למרות השינוי המשמעותי שחל ביחסה של רומניה לעברה, גילויי האנטישמיות במדינה מעלים שאלות באשר למידת הצלחתה להתמודד עם זיכרון השואה. סוגיה זו עמדה במרכז העצרת השנתית לציון שואת יהודי רומניה, שהתקיימה לאחרונה ביד ושם, ביוזמת ארגון א.מ.י.ר. – הארגון המאוחד של יוצאי רומניה בישראל. העצרת נערכה במלאת עשור למותו של חתן פרס נובל לשלום אלי ויזל, שעמד בראש הוועדה ההיסטורית.
בסקר שנערך לפני כשנה בקרב 1,004 משיבים ברומניה, 40% הסכימו עם הטענה שיהודים פועלים לערעור החברה שבה הם חיים, לעומת 22% בסקר דומה שנערך ב-2021. 35% מהנשאלים תמכו בהגבלת מספר היהודים במקצועות ובעיסוקים מסוימים, ומשיבים בשיעור דומה הסכימו עם הקביעה שמוטב ליהודים לעבור להתגורר במדינה אחרת. 30% סברו שהיהודים משתמשים בזיכרון השואה כדי לסחוט את רומניה.
סילביו וקסלר
סילביו וקסלר
סילביו וקסלר. "שנאה וקיצוניות נהפכו לדברים שבשגרה"
(צילום: חנוך גריזינצקי)
הנתונים משקפים תמונה מורכבת: לצד העמדות האנטישמיות, 70% מהמשיבים עדיין רואים ביהודים מיעוט חשוב עבור רומניה. אלא שהעלייה בתמיכה בחלק מהדעות הקדומות מעוררת דאגה, בייחוד על רקע התפשטות השיח האנטישמי במרחב הציבורי וברשתות החברתיות.
דוח מעקב נוסף שפרסם מכון ויזל ביולי האחרון, המתייחס לתקופה שבין מאי 2025 לאפריל 2026, מתאר התרחבות בתפוצה של מסרים אנטישמיים, הכחשת שואה וניסיונות להאדיר דמויות המזוהות עם התנועה הלגיונרית הפשיסטית ועם פשעי מלחמה. על פי הדוח, תאוריות קונספירציה ישנות מופצות מחדש ברשתות החברתיות באמצעות חשבונות בעלי עשרות אלפי עוקבים, ואף מאות אלפים.
אחד האנשים שנמצאים בחזית המאבק בתופעה הוא סילביו וקסלר, חבר הפרלמנט הרומני ויו"ר הפדרציה של הקהילות היהודיות במדינה המזרח-אירופית. וקסלר קידם חקיקה שנועדה להגביר את המאבק באנטישמיות, בפשיזם ובהאדרת פושעי השואה, אך בעקבות פעילותו הפך בעצמו מטרה לאיומים ולהסתה אנטישמית.
מיכה חריש
מיכה חריש
מיכה חריש. "הדפוסים מזכירים את שנות ה-30 של המאה ה-20"
(צילום: חנוך גריזינצקי)
בחודש דצמבר 2025, במהלך הדיונים בפרלמנט על החקיקה שקידם, התעוררה סערה סביב וקסלר לאחר כאשר קרע כרזה שהציג חבר פרלמנט לאומני ובה דמויות מההיסטוריה הרומנית, שחלקן מזוהות עם עמדות אנטישמיות. בעקבות האירוע ספג וקסלר ביקורת חריפה וגל נוסף של איומים והסתה ברשתות החברתיות. מכון ויזל הצביע עליו בדוח האחרון כאחד היעדים המרכזיים לאיומים אנטישמיים ברומניה.
וקסלר הזהיר מפני התפרצות האנטישמיות ברחבי העולם, והביע דאגה מכך שדמויות ורעיונות אפלים מתקופת השואה זוכים ללגיטימציה מחודשת. "הייתה תקופה שבה טקסי הזיכרון לשואה הספיקו. היינו משוכנעים שההיסטוריה וכל הידע שנחלוק עם החברה כולה יניבו את התוצאה שקיווינו לה", אמר וקסלר, "למרות זאת, אחרי כל השנים הללו, אחרי כל המאמצים שהושקעו, נראה שנרדמנו בעולם אחד והתעוררנו בעולם אחר. התעוררנו בעולם שבו האנטישמיות התפרצה בקנה מידה עולמי, בחברה שבה שנאה וקיצוניות נהפכו לדברים שבשגרה".
וקסלר קשר בדבריו גם בין התגברות האנטישמיות לאירועי 7 באוקטובר והמלחמה שבאה בעקבותיהם. לדבריו, מאז מתקפת חמאס ניכר ערבוב בין האנטישמיות המסורתית לשנאה כלפי מדינת ישראל – תהליך שמקבל ביטוי בולט במיוחד ברשתות החברתיות.
הוא קרא לעבור מהצהרות למעשים: "לא די עוד להיאבק בדברים האלה במילים בלבד, בכוונות טובות בלבד, בטקסי זיכרון בלבד – ואולי מעולם לא היה די בכך. נחוץ יותר מתמיד שכל בני האדם ינקטו עמדה, ינסו לעצור את השנאה ויתרמו את חלקם לבלימתה".
ד"ר פול שפירו
ד"ר פול שפירו
ד"ר פול שפירו. תופעה עם שורשים עמוקים
מיכה חריש, שר המסחר והתעשייה לשעבר ויו"ר הארגון המאוחד של יוצאי רומניה בישראל, הדגיש כי שורשי התופעה נטועים עמוק בהיסטוריה האירופית. הוא אומר שמדובר בחזרתן של דעות קדומות שהשתרשו בחברה האירופית מאות שנים לפני הקמת מדינת ישראל, כולל עלילות על שליטה יהודית בכלכלה או השתלטות על נכסים ואדמות, והאשמת היהודים במצוקות המדינה. "אלה דפוסים המזכירים את שנות ה-30", אמר חריש.
הוא הדגיש כי דווקא רומניה ממחישה את מורכבות התופעה – מדינה המקיימת יחסים קרובים עם ישראל, הכירה באחריותה לשואה וקידמה חקיקה נגד אנטישמיות, אך עדיין מתקשה לעקור את הדעות הקדומות מתוכה: "הידידות בין המדינות חשובה, אבל היא אינה תעודת ביטוח מפני מה שמתרחש בתוך החברה".
"האנטישמיות ברומניה, שהגיעה לשיאה בשואה, לא הופיעה לפתע בשנות ה-30 וה-40 של המאה ה-20", אמר ד"ר פול שפירו, חבר ועדת ויזל ולשעבר בכיר במוזיאון השואה בוושינגטון, שהשתתף גם הוא בעצרת. "שורשיה היו עמוקים, והם נעוצים כבר בראשית התהוות רומניה המודרנית, באמצע המאה ה-19".
שפירו התייחס גם לקשיים המתמשכים של רומניה להתמודד עם עברה, ובהם ניסיונות להכחשת השואה ולעיוות ההיסטוריה. הקשיים באו לידי ביטוי בהקמת המוזיאון הלאומי לתולדות יהודי רומניה והשואה, ובאכיפה לא עקבית של החוקים נגד אנטישמיות במדינה.