היה זה בעיצומה של מלחמת חרבות ברזל. אלעזר ונטלי, שני קציני "יחידת האוב", כמעט והתייאשו מהמרדף אחרי אבו חאלד, מראשי ארגון הטרור חמאס. באופן מעורר השתאות הצליח האיש לחמוק מהם בכל פעם שנדמה היה להם כי הוא בהישג ידם. הם עמדו בפני דילמה אתית נוקבת, אך לבסוף ההחלטה התקבלה. שני הקצינים העלו באוב את רוחו של חאלד, בנו המת של הטרוריסט הבכיר, ושיגרו אותו אליו. האב הנדהם השיל בצורה אינסטינקטיבית את כל כללי הזהירות שהורגל להם ומיהר לקראת בנו. הוא לא ידע, כמובן, שמדובר בפיתיון.
הסצנה הבדיונית הזו מופיעה בעלילת הרומן "יחידת האוב", ספרו החדש של הרב ד"ר משה רט. הספר, השייך לז'אנר פנטזיית אימה, עוסק ביחידה מטכ"לית מובחרת של בעלי אוב שאומנו "להנפיש" מתים; להחיות אותם, לשלוט בהם ולהשמיד אותם. שמה של היחידה מבוסס על האיסור המקראי החמור – "לֹא יִמָּצֵא בְךָ... וְשֹׁאֵל אוֹב וְיִדְּעֹנִי וְדֹרֵשׁ אֶל הַמֵּתִים". מהתנ"ך אנחנו גם מכירים את דמות בעלת האוב מעין דור, שבאמצעותה העלה המלך שאול את רוחו של שמואל לפני המלחמה מול הפלישתים.
אצל רט הופכים אנשי האוב ליחידה צה"לית שלא רק מנפישה את החללים הישראלים שנפלו בשדה הקרב, אלא גם הופכת את אלפי המחבלים המחוסלים לאל-מתים מהלכים הפועלים נגד שולחיהם. במהלך העלילה מוצאים אנשי האוב את עצמם בחזית מול ישויות אפלות, כתות שטניות, ערפדים ואלים עתיקים, ואפילו מתפתח רומן לא צפוי ביניהם.
עולם הפנטזיה והאימה לא זר לרט (45), אב לתשעה, רב ודוקטור לפילוסופיה המתגורר בקרני שומרון ועוסק בכתיבה ובעריכה. "העולם הגותי, המסתורי והאפל סקרן אותי כילד", הוא משתף, "התחלה פחדתי מכך. אני זוכר לילות קשים. כשבגרתי ניסיתי להבין מה עומד מאחורי זה ברמה הפסיכולוגית אבל גם הרוחנית, מה יש ליהדות ולעבודת השם לומר על זה".
"יש בהחלט ישויות סביבנו"
"יחידת האוב" (יצא לאור דרך בוקפוד) מצטרף לספר קודם של רט, "בנפול תרדמה" (הוצאת מסתרים, מבית דברי שיר), שבו נתקל קצין משטרה בכיר, אתאיסט מוצהר וציני, בסדרת אירועים מסתורית המתרחשת בירושלים, שמערערת את עולמו. את הספר ההוא חיבר רט עם יהודית קגן, שכתבה אז תחת שם העט יעלה גן.
מלבד ספריו מחזיק רט חשבון פייסבוק שבו הוא מפרסם סיפורי אימה קצרים ונהנה מקהל אוהד של מאות עוקבים אדוקים. "הספר הזה התחיל מסיפור קצר על שני קצינים צעירים בצה"ל שאיבדו כל אחד את היקר לו", הוא נזכר. הקצינה נטלי, למשל, היא יתומה מאם שגדלה כילדה קודרת, דיירת קבועה בבתי קברות וחובבת מוות. חבריה סיפרו שפחדו להביט אל תוך עיניה, מחשש ש"תשאב להם את הנשמה", ושיבוצה הצה"לי ליחידת האוב היה טבעי ומתבקש. איבוד נפש קרובה, קובע רט, הפך את השניים לשרוטים ול"מתים מבפנים" – תכונות שבלעדיהן אי אפשר להחיות מתים. הקהל הגיב בהתלהבות, ביקש פרק ועוד פרק, והסיפור הפך לרומן.
"ניסים והימצאות של שדים ורוחות היו ללא ספק חלק מהעולם 'הרגיל' של חז"ל. היום רבים כבר לא מאמינים בהם, אך למרבה הצער, גם לא מאמינים בהשם. היום העל-טבעי מתקשר דווקא לאמונה באלוהים והעיסוק בהם עשוי לעורר דווקא את האמונה"
אתה סבור שממד כזה קיים?
"בהחלט, כוחות וישויות על-טבעיים קיימים ורוחשים סביבנו. אולי לא כמו שמתואר בספר, אבל אנחנו מכירים כל כך הרבה עדויות ומחקרים של אנשים, חלקם אינטליגנטים מאוד, שמעידים על מפגשים עם רוחות ועם נפטרים, על דיבוקים ושדים. יש על זה גם לא מעט ספרות".
אתה אקדמאי, בעל תואר דוקטור, איך אתה מאמין בכך?
"אם היה אפשר למדוד את הישויות והכוחות הללו בכלים אמפיריים, זה היה חלק מהטבע. אנחנו מדברים על תופעה שאי-אפשר לכמת אותה או למדוד אותה במעבדת מחקר. אז נכון, המדע אומר – התופעות הללו לא קיימות, אבל המוני אנשים מעידים שהאירועים הללו בהחלט התרחשו איתם. הסיפורים של האנשים הללו מדווחים ומתועדים מסביב לעולם, והם חוזרים על עצמם בדיוק שוב ושוב, באופן שהמדע אינו יודע להסביר את התופעה".
כריכת הספר "יחידת האוב"עיצוב: יפעת שמשרט מזכיר את ההפרעה המוכרת של שיתוק שינה, שלא מעט מהסובלים ממנה מדווחים על חיזיון של דמויות וצלליות לצד אימה משתקת. "אני עצמי חוויתי זאת פעם, זו לא הזיה", הוא אומר. "אנשים מאתרים שונים ברחבי הגלובוס מספרים על אותה חוויה והתיאור שלהם זהה. אלו לא 'סיפורי סבתא' אלא צבר של עדויות שחוזר על עצמו".
הוא מבקש לדמות את שיטות המחקר הלא-קונבנציונליות העוסקות באיתור הישויות הרוחניות למעגלי חיפוש מתחת לפנס רחוב: "מתחת לאלומת האור מופיעים התוצאות המדעיות, האמפיריות. שם הכול ברור וקל להוכחה. אלא שמסביב מופיעים מעגלים נוספים, חשוכים, שאליהם האור לא מגיע. האם המשמעות שאין שם דבר? לא בהכרח. צריך לדעת לחפש גם שם באמצעות כלים הגיוניים כמו מעקב אחרי עדויות וסימנים החוזרים על עצמם".
"לא במקרה לואיס וטולקין היו דתיים"
אחד מספריו הקודמים של רט נושא את השם המאתגר "פנטזיהדות" (הוצאת ידיעות ספרים), ובו עוקב המחבר אחר עולמם המופלא של האל-מתים, השדים, הרוחות, היצורים המפחידים, המפלצות והמכשפים במקורות היהודים, בתלמוד ובאגדות חז"ל. "ניסים, מפגשים עם אליהו הנביא והימצאות של שדים ורוחות היו ללא ספק חלק מהעולם 'הרגיל' של חז"ל", הוא קובע.
היהדות לא מתנגדת להעלאת מתים באוב ולדרישה אל השדים?
"אתה יודע מה השתנה? האמונה האוניברסלית בהם. הרב אביגדר נבנצל הסביר פעם שבעת העתיקה האמינו כולם באלים מקומיים או בשדים ורוחות כמתחרים לקדוש ברוך הוא, והיהדות המונותאיסטית ביקשה להיאבק בכך. היום רבים כבר לא מאמינים בהם, אך למרבה הצער, גם לא מאמינים בהשם. במילים אחרות, השדים והרוחות עברו דווקא לצד שלנו, של המאמינים. הרקול פוארו (דמות הבלש שהגתה הסופרת אגתה כריסטי, א"ה) אמר שאם יש רוח רפאים ישנו העולם הבא, ואם הוא ישנו, אז גם אלוהים קיים. היום העל-טבעי מתקשר דווקא לאמונה באלוהים והעיסוק בהם עשוי לעורר דווקא את האמונה".
אם כן, העיסוק המוגבר שלו במיתוס, בפנטזיה ובאימה לא מנותק מאמונתו העזה ביהדות. לדבריו, הפנטזיות מאפשרות לנו לדלג מעל קווי הגבול הפיזיים שלנו ולהגיע אל האין-סוף: "העולם האמפירי הוא כלא שמצמצם אותנו. הנשמה היא אינסופית והיא רק זקוקה לדמיון, למציאות רחבה וגבוהה יותר. לא בכדי ק"ס לואיס וטולקין, מייסדי הפנטזיה הגדולים, היו אנשים דתיים מאוד".
זו אולי הסיבה לכך שסיפורי הפנטזיה והאימה של רט מפחידים, מפחידים מאוד. אבל גם בזה הוא מוצא יתרון. "האימה היא מסלול עוקף לאמונה", הוא משוכנע, "להיות אתאיסט על הכורסה בסלון זה קל; להיות אמיץ באישון ליל לבד בבית הקברות זה כבר עניין אחר".
האימה היא לא רק פחד במובן הפשוט של הז'אנר. היא מטלטלת, מזעזעת ומרעידה את העולם המוכר והרציונלי: "כשאתה שומע דפיקות בדלת, ורואה בפתח את סבתא שלך שמתה לפני 20 שנים, אתה לא מפחד – הרי היא לא תפגע בך – אבל דמך קופא, העולם שלך מזדעזע. כאן בדיוק, במקום הזה, מתחילה האמונה".
מראשוני תורמי הכליה
בתום מאבק ממושך נאותו שופטי גינס להכניס את עמותת "מתנת חיים" לספר השיאים שלהם, לאחר שזו הגיעה למספר מרשים של 2,000 תורמי כליה בישראל – והצליחה לכנס יותר מאלף מהם לתמונה אחת משותפת. משה רט היה אחד מראשוני התורמים של העמותה המפורסמת, שהוקמה על ידי הרב ישעיהו הבר ז"ל.
למה בחרת לתרום כליה?
"אין צורך להכביר במילים על מצוות הצלת חיים – כל המציל נפש מישראל, כאילו קיים עולם מלא. ברגע שנחשפתי לכך חשבתי לעצמי – למה לא? אין לתרומה כליה השלכות בריאותיות כבדות, הסיכון נמוך מאוד. אבל את הרגשת השמחה והסיפוק שחשתי לאחר הניתוח לא חוויתי מעולם".
"לעיתים אני משתעשע במחשבות על אדם מושתל לב, שמתחיל לשמוע לחישות מוזרות וחסרות פשר המתגלות בהמשך כקולו המסתורי של המת שהלב נלקח ממנו. מכאן העלילה רק מתפתחת"
פגשת את האדם שקיבל את הכליה?
"לא ידעתי למי תגיע התרומה אבל לאחר מכן פגשתי אותו. הוא הרגיש מבויש לקבל מתנה כזו גדולה ומאז לא נפגשנו. אימו נהגה לשגר אלינו לפני החגים ממתקים כדי לומר תודה, לו קשה יותר".
רט מודע לכך שאנשים נרתעים מתרומת איברים. "פרידה מחלק מהגוף שלנו מפחידה מאוד", הוא אומר, ומדגיש שגם הרב ישעיהו הבר מעולם לא אמר שהוא מעודד אנשים לתרום. הוא היה מציג בפני אנשים את העובדות והנתונים, וההחלטה תמיד הייתה חייבת להיות שלהם. מחקרים סוציולוגיים מצביעים על שיעור גבוה במיוחד של אנשים דתיים הבוחרים לתרום כליה, ורט משייך זאת למצוות הצלת נפשות: "המצוות נועדו להפוך אנשים לטובים יותר, אבל ההחלטה בסוף היא שלך".
ומה באשר לחיבור בין עולם הפנטזיה לאירוע התרומה? "לעיתים אני משתעשע במחשבות על אדם מושתל לב, שמתחיל לשמוע לחישות מוזרות וחסרות פשר המתגלות בהמשך כקולו המסתורי של המת שהלב נלקח ממנו. מכאן העלילה רק מתפתחת", הוא משתף, ואולי מסגיר את עלילת ספרו הבא.
