ראש הממשלה בנימין נתניהו פנה באופן רשמי לנשיא המדינה יצחק (בוז'י) הרצוג וביקש ממנו חנינה. צורות שונות של המילה חנינה כבר הופיעו בתנ"ך ובמקורות יהודים נוספים.
פרופ' נועם מזרחי, מהחוג למקרא בפקולטה למדעי הרוח של האוניברסיטה העברית בירושלים, מסביר כי השם חֲנִינָה הוא שם פעולה מן הפועל חָנַן (בבניין קל), כמו שְׁמִירָה מן שָׁמַר או להבדיל פְּשִׁיעָה מן פָּשַׁע. "בעברית העתיקה שמות פעולה במשקל זה הם עדיין נדירים למדי בלשון המקרא, וגם אז הם מצויים בדרך כלל בשכבות המאוחרות שלה (ואכן המופע היחיד של שם זה במקרא מצוי בספר ירמיה, המשקף את התקופה הסמוכה לחורבן בית שני וראשית ימי גלות בבל). עם זאת, הם מתרבים מאוד בלשון חז"ל, ובעקבותיה הם שגורים בעברית עד ימינו", אומר פרופ' מזרחי.
דברי נתניהו אחרי הגשת בקשת החנינה
המושג "חנינה" במובן של ביטול עונש או הליך משפטי על ידי גוף מרכזי, כפי שאנו מכירים אותו היום, אינו מופיע בצורה מובהקת כאירוע נפוץ או ממוסד בסיפורי התנ"ך. עם זאת, ניתן למצוא כמה מקרים מקבילים או רעיונות הקשורים למחילה וחסד. משה רבנו מתחנן בפני ה' שימחל לעם ישראל על חטא העגל, וה' נענה לבקשתו (שמות, פרק ל"ב, פסוקים ל'-ל"ד). זוהי דוגמה בולטת למחילה רחבה וכללית על ידי רשות עליונה.
גם בחטא המרגלים ה' מוחל לעם, בזכות תפילתו של משה (במדבר, פרק י"ד, פסוק כ'). חטא המרגלים הוא סיפור מקראי המתרחש בפרשת שלח לך, שבו שלח משה 12 מרגלים לתור את ארץ כנען. המרגלים שבו ומסרו דיווחים שקריים שהובילו להתקף בהלה ופחד בקרב בני ישראל, שרצו לשוב למצרים. עונשם של בני ישראל על הוצאת דיבת הארץ והטלת ספק בה' ובמשה היה 40 שנות נדודים במדבר. פרופ' מזרחי מציין כי זה אחד ההסברים הניתנים במקרא ל-40 שנות הנדודים, אך לא היחיד.
לדברי פרופ' מזרחי, הפועל חנן מציין במקרא הענקה מתוך חסד. כך, למשל, כאשר יעקב אבינו מציג לאחיו עשיו את ילדיו הוא אומר שהם "הַיְלָדִים אֲשֶׁר חָנַן אֱלֹהִים אֶת עַבְדֶּך" (בראשית, פרק ל"ג, פסוק ה'), כלומר: העניק בחסדו. "בלשון המקרא נרדף הפועל חנן לפועל ריחם, משום ששניהם מציינים הענקת דבר מתוך חסד ולא מתוך חובה.
"קרבת המשמעות ביניהם משתקפת בהעמדתם בתקבולת זה לעומת זה, כאמור למשל בדברי האל למשה: ' וְחַנֹּתִי (=אחנון) אֶת אֲשֶׁר אָחֹן, וְרִחַמְתִּי אֶת אֲשֶׁר אֲרַחֵם" (שמות, פרק ל"ג, פסוק י"ט), או בתיאור הלחץ הצבאי על ישראל בימי המלוכה: 'וַיָּחָן ה' אֹתָם וַיְרַחֲמֵם, וַיִּפֶן אֲלֵיהֶם לְמַעַן בְּרִיתוֹ אֶת (=עם) אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב וְלֹא אָבָה הַשְׁחִיתָם וְלֹא הִשְׁלִיכָם מֵעַל פָּנָיו עַד עָתָּה' (מלכים ב', פרק י"ג, פסוק כ"ג). כתובים אלה גם מדגימים שפעולת החנינה היא מעשה שיכול לעשות רק בעל כוח ושררה למי שכפופים לו, כגון יחס האל לאדם או יחס המלך לנתיניו", אומר פרופ' מזרחי.
בהתאמה, מי שמעמדם החברתי נמוך יותר יכולים לבקש הענקת חסד מן הגורם הגבוה יותר בסולם החברתי, ופעולה זו היא התחננות. כך למשל, מי שהוגלו לארץ רחוקה יכולים לבקש על נפשם: "וְהֵשִׁיבוּ אֶל לִבָּם בָּאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבּוּ שָׁם, וְשָׁבוּ וְהִתְחַנְּנוּ אֵלֶיךָ בְּאֶרֶץ שֹׁבֵיהֶם" (מלכים א' פרק ח', פסוק מ"ז).
3 צפייה בגלריה
המרגלים מציגים בפני בני ישראל מפרי הארץ
(איור: Doré's English Bible, Gustave Doré/Wikipedia)
בהקשר המשמעות הלשונית, חנינה היא הביטוי המובהק לכך שיש כוח או ישות שמעדיפים גמישות, רחמים וחמלה על פני שיפוט נוקשה לפי כללי הצדק היבשים. במובן הרחב, החנינה קשורה לאחת משלוש עשרה מידות הרחמים של ה', שכן הוא "חַנּוּן" (רחמן ומעניק חסד).
השם קשור גם למילה "חֵן", שמשמעה מציאת חסד ורצון בעיני הזולת או האל. במקרא, מופיעה המילה "חנינה" פעם אחת בלבד, בנבואת הזעם של ירמיהו: "אֲשֶׁר לֹא-אֶתֵּן לָכֶם חֲנִינָה" (ירמיהו, פרק ט"ז, פסוק י"ג) - כלומר, משמעות של רחמים וחסד. בתקופת חז"ל נתפסה המילה ככוחו של האל לוותר על העונש המגיע לבני האדם.
החנינה המשמעותית ביותר שיכול בעל שררה להעניק לכפופים לו היא התעלמות ממעשיהם הרעים. פרופ' מזרחי מסביר שמכיוון שהאל נתפס כמי שמתעד פשעים ועוונות (כלומר הוא מנהל מעין "רישום פלילי"), החנינה מדומה למחיקתם מן התיעוד האלוהי.
"תפיסה זו בולטת במיוחד בבקשות לחנינה המשולבות בתפילות שבמזמורי תהילים, לדוגמה: 'חָנֵּנִי אֱלֹהִים כְּחַסְדֶּךָ, כְּרֹב רַחֲמֶיךָ מְחֵה פְשָׁעָי' (תהילים, פרק נ"א, פסוק ג'). משום כך, בקשות מסוג זה מכונות בשם תחנונים, ומונח זה הופך להיות אפילו נרדף למונח תפילה: 'שְׁמַע תְּפִלָּתִי, הַאֲזִינָה אֶל תַּחֲנוּנַי' (תהילים, פרק קמ"ג, פסוק א')", אומר פרופ' מזרחי. "בתפיסת המקרא אין הגבלה על בקשת תחנונים - כל אדם המבקש שייסלחו חטאיו יכול לפנות לאל בתפילה ולבקש ממנו מחיקת פשעים, שהיא המעשה שישחרר את הפושע מן העונש הכרוך במעשיו".
3 צפייה בגלריה
חנה מציגה את שמואל בנה בפני עלי הכהן
(איור: Louvre Museum, Gerbrand van den Eeckhout/Wikipedia)
פרופ' עדינה מושבי מהחוג ללשון עברית בפקולטה למדעי הרוח של האוניברסיטה העברית מוסיפה כי המשמעות המקורית של הפועל חנן הוא מתן חסד, ולאו דווקא בהקשר של מחילה וביטול עונש. "למשל, בברכת כהנים כתוב: 'יָאֵר ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶּךָּ' (במדבר, פרק ו', פסוק כ"ה), ואין בהקשר סימן של עבירה או עונש", אומרת פרופ' מושבי. "כשעשו ויעקב נפגשים אחרי שנים רבות ועשו שואל מי הם האנשים המלווים את יעקב, יעקב עונה: 'הַיְלָדִים אֲשֶׁר חָנַן אֱלֹהִים אֶת עַבְדֶּךָ' (בראשית, פרק ל"ג, פסוק ה'), וכשבנימין מגיע עם אחיו למצרים ומופיעים בפני יוסף, הוא אומר לו: 'אֱלֹהִים יָחְנְךָ בְּנִי' (בראשית, פרק מ"ג, פסוק כ"ט)".
לצד זאת, פרופ' מושבי מוסיפה כי יש גם הקשרים שבהם המשמעות היא מחילה. "הפועל 'להתחנן' בבניין התפעל פירושו בקשת חמלה ורחמים, אבל לאו דווקא מחילה מחטא. למשל, אחי יוסף אומרים שהם לא חמלו עליו כשהוא התחנן אליהם מתוך הבור: 'אֲבָל אֲשֵׁמִים אֲנַחְנוּ עַל אָחִינוּ אֲשֶׁר רָאִינוּ צָרַת נַפְשׁוֹ בְּהִתְחַנְנוֹ אֵלֵינוּ וְלֹא שָׁמָעְנוּ' (בראשית, פרק מ"ב, פסוק כ"א)".
בנוסף לכל האמור, השם חנינא (בהגייה ארמית: חנינָה), הוא שם פרטי יהודי נפוץ במיוחד בתקופת התנאים והאמוראים. רבים מגדולי חכמי התלמוד נקראו בשם זה, ביניהם רבי חנינא בן דוסא (תנא ידוע מהדור הראשון, שהתפרסם בחסידותו ובתפילותיו שנענו), רבי חנינא בר חמא (אמורא בולט מהדור הראשון בארץ ישראל) ורבי חנינא (אמורא חשוב בבבל).
יש לציין כי בתקופת חז"ל, השם חנינא הוא למעשה צורה ארמית-גלילית של השם המקראי חנניה (שפירושו "ה' חנן", כלומר האל העניק חסד). על כן, כאשר אדם נקרא בשם זה, זוהי תפילה או הכרה בכך שהאדם הוא תוצאה של חסד אלוהי. "השם חנינה קשור גם לשם המקראי חנה (אם שמואל הנביא), שגם הוא נגזר משורש חנן. חנה, שזכתה ללדת את שמואל לאחר תפילות רבות, מסמלת זכייה לחסד ולרחמים מאת הבורא", אומר פרופ' מזרחי.
