בבוקר יום רביעי לפני שבוע הגיעו עשרות יהודים לטקס בבית הקברות ממוריאל פארק בסקוקי, באילינוי. איש מהמשתתפים לא ידע מי בדיוק נקברו באותו בוקר. הם רק ידעו שיש שם שני כדים קטנים, שהכילו אפר ואדמה ממחנה ההשמדה אושוויץ, וניתנו לקרן הזיכרון לשואה של אילינוי בסוף שנות ה-70 או תחילת שנות ה-80. צוות ההנהלה של מוזיאון השואה באילינוי קבע כי "הדרך הטובה ביותר לכבד את אלה שנרצחו היא לקבור את הכדים בקבורה יהודית הולמת".
קרוליין גלסר, שהשתתפה בטקס, סיפרה לאתר Chabad.org שהיא הלכה לשם "כמחווה ל-6 מיליון הגברים, הנשים והילדים היהודים שנרצחו בשואה על ידי הגרמנים ומשתפי הפעולה שלהם. הם לא זכו לקבורה, ואנחנו לא יודעים אילו בני אדם היו שם. זו הייתה דרך לכבד את ששת המיליונים שלא זכו לשום כבוד במותם. אנחנו צריכים לא לשכוח את זה, כדי שנזכור מה עלול לקרות שוב בעתיד".
במהלך טקס הקבורה דיבר הרב משה טלדון מחב"ד בפני הנוכחים על משמעות הקבורה, וכינה אותה "הגשמת משהו שהיה צריך לקרות מזמן". עוד הוא אמר: "זהו חסד של אמת – הצורה האמיתית ביותר של חסד – משום שהוא נעשה עבור אלו שלעולם לא יוכלו לתגמל עליה. במסורת שלנו, קבורה אינה פורמליות; זוהי ברית קדושה".
הרב טלדון אמר לאתר Chabad.org כי "בעוד קורבנות השואה הללו לא היו בעלי השפעה על גורלם ונשלל מהם באכזריות כבוד החיים והמוות כיהודים, כעת אנו יכולים סוף-סוף לעזור להם להגיע למנוחת עולמים".
3 צפייה בגלריה
אפר הקורבנות אוחסן בידי הקרן לזיכרון השואה באילינוי במשך עשרות שנים
( צילום: Freidi Posner / Chabad.org)
ברנרד צ'רקסוב, מנכ"ל מוזיאון השואה ומרכז החינוך של אילינוי, דיבר גם הוא בטקס הקבורה. הוא הדגיש את חשיבות העברת הזיכרון הלאה והכבוד הראוי לשרידי הקורבנות: "אנחנו לא מכירים את כל השמות הקשורים לאדמה הזאת. אנחנו לא מכירים את כל הסיפורים. אבל אנחנו קוברים אותם עכשיו ביראת כבוד, ועם הבטחה שהם לא יישכחו".
הטקס התקיים בשיתוף פעולה עם בית חב"ד וילמט, בית ההלוויות ויינשטיין & פיזר ובית הקברות ממוריאל פארק. בסיום הטקס, רודי גלאס, ניצול שואה שנמלט מאמסטרדם כילד, חשף בדמעות את האנדרטה. עליה נכתב: "כאן נחים שרידי נשמות יהודיות שחולצו מאפר אושוויץ, שמותיהן ידועים רק לאל. אנו מכבדים אותם לא רק בזיכרון אלא גם בחיים, ומוודאים שאמונתם, עמם ומורשתם יימשכו. נמנעה מהם קבורה הולמת, אך כאן הם נטמנו בכבוד".
