לציבור יהיו ברורות, מה מותר, מה אסור וכמה אפשר, ובסוף כולנו צריכים לדעת שבמציאות יהיו כאלה שיגיעו".
שיחה עם הרב תמיר משה והרב אביגדור חיות על ביטול ההילולה במירון
אתה מתנגד או תומך בקיום ההילולה בתנאים האלה?
"אני לא איש מקצוע כדי לדעת אם הם מדייקים או מחמירים. דבר אחד אני יודע: יש רשויות, יש פיקוד העורף, יש גורמים מטעם מדינת ישראל שיקבעו את הדברים, ואנחנו צריכים להישמע להם. בסוף כולנו היינו שם, וכולנו קשורים ליום הקדוש הזה ולמקום הקדוש הזה, אבל בתורה ובהלכה היהודית נאמר 'וחי בהם' – וצריך לדעת איך אנחנו יוצאים מהאירועים האלה בחיים, ולא חס ושלום בעוד אסון".
"אני מצדד מאוד במה שאומר הרב תמיר", אמר הרב חיות. "אנחנו אמונים על הכלל של 'ונשמרתם מאוד לנפשותיכם', זה הדבר שמנחה אותנו. אני חושב שראינו במלחמה האחרונה בצורה הכי ברורה שההנחיות מצילות חיים. מה שהמתווה מאשר – את זה כדאי ורצוי לעשות. האירוע הזה מורכב מאוד".
מה אתה אומר למי שמתארגן עכשיו ומתכנן להגיע לשם בדרך לא דרך? מדברים על אישורים מזויפים וניסיונות להגיע דרך הקרקע, בהליכה רגלית מסביב. מה אתה אומר להם?
"אני אומר להם שלפני הכול יש לנו ציווי מהתורה הקדושה, 'ונשמרתם מאוד לנפשותיכם', ומשם שכל אחד יעשה עם זה מה שהוא מבין. עם כל הסנטימנטים הגדולים שיש לי למקום, כשאני מגיע אליו ומשתדל להיות בו עם כל הכאב והשמחה שמעורבבים ביחד, ההנחיות מצילות חיים. התורה מצווה אותנו, כמו שאמר הרב תמיר – 'וחי בהם'. אם אנחנו לא מקיימים את זה, אז אנחנו בבעיה. לפני ההילולה ולפני כל דבר, אנחנו צריכים לדעת שאנחנו שומרים על עצמנו, זה ציווי שלנו. הקדוש ברוך הוא נתן לנו את הגוף שלנו, הוא נותן לנו חיים, הוא נותן לנו בריאות ואנחנו צריכים לשמור על זה, חד וחלק. אם בכל זאת האירוע מתאפשר, למה לא? בשמחה רבה, אבל אם זה לא מתאפשר – אין לאף אחד שום אפשרות להכניס את עצמו לסכנה".
הרב משה מוסיף: "לעניות דעתי, המדינה צריכה לדעת שבסוף יהיו אנשים שלא נוכל להם – גם אם נקצה עשרות אלפי שוטרים, חיילי צה"ל וכל מיני אנשים כדי להקיף את ההר ולהגזים במלחמה נגד האנשים האלה, שבסוף הם הגרעין הקשה וינסו להגיע בכל דרך. לא נכון להתחיל ליצור דמוניזציה שלהם כאויבים. הם אנשים שמבחינה רגשית לא רואים שום אפשרות אחרת, הם גם יגיעו לאומן בזמן מלחמה באוקראינה ויעשו דברים לא הגיוניים כדי לבצע את מה שיש על ליבם. אז אנחנו צריכים לדעת שיש קבוצת אנשים כזאת, לא לנרמל אותה ולא לתת לה לגיטימציה, אבל גם לא להתעסק בה יותר מדי. לדעתי זה סתם יהיה מיותר, מבחינת המערכות של המדינה".
הטראומה נוכחת
כמעט חמש שנים חלפו מאז האסון בהילולת רבי שמעון בר יוחאי בהר מירון, שגבה את חייהם של 45 גברים וילדים, שנמחצו למוות בדוחק הקשה. "עברו כמה שנים וזו הזדמנות להגיד תודה להשם שאני בכלל נמצא פה כדי לדבר איתכם", אמר הרב משה. "הייתי בתחתית הערימה ומעליי כבר היו אנשים ללא רוח חיים. למעשה מצבי די טוב, אני בעצמי היום מטפל רגשי בהרבה אנשים שעוברים טראומות, גם דומות לשלי וגם אחרות".
"סוחבים את זה יום יום", סיפר הרב חיות, ששכל כאמור את בנו ידידיה באסון ונפצע בו בעצמו, "משתדלים להיצמד לאמונה בבורא עולם, ולא פחות מזה, לתעל את זה למקומות חיוביים וטובים, ולדאוג שהאסון הזה לא יחזור ולא יקרו שוב דברים מעין אלו".
אתם מדמיינים מה קורה אם בין אלפי חוגגים בדיוק יש אזעקה, וצריך להתפנות או לשכב על הרצפה? כמי שחוו את האסון במירון, אתם מסוגלים לראות את עצמכם נמצאים שוב במצב כזה?
הרב משה: "אני לא יודע אם מישהו יכול לענות על שאלה כזאת. לפני 26 שנה נפגעתי בפיגוע ירי ומאז אני סוחב נכות ברגל. מאז כבר נפלתי כמה פעמים ונפצעתי במירון. אנחנו חיים פה בעולם, אף אחד לא חתם איתנו חוזה לגבי האירועים שיתרחשו. אין לנו שליטה על האירועים האלה, אנחנו צריכים לקבל בברכה את מה שקורה, להשתדל לעשות את המקסימום הכי טוב. אין לנו חוזה עבודה עם מי שמנהיג פה את העולם. אנחנו פשוט צריכים להיות מיטביים, ונתפלל לישועה".
הרב חיות: "אני לא יכול להעלות בדעתי את התמונות ואת המצב הזה. הייתי באסון בתחתית הערימה, שוכב על הגב כשאני רואה את הכול מול העיניים שלי, אז לדמיין את עצמי בסיטואציה הזאת שוב, אני לא מסוגל. יתרה מזאת, למקום עם דוחק גדול מאוד של אנשים אני נמנע מלהגיע, חד וחלק. אני נמנע למשל מלהגיע לכותל בחול המועד. מקומות עם הרבה מאוד אנשים מחזירים אותי ישירות לאסון. כמובן הכול בידיים של בורא עולם, אבל אני מלכתחילה לא אכניס את עצמי למצבים שאני יודע שאני יכול להיפגע בהם, גם גופנית וגם נפשית".
