באימפריה של אחשוורוש ויד ימינו המן האגגי היו מאה עשרים ושבע מדינות. יש לשער שמספר התושבים היה עצום, כמו גם השטח בקילומטרים רבועים. אף על פי כן, עיקר ההתרחשות המתוארת במגילת אסתר היא "ברחוב העיר" ובארמונו של המלך. מובן הדבר שרשויות השלטון תרוכזנה במוקד אחד, אולם משהו נוסף ומרחיק לכת מסתבר לנו: הקיום של הממלכה כולה אינו רק משני, אלא חרישי ביותר.
לכאורה פרס האדירה ונשלטיה חיים בשלהם, בעלילה נסתרת אשר מעת לעת מקבלת הבהרה מסוימת מהארמון ומרחוב העיר. ההתמרכזות מרחיקה לכת ביותר, עד כדי כך שאירוע כזה או אחר ברחוב העיר הוא זה שיקבע את הצווים והכללים שיופצו ברבים: אם ברחוב הזה ישתחווה מרדכי בפני המן הרשע, או לא ישתחווה – על פי מקרה זה תוכרע הארץ כולה. אם יושיט המלך את שרביטו לאסתר, או לא יושיט, שוב תותאמנה לכך הגזרות או הבשורות לכל אחד ואחת בממלכה.
נוהגי הבית, כולל בין איש לאשתו, מוכרעים על ידי מקרה כלשהו בארמון. אם חמתו של המלך תבער בו מפני שנעלב מאשתו או ממי ממשרתיו, התוצאות תהיינה מרחיקות לכת לגבי כל תושבי הממלכה, ובמובן האישי ביותר.
לכך מצטרפת מגמה עזה של שרירות לב: ההחלטות השלטוניות מתקבלות מתוך פרץ רגשות רגעי, אולם מיוסדות על שנאות עמוקות. העובדה שמישהו הוא "מזרע היהודים" היא נימוק מנצח לקביעת אישיותו של האדם, ואת תאריך ההשמדה קובעים על פי גורל. שרירות לב היא איום גדול בעיקר כשהיא מתממשת מצידן של רשויות שליטות רבות כוח. בכל הנוגע למשטרים מדכאים, שרירות הלב היא במידה רבה הסממן המובהק ביותר לאכזריותן. ביטוי ספרותי חזק לכך אפשר למצוא כמובן בכתביו של הסופר פרנץ קפקא.
עלינו לשאול את עצמנו עד כמה מגילת אסתר מציגה בפנינו מקרה נדיר שבו "הסתר הפנים" כרוך בערעור מלא של הרגש האנושי, ועד כמה העניינים האלה רלוונטיים לחיינו גם בתקופות שגרתיות יותר. לצערי שתי הנקודות שמנינו כאן, הבלעדיות של "רחוב העיר" ושלטון שרירות הלב, הן שכיחות ביותר, כמובן בדרגות חומרה פחותות. מוקדי כוח מסוימים בחברה חשים שמרכזיותם ועוצמתם הן יסודות הכלל. מאבקים והכרעות במסגרות פוליטיות, כמו גם במוקדי כוח בולטים אחרים (כלכליים ותקשורתיים, למשל), נראים למעורבים בהם כקביעת הגורל של המדינה בכללה.
פרופ' מירון ח'. איזקסוןצילום: דינה גונהלאישים מסוימים נדמה שהגחמות שלהם, דרך הדיבור שלהם, כמו גם רשימת העדיפויות "האישית" של מה שנחשב בעיניהם – הן מה שאמור להכתיב את המציאות לציבור כולו. חלקם אפילו מופתע ביותר כאשר מתגלות דעות אחרות, או דאגות שונות של אזרחים רבים בכל חלקי הארץ. כך גם רבות מההחלטות של הפוליטיקאים המובילים אינן נראות ככאלה שקדם להן שיקול דעת מקיף ועמוק. מה שנראה להם "מתאים" ברגע מסוים הוא זה שעליו "נפל הגורל".
בקוראנו את מגילת אסתר עלינו לחוש לצד הנס המיוחד גם תחושה של דאגה. שושן הבירה הגיעה לשיא של שפלות ואדישות, אולם תחושות יסודיות שכיכבו בה אינן זרות גם לחיינו, ויש להאבק בהן באומץ ובערנות: החלוקה בין "רחוב העיר" ובין "הפריפריה" נותרה בקרבנו.
- המשורר מירון ח. איזקסון הוא פרופסור לספרות באוניברסיטת בר-אילן
