כבר ידוע שיש נושא אחד שחשוב מאוד לרוב הישראלים אבל הם לא ילכו עליו לקלפי – יוקר המחיה. אותו נושא שפעם, בשביל לפתור אותו, הקימו אוהלים בשדרות רוטשילד. בסופו של דבר, הוא לא נושא זהותי, ולכן הוא יכול להוביל בטבלאות הנושאים החשובים ביותר ועדיין להיות הראשון שנזרק לפח כשאנחנו עסוקים במריבות על שירות חרדים בצבא, על הקמת ועדת חקירה ממלכתית לאירועי שבעה באוקטובר או על המתח בין הממשלה למערכת המשפט. בפרפרזה על האמירה הידועה מקמפיין הבחירות של ביל קלינטון לפני שלושים שנים: It's NOT the economics, stupid.
לכן, בבליץ החקיקה שחווינו לאחרונה, קל היה לשכוח מחוק שכל תכליתו לפגוע לנו בכיס, כי הוא נועד להגדיל כוח פוליטי ואת הכיס של מישהו אחר – חוק הריכוזיות בשוק הכשרות. החוק נולד עוד בהסכמים הקואליציוניים של הממשלה הנוכחית, כשבש"ס דרשו התחייבות לבטל את רפורמת הכשרות שהוביל השר לשירותי דת לשעבר, מתן כהנא, במטרה לפתוח את שוק הכשרות לתחרות. במקום זה, ביקשו בש"ס לעשות שלושה דברים – לבטל את הרפורמה ולחסל את התחרות, לתת עוד סמכויות לרבנות הראשית ולהעביר את העסקתם של אלפי משגיחים לידי המועצות הדתיות. שני הראשונים משפיעים באופן ישיר על יוקר המחיה.
החלק הראשון, ביטול התחרות, מביא לכך שתאגידי כשרות פרטיים שנהנים משיתוף פעולה עם המערכת – כלומר, הבד"צים החרדיים – ייהנו ממתן כשרויות ללא תחרות וגם מהדובדבן שבקצפת: קביעה בחוק שגם מוצרים שאינם מאכל או משקה יכולים לקבל תקן כשרות שפטור מחותמת רבנות. כלומר, מוצרים כמו תבניות אלומיניום או משחות שיניים יכולים לראשונה להיות מוחרגים מאיסור ההונאה בכשרות, ואך ורק לגביהם יוכלו תאגידים פרטיים לתת כשרות גם בלי הרבנות. מאחר שמדובר בצורך כשרותי ספציפי מאוד לאוכלוסיות חרדיות – זה ממש יתרון כלכלי לבד"צים, שהם מנוע כלכלי של כמה וכמה קהילות חרדיות, כמו למשל הפלג הירושלמי.
החלק השני נוגע למתן סמכויות עודפות לרבנות הראשית: אם בעבר היה לרבני הערים שיקול דעת הלכתי, ולוּ חלקי, החוק החדש מכפיף אותם על-מלא לרבנות, כשבמקביל הרבנות הופכת באופן רשמי לגוף שמסדר גם את הכשרויות בעולם. במקום לפתוח את שוק ייבוא מוצרי המזון לעוד תאגידים פרטיים ולהקים עוד בתי ספר לשחיטה שיחלישו את המונופול של גילדת השוחטים בישראל, החוק מעניק סמכויות לחתול בהנחה תמוהה שהוא גם ידע לשמור על השמנת, היקרה מאוד.
בתי קפה
(צילום אילוסטרציה: fornStudio / Shutterstock)
החלק השלישי הוא היחיד שעוד הציע מענה לבעיה אמיתית – ניגוד העניינים שבין המשגיח ובין העסק המושגח. לא סביר שהמשגיח יועסק בידי בית העסק, ואכן בג"ץ הורה לפני כמה שנים לנתק את הזיקה הבעייתית הזו.
רק שהפתרון בחוק החדש בעייתי משתי בחינות. ראשית, כי הוא קובע שהמשגיחים יעברו להעסקה על ידי המועצות הדתיות, מה שיאפשר שליטה גדולה יותר בהם, או בעברית מדוברת: ג'ובים. מעבר לכך, הוא בעייתי גם כי זה לא יקרה כל כך מהר. לפי סעיף שנוסף לחוק במהלך דיוני הוועדה בכנסת, משגיח לא יוכל להיות מועסק במועצה דתית לפני שייחתם הסכם קיבוצי בין המדינה וההסתדרות שמחייב העסקה גמישה ואינו מאפשר להעלות את שכר המשגיח מבלי להעלות את מחיר ההשגחה. כלומר – מבוי סתום ידוע מראש.
החוק הזה, שאושר באישון ליל בין חוק שפוטר מעצר עריקים וחוק שמטפל בסמכויות היועמ"שית, לא יקבל את תשומת הלב הראויה, אבל כמו ענייני יוקר המחיה – גם הוא ישפיע על חיינו יותר מאשר רוב הנושאים שעליהם נלך להצביע בסוף אוקטובר.
תני פרנק הוא מנהל המרכז ליהדות ומדינה במכון הרטמן
