בשיתוף התנועה הרפורמית
התנועה הרפורמית - בר/בת מצווה
(צילום: ירון שרון)
"בהתחלה כן התנגדתי", אומרת אביגיל חשין, בת 12 מתל אביב. היא מדברת על הרגע שבו הוריה הציעו לה לעלות לתורה, חודשים לפני שהתחילה את כל התהליך. "חשבתי שזה ממש מביך, וגם אני לא ידעתי איך זה מרגיש באמת ומה קורה שם".
למה מביך?
"פשוט לא ידעתי, לא הכרתי בנות שעלו לתורה", היא משתפת. "סיפרתי לכמות מסוימת של חברות, לא להרבה, כי יש כאלה שלא הכירו בנות שעולות לתורה, ואולי הן היו חושבות שזה מוזר. פשוט שלחתי להן הזמנה וכתבתי שאני עולה לתורה ושאם הן רוצות - הן יכולות לבוא".
גם נועם קיטייגרודסקי, בן 13 מקיבוץ אור הנר בעוטף עזה, מכיר את התחושה הזאת. "בגלל שיש לי המון חברים שעשו עלייה לתורה אורתודוכסית שגם הוזמנו פחדתי שזה לא ילך הכי טוב שבעולם", הוא מספר. "היה לי חשש שעכשיו הם יתרחקו ממני, כי אני עשיתי משהו ששונה מהאמונה שלהם".
למידה, חזרות והתמודדות עם חששות
ההכנה לקראת היום הגדול לקחה חודשים. נועם למד את הטעמים והפרשה עם יעל וורגן, הָרַבָּה של מועצה אזורית שער הנגב, שבה הוא ומשפחתו מתגוררים. "הרבה יעל עזרה לי בכל דבר שקשור לעלייה עצמה", הוא מספר. "היא עזרה לי להתאמן על הדרשה, עם השירים שיש שם. צריך ללמוד את הטעמים וכל זה, שלחלק יכול להיות קל ולחלק לא", הוא מסביר.
אביגיל למדה עם נעמי אפרת, הָרַבָּה של קהילת "הפרדס" בפרדס חנה, באמצעות אפליקציה מיוחדת. "אנחנו למדנו מאפליקציה כזאת שאתה יכול ללחוץ ואז יש מישהו שמשמיע לך את הדרך הנכונה לשיר את הטעמים בפרשה ואז אתה עושה בדיוק כמוהו", היא נזכרת. "בהתחלה אני הסתכלתי על כל הטעמים, וניסיתי להגיד אותם ולא דמיינתי איך אני אוכל לדעת את כל זה בעל פה, כי זה היה נראה לי ממש קשה, ממש מסובך".
4 צפייה בגלריה
"היה לי חשש שהם יתרחקו ממני, כי עשיתי משהו ששונה מהאמונה שלהם", נועם קיטייגרודסקי
(מתוך הכתבה)
מה היה החשש הכי גדול שלכם?
"הכי היה מלחיץ ומאתגר שאני אשכח את זה פתאום, שיהיה לי בלקאאוט באותו רגע", אומרת חשין. "גם צריך לזכור באיזו מנגינה לעשות כל משפט, וממש פחדתי כל הזמן שאני אשכח פתאום כשאני אהיה מול כולם". נועם מסכים: "בהתחלה הייתי מאוד לחוץ מאותה סיבה, של ה'בלקאאוט' וכל זה".
אבל כשהגיע הרגע, הם גילו שהדאגות שלהם היו לשווא. "בהתחלה הייתי מאוד לחוצה, ואז התחלתי לעשות את העלייה, ואז הכול כאילו השתחרר", מספרת חשין. "כשראיתי את החברות שלי, הן היו נראות כאילו הן ממש אהבו את זה ושזה היה נראה להן מגניב כזה". נועם מחייך לאות הזדהות. "כן, כשהתחלתי לעשות את העלייה הכול כאילו השתחרר כזה".
"אמא שלי עלתה איתי לתורה"
אביגיל ונועם עלו לתורה במסגרת התנועה הרפורמית, שפועלת ביותר מ-50 קהילות ומנייני תפילה ברחבי הארץ, מקרית שמונה בצפון ועד דרום הערבה. מעבר לחברי וחברות הקהילות, כ-120,000 משפחות ישראליות משתתפות בטקסים, חוגגות את החגים ונמצאות באירועים של התנועה מדי שנה - כולל אלפי בני ובנות נוער העוברים טקס עלייה לתורה במסגרת שוויונית ומכילה. התנועה בישראל היא חלק מתנועה עולמית של יותר מ-1,200 קהילות ב-50 מדינות, המונות כ-1.8 מיליון חברים ברחבי העולם - הזרם הגדול ביותר ביהדות העולמית.
בקהילות רפורמיות, בר ובת המצווה כוללים, כמובן, עלייה לתורה וזו נראית אחרת. אין מחיצה בין גברים לנשים, המשפחות יושבות יחד ובנות עולות לתורה בדיוק כמו בנים. נשים קוראות בתורה, מברכות ברכות והטקס הופך לחוויה משפחתית משותפת - הורים, סבים וסבתות, אחים ואחיות - כולם נוטלים חלק פעיל בטקס. זהו מודל שונה מהמקובל ברוב בבתי הכנסת האורתודוכסים, שם נשים לא עולות לתורה ויושבות בנפרד מהגברים.
אצל נועם, ההבדל הזה קיבל משמעות מיוחדת באותו יום. "אימא שלי קיבלה את אחת העליות בעלייה שלי", הוא מספר. "אני קראתי בראשונה את השנייה, ואז את השלישית אימא שלי קראה ואז אני עשיתי את הרביעית", הוא נזכר. "יש משהו יותר מחובר בלשבת כולם ביחד. זה מרגיש יותר קהילתי".
"התחברתי למקום שבו אנשים מתבגרים"
עכשיו, כמה חודשים אחרי, אביגיל אומרת: "אני ממש שמחה שעליתי לתורה. כי הייתי יכולה לבחור אם לעלות או לא ולדעתי זה משהו שאני אזכור לכל החיים. וגם יותר נוח לי בבית כנסת עכשיו, כי אני מרגישה יותר שייכת". היא עוצרת לשנייה. "זה גורם לי להרגיש יותר בוגרת, ואני יודעת שאם הייתי עושה רק מסיבה עם כל החברות לא הייתה לי את אותה הרגשה".
גם נועם מרגיש שמשהו השתנה. "פתאום שמתי לב לדברים שהשתנו, נגיד, עשיתי יותר החלטות לעצמי, פחות נתתי לאחרים להחליט מה אני אעשה ומה אני לא אעשה", הוא מסכם בפשטות. "מרגיש כאילו מעבר לזה שהתחברתי לקהילה וליהדות, התחברתי למקום שבו אנשים מתבגרים".
בשיתוף התנועה הרפורמית
