בלב הר הזיכרון בירושלים, קם תיאטרון יחיד חדש "לגעת בזיכרון". באמצעות ארבעה מחזות מקוריים, מציג התיאטרון סיפורים אישיים של שורדי שואה וכן סיפורים המבוססים על אוספי יד ושם. אחת ההצגות הבולטות במרכז החדש היא "האוצרת", שמביאה לקדמת הבמה את שואת יהדות צפון אפריקה, סיפור שנדחק לעיתים לשולי הזכרון הקולקטיבי.
דרך עיניה של מעיין, אוצרת באוסף החפצים של יד ושם, נפרש מסעה הבלתי-נתפס של סבתה, זמירה (אזמרלדה) בורבה, ששרדה את מחנות ברגן-בלזן. זאת לאחר שגורשה לשם מלוב על גבי ספינת משא בעקבות מוצאה הבריטי של משפחתה.
עלילת ההצגה מספרת את סיפורה של האוצרת, שאותה מגלמת השחקנית דר רוזנבאום. במהלך אריזת חפצים מתקופת השואה ותיעודם לקראת מעבר למשכן אוספים חדש ביד ושם נפרס סיפור משפחתי, המתחיל בשואת יהודי צפון אפריקה.
באמצעות החפצים המשולבים במחזה מספור סיפורה של סבתא זמירה ומסע חייה הבלתי נתפס מטריפולי לאיטליה, פגישתה עם מוסליני ומשם לברגן בלזן, בחזרה ללוב ועד לעלייתה לארץ ישראל. עוד נחשף הצופה לחיי בתה ונכדתה של זמירה ולהשפעת סיפור הישרדותה על הדור השני והשלישי לשואה.
"מעיין נעה בין הזיכרונות העולים בה עם חשיפה של כל חפץ, לבין דאגתה לאמה המתאוששת מניתוח בחו"ל", מספר המחזאי אורן נאמן, שכתב את ההצגה. "רגע אחר רגע אנו נחשפים לסיפורם של שלושה דורות, ובקרוב - ארבעה: רחל חוזרת אל סיפורה של סבתה זמירה, מהרהרת במה שעבר על אמה מירי - שלא הסכימה לשמוע את סיפורי הסבתא, וחושבת כמובן גם על בתה העומדת להיוולד. כך, בין עבר להווה ועתיד - מעיין חושפת את המראות והקולות הכמוסים בחפצים, וכיצד הם מהדהדים בחיי אישה ישראלית בת-זמננו".
"האוצרת" היא אחת מתוך ארבע הצגות המציגות ב"לגעת בזיכרון", תיאטרון ייחודי ביד ושם אשר משלב מיצגי וידאו-ארט ומוזיקה מקורית, באופן שנועד להעביר את זיכרון השואה לדורות הבאים באמצעים חווייתיים. בין ההצגות ניתן למנות את "צייר האמת והשקר" בהשראת סיפור חייו של הצייר לאו האס שלימים ציוריו שימשו עדות במשפט אייכמן; "ונתנה תוקף" מחזה בהשראת סיפורו של נפתלי שטרן; ואת "בר ומחתרת הצעצועים" בהשראת סיפורו של פרד לסינג, ילד ששוהה לבדו במסתור כשלצידו דוב הצעצוע שלו- בר, שלוקח את פרד למסע מיוחד.
"מטבע הדברים, שורדי השואה הולכים ומתמעטים ועולה הצורך למצוא דרכים חדשות להעביר את הסיפור הלאה באמצעות מפגש חי, אינטימי ומשמעותי וכך נולד המיזם יוצא הדופן 'לגעת בזיכרון'", אומרת מנהלת מערך האוספים ביד ושם, מדי שביד. "יצרנו תיאטרון חדשני שמשלב בין זיכרון אישי וקולקטיבי לבין אמצעים חדשניים לספר סיפור וכך אנו לוקחים זיכרון ומפיחים בו חיים".
