במשך חמש שנים קם מייקל אלכסנדר שפירא בכל בוקר לפני עלות השחר. הוא חווה אימונים מפרכים בבריכה, מעברים בין בתי ספר, ויתור על חברים ועל שגרה של נער מתבגר רגיל – הכול לקראת אליפות המדינה של פלורידה בשחייה. אבל אז, לפני מועד הזינוק למים ברגע השיא שאליו התכונן כה רבות, הוא קיבל החלטה ששינתה את התוכניות.
הרב של שפירא, שחיין תחרותי בן 16 מתיכון סטלייט בעיר סטלייט ביץ' בחוף המזרחי של פלורידה, גילה שגמר המשחה שבו הוא אמור להשתתף נפל בליל שבת. עבור הנער, בן לאב יהודי-רומני ולאם אפרו-אמריקנית שהתגיירה, ההתנגשות בין הפסגה הספורטיבית שעליה עמל קשה כל כך ובין מחויבותו הדתית הייתה קורעת לב. "האמונה היא העוגן שלי בחיים, אבל גם שחייה", הוא סיפר. "ברגע שאני נכנס למים, אני יודע שהרווחתי את הרגע הזה ביושר. עזבתי חברים מאחור, עברתי בתי ספר. כל הבקרים המוקדמים, כל מה שהקרבתי, הכול התנקז לרגע האחד הזה".
שפירא מדבר בסרטון שעלה באינסטגרם
אף על פי שהיה בין הפייבוריטים באליפות, שפירא החליט לפרוש מהתחרות ברגע האחרון ולוותר על השתתפותו, בגלל יום המנוחה היהודי. "כשאתה מקדש שם שמיים ברבים, אתה מראה לעולם מה זה לחיות עם אמונה", הסביר, "זה לא קשור למה שאני רוצה, אלא למי שאני". בעקבות ההחלטה לוותר על האליפות כדי להימנע מחילול שבת, תנועת חב"ד העולמית העניקה לשפירא לאחרונה את תואר "נער השנה היהודי".
חבריו של שפירא לקבוצה התקשו בזמן אמת להבין כיצד הוא מוכן "לזרוק את כל ההשקעה לפח". הם שאלו אותו אם אי אפשר לקבל "פטור", לקחת הפסקה מהדת ליום אחד או לבקש סליחה בדיעבד. המאמן שלו זה שש שנים, מייקל מירדה, הודה: "זו החלטה שקשה לבלוע כמאמן, אבל הבנתי אותה".
במובנים רבים, שחייה נגד הזרם אינה זרה לשפירא. אביו, אריאל, הוא בן לניצול שואה שנולד בישראל, ואימו מרים באה ממשפחה ששורשיה מגיעים עד לעבדים בדרום קרוליינה. כנער שחור בגובה 1.93 מטר, שלומד בבית ספר ציבורי אבל גם שומר כשרות, משאיר את הטלפון כבוי בשבת ובימי חול מקשיב גם לקנדריק לאמאר וגם לשירי עם עבריים – הוא תמיד בלט בנוף. "יש אתגרים בלהיות בולט כל כך", אמר אביו, "אבל עכשיו זה מתברר כהישג. הוא עומד בעוצמה גם כנער שחור וגם כנער יהודי".
שפירא נמנה עם קהילה של כ-200 אלף יהודים שחורים החיים כיום בארצות הברית, והוא פעיל בתנועת הנוער של חב"ד. בכנס הצעירים הבינלאומי של התנועה (CTeen), שנערך בחודש שעבר בניו יורק בהשתתפות 8,000 בני נוער מרחבי העולם, הוענק לו כאמור תואר "נער השנה היהודי" על "עמידתו האיתנה" שלא להתחרות בשבת.
יו"ר הכינוס, הרב מנחם מנדל קוטלרסקי, אמר כי "לעיתים קרובות אומרים לספורטאים צעירים שהם צריכים לנצח בכל מחיר. הוא הראה שיושרה היא חלק מהניצחון, והוא מודל לחיקוי עבור בני נוער, שיידעו שהם לא צריכים להתפשר על הזהות שלהם כדי להגשים את החלומות שלהם". את האות קיבל שפירא משורדת השבי אילנה גריצ'ווסקי, ומאותו רגע הפך לכוכב הכינוס ולמושא אינספור בקשות לצילום סלפי ברחובות המושלגים שליד מטה חב"ד העולמי בברוקלין.
לדברי שפירא, ההחלטה לוותר על הגמר אומנם קטעה חלום ספורטיבי גדול, אך גם סימנה את הדרך שבה הוא רוצה להמשיך. הוא עדיין שואף להתחרות בליגת המכללות הבכירה בארצות הברית, אבל מתכנן לבחור אוניברסיטה שבה קיימת קהילה יהודית משמעותית ויתאפשר לו לשמור על אורח חייו. "שבת היא הזמן שבו אני מצמיח את הרוחניות שלי", אמר. "זה משהו שאני לא יכול לחיות בלעדיו. גדלתי בהבנה שאם תשמור על מה שהשם נתן לך, הוא ישמור עליך".
