ועידת "הנשים של המדינה" מאורגנת על-ידי קבוצת "ידיעות אחרונות" בשיתוף נותני חסות
אנטישמיות אינה תופעה חדשה, אך היא צוברת תאוצה וצורות ביטוי חדשות – כך אומרת ד"ר רחלי ברץ, ראש המחלקה למאבק באנטישמיות וחוסן בהסתדרות הציונית העולמית בריאיון בוועידת "הנשים של המדינה" של ynet ו"ידיעות אחרונות". לדבריה, "אנו כל פעם מוצאים אותו בצורה חדשה, בווריאציות שונות – או אם אנו מתייחסים למה שהיה בקורונה – בוריאנטים שונים".
ועידת הנשים - אלכסנדרה לוקש בראיון עם ד״ר רחלי ברץ
(צילום: ירון ברנר, ליאור שרון, טל אזולאי)
לדבריה, המושג אנטישמיות התרחב מעבר להגדרות הקלאסיות: "נתן שרנסקי הגדיר שלושה ממדים – דה-לגיטימציה, דה-הומניזציה ודאבל סטנדרט – והשנה הוספנו עוד נדבך חדש, DE נוסף: הדה-הומניזציה, איך שמנסים להציג את ישראל ברחבי העולם. מותר ואפשר להעביר ביקורת על מדינת ישראל, אבל עצם שלילת זכותה וקיומה של מדינת ישראל או הדאבל סטנדרט שעושים למדינה שלנו ברשתות החברתיות – זה לא משהו שאפשר להבליג עליו".
ד"ר ברץ מצביעה על 7 באוקטובר כרגע מכונן, גם בזירה העולמית: "נפתחה חזית שמינית נגד מדינת ישראל. מה שקרה ברשתות לא היה רק נגד מדינת ישראל, אלא כלפי יהודים ברחבי העולם. השיא של זה היה באפריל 2024 – מה שקרה בקמפוסים בארצות הברית. אנחנו הופתענו. אבל כשאנחנו בודקים את ההיסטוריה – אנחנו מגלים שזה היה גם שם קודם. באפריל 1974, ורבים לא יודעים את זה – וכנראה ששתינו עוד לא נולדנו – היה אותו גל אלימות אחרי מלחמת יום כיפור בקמפוסים בארצות הברית. בדצמבר 1973 הייתה החלטת האו״ם שאומרת: ציונות זה גזענות".
במאבק הדיגיטלי ברשתות החברתיות, אומרת ד"ר ברץ, כי ישראל ויהודים ברחבי העולם מתקשים: "מאוד קשה לנצח את זה. אחד הדברים הכי משמעותיים שראינו – כשמשהו לחץ ב-7 באוקטובר על איזשהו ENTER – והרשתות הוצפו. הייתה עלייה של 1,200% בשלושת השבועות הראשונים באירועים ואמירות אנטישמיות ברשתות. וצריכים לזכור – שבשלושת השבועות האלה צה"ל לא דרך בעזה. כל הקונספירציות וכל מה שאפשר להגיד על יהודים – אחר כך זה התפתח נגד מדינת ישראל – זה היה פשוט על ספידים. זה יותר גרוע משנות ה-30 של המאה הקודמת. להיטלר לא היה טיקטוק או טוויטר, אבל מה שקורה שם – הקצב, המהירות של קונספירציות ושל האמירות ושל הפייק ניוז – זה מה שמסוכן לנו היום. כי הם מפיצים היום דברים שלא היו ולא נבראו ולך תוכיח את הדברים".
היא אמרה שכיום נורא "טרנדי" לשנוא: "ככה נראית אנטישמיות מודרנית היום. היא נמצאת בכל מני צורות, בזה שמכחישים את ה-7 באוקטובר ואנטישמיות היום זה גם השתיקה של הרבה מאוד אנשים ששתקו וראינו ממלחמת העולם מה קרה כשאפיפיור שתק ושתיקה זה סוג של אנטישמיות וגם שינוי עובדות ופייק ניוז זה גל חדש של אנטישמיות".
בקרב הקהילות היהודיות, היא אומרת, מורגש שינוי משמעותי בתחושת הביטחון: "יש הרבה שוני בפנייה אלינו בתור הסתדרות ציונית עולמית. קמו הרבה קהילות של וואטסאפים של התארגנויות – למשל רופאים יהודים. לפני 7 באוקטובר לא משנה מי רופא ומה דתו של רופא מטפל – ופתאום הם מרגישים שהם צריכים להתאגד ולשאול את עצמם שאלות. פוחדים ללכת עם כיפה על הראש או מגן דוד בחוץ. הדברים האלה מסוכנים לנו".
היא הוסיפה: "אם אני מסתכלת בתור ישראלית – ברור לי שהם היום גדלים בתוך מערכת חינוך של בית ספר שמלמד אותם חגים יהודיים ודברים, אבל מי שבגולה שמפחד מהמקום של להיות יהודי – הילדים והנכדים שלו לא יהיו יהודים. הם ישימו כיפה בכיס, כי מפחיד ללכת עם כיפה על הראש. החנוכייה לא תהיה על החלון. השלב הבא – נוריד את המזוזה מהדלת. ואז בעצם אנו מאבדים את הזהות היהודית של מה שמחבר אותם לשורשים העמוקים שלנו".
להערכתה, המאבק באנטישמיות לא יניב תוצאות בכוח – אלא בהשקעה בזהות: "אנו לא ננצח את האנטישמיות בכוח הזרוע ובכוח המחץ. אנו ננצח אנטישמיות בזה שבעצם אנו עוזרים לקהילות יהודיות בחו"ל לחזק את הזהות שלהן. חוסן זה לצמוח מתוך משבר ולדעת להשתקם. אנו עוזרים להם לחזק את הזהות. למשל להפיק להם חוברות לבתי ספר, ללמד את המורים כלים לחיזוק של זהות. כדי להתמודד עם משברים – אני מתמודד בזה שאני מחזק את השורשים שלי. מאיפה באתי ולאן אני רוצה ללכת. אני אחזק את השייכות שלי לעם היהודי".
ד"ר ברץ אמרה כי חיזוק הזהות אינו רק עניין אישי – אלא מענה למציאות משתנה: "ב-7 באוקטובר קהילות יהודיות ברחבי העולם כולם עמדו לטובת מדינת ישראל בצורה הכי איתנה שיכולה להיות – והתגאו להיות שייכים לקהילה יהודית. ויצרו זיקה שהיום היא מסוכנת להם – זיקה של אם אתה יהודי אתה תומך בישראל. הקהילות עמדו שם איתנות בשבילנו – כל הקהילות. אם זה היה לשלוח ציוד או כסף למדינת ישראל, ולהגיע לביקורים פה בקהילות שנפגעו בדרום ובצפון – והיום אנו חייבים לעמוד לצידם ולהראות סולידריות ברורה רק מעצם זה שאנו יהודים".
הסיוע של הסתדרות הציונית העולמית מתורגם להתאמה לכל קהילה וקהילה, בהתאם למבנה ולהנהגה המקומית: "לפעמים בקהילה – וזה מה ששונה שם – אני לא כולם. זה לא העתק/הדבק. נעשה תוכנית אחת ונשים אותה בכל הקהילות. אנו צריכים לזהות מי המנהיג – לפעמים זה יכול להיות מורה בבית הספר, לפעמים רופא או הגבאי של בית הכנסת. ברגע שנזהה תהליכים ונעזור להם לבנות את התוכניות – אנו נעזור להם למצב את עצמם כדי לבנות להם כלים שיתנו להם כקהילה את היכולת להתמודד עם משברים – שיכולים להיות גם שריפה, רעידת אדמה. היו לנו מספיק אירועים פה בארץ וגם שם אנו רואים את אותם דברים".
תחת המחלקה שלך יושבת גם היחידה לאחדות ופיוס איך זה משתלב עם חוסן קהילתי?
"לדעתי החוסן שלנו כאן כחברה נסדק, הקיטוב הוא משמעותי ואנחנו כל הזמן מחפשים רק איך אפשר לזרוע ארס ורעל. אנחנו כל הזמן במתקפה של כולם נגד כולם, ימין נגד שמאל, חילוניים נגד חרדים, והחרדים הם לא בעיה - הם הפתרון! צריך להביא רעיונות חדשים ולעודד גיוס לצה"ל, כמו למשל להציג מסגרות תומכות ולהעלות פתרונות יצירתיים. אנחנו פשוט צריכים לחשוב אחרת ולראות איך משלבים ומשתלבים איתם יחד בחברה. התפקיד שלנו זה להביא ולייצר 'קול' אחר יחד עם כל המגזרים וכל תנועות הנוער. בסוף כולנו צריכים לזכור - שעם אחד אנחנו".
