המעבר לישראל אולי מתחיל בהחלטה ובכרטיס טיסה, אבל בניית החיים כאן היא תהליך ארוך והדרגתי הרבה יותר. עבור עולים שמגיעים לירושלים, חלק מהאתגרים המשמעותיים ביותר נמצאים דווקא בפרטים היומיומיים: להבין כיצד פועלת מערכת החינוך, לבנות מחדש רשת מקצועית, למצוא בית כנסת או קהילה, להכיר חברים ולדעת למי לפנות כשמתעוררת בעיה.


עבור גליה זייג, שעלתה לישראל לפני חמש שנים ובהמשך הקימה את Jerusalem Tastebuds, המעבר כלל ניסיון לבסס את עצמה מחדש מבחינה מקצועית וליצור סביבה מעגל קשרים חדש. לוי סימון, מורה דרך שעלה לירושלים עם משפחתו לפני תשע שנים, גילה שגם פעולות שנראות פשוטות ומובנות מאליהן עלולות להפוך למורכבות במדינה חדשה ובשפה חדשה.
עבור משפחות, ההתמודדות מתחילה כמעט מהרגע הראשון. אחת השאלות המרכזיות היא גם אחת ההחלטות החשובות ביותר עבור הורים: לאיזה בית ספר לשלוח את הילדים וכיצד להתמצא במערכת חינוך שאינה מוכרת להם.

לבנות רשת קשרים מאפס

יש אתגר אחד שמשותף לעולים כמעט ללא קשר למדינת המוצא, למקצוע או למצב המשפחתי: הצורך לבנות מחדש רשת חברתית. "מה שמשותף לכל העולים הוא האתגר של בניית רשת חברתית חדשה ושל הידיעה למי לפנות כשמתעוררת בעיה", מסבירה אריאל, מנהלת שירותי העולים במינהל הקהילתי בקעה בירושלים.
אריאל, מנהלת שירותי העולים במרכז העירוני לסיוע לעולים חדשים בשכונת בקעה, שואלת לשלומם של המתנדבים
אריאל, מנהלת שירותי העולים במרכז העירוני לסיוע לעולים חדשים בשכונת בקעה, שואלת לשלומם של המתנדבים
אריאל, מנהלת שירותי העולים במרכז העירוני לסיוע לעולים חדשים בשכונת בקעה, שואלת לשלומם של המתנדבים
אותה רשת מספקת הרבה מעבר לחברויות. זייג מספרת כי אריאל והמינהל הקהילתי בקעה עמדו לצידה בתקופה קשה במיוחד עבור העסק שלה. "אריאל מהמינהל הקהילתי בבקעה עזרה לי בצורה אדירה", סיפרה. "היא העלתה רעיונות איך לעזור לעסק שלי, דברים שאפילו אני לא חשבתי עליהם". הקשרים שנוצרו כללו בתי כנסת, קהילות מקומיות וקבוצות WhatsApp שסיפקו מידע, אנשי קשר ותמיכה. לאחר 7 באוקטובר, הם קיבלו משמעות נוספת.
עם הפגיעה הקשה בתיירות הנכנסת, זייג מצאה את עצמה מנסה לשמור על עסק שמבוסס על תיירות דווקא בתקופה שבה כמעט לא הגיעו מבקרים לישראל. הקהילה שבנתה בירושלים הפכה לחלק מהמערך שסייע לה להתמודד. "זו הייתה ממש גלגל הצלה. ברגע שבו הרגשתי שכמעט לא נשאר לי כלום, הידיעה שיש מישהו שמגבה אותי הייתה משמעותית מאוד", אמרה.

מהצד שמקבל עזרה לצד שמעניק אותה

אבל השתלבות בקהילה אינה תהליך חד-כיווני. אותן קבוצות וואטסאפ שסייעו לזייג למצוא את מקומה הפכו בהמשך גם לכלי שבאמצעותו יכלה לעזור לאחרים. לאחר 7 באוקטובר היא החלה לבשל לחיילים ולפרסם בקבוצות המקומיות שאליהן הצטרפה. בהמשך פתחה קבוצת וואטסאפ נוספת לנשים בשכונה, שצמחה לכ-100 חברות. "זה היה מדהים לראות באיזו מהירות כולם הגיבו, כי כולם הרגישו שהם רוצים לעשות משהו, להרגיש שהם עוזרים", אמרה. הבישול לחיילים ולמשפחות מילואימניקים הפך ליותר מאספקת ארוחות. הוא יצר חיבורים בין אנשים והעניק להם תחושה שהם לוקחים חלק במה שמתרחש במדינה.
מרכז עירוני בירושלים לתמיכה בעולים חדשים
מרכז עירוני בירושלים לתמיכה בעולים חדשים
מרכז עירוני בירושלים לתמיכה בעולים חדשים
עבור עולים, המעבר ממי שזקוקים לקהילה למי שהופכים לחלק פעיל ממנה יכול להיות שלב משמעותי בדרך להפיכת ישראל לבית. התמיכה לא מסתיימת אחרי השנה הראשונה, תהליך הקליטה אינו מסתיים עם קבלת תעודת הזהות, פתיחת חשבון הבנק או סיום החודשים הראשונים באולפן.
לדברי אריאל, עיריית ירושלים מפעילה 20 מרכזי תמיכה בעולים ברחבי העיר, שמעניקים סיוע לא רק בתקופה שלאחר ההגעה אלא לאורך עשר השנים הראשונות שלהם בישראל. הגישה הזו משקפת מציאות שעולים רבים מגלים רק אחרי שהם מגיעים לכאן: עלייה אינה אירוע חד-פעמי, וההשתלבות יכולה להימשך שנים. "תמיד יש מישהו ליד הבית שלהם שיכול לעזור להם", מסבירה אריאל.
המרכזים השכונתיים מחברים עולים לשירותים מקומיים, למידע ולמשאבים קהילתיים, אך מעניקים גם משהו שקשה יותר למדוד: כתובת מוכרת בתוך מערכת חדשה ולא מוכרת. עבור מי שמנסה להבין את מערכת בתי הספר, ליצור קשרים מקצועיים, להשתלב בשכונה או פשוט לדעת את מי לשאול כשצריך עזרה, רשת מקומית כזו יכולה לעשות הבדל משמעותי.

לבנות מחדש גם את החיים המקצועיים

השתלבות מקצועית היא נדבך מרכזי נוסף בתהליך העלייה. זייג עלתה מקנדה לפני כמעט חמש שנים והקימה את Jerusalem Tastebuds לפני כשנה. הקמת עסק במדינה חדשה חייבה אותה לבנות רשת קשרים, להבין את השוק המקומי ולמצוא את מקומה בירושלים.
ואז הגיע 7 באוקטובר.
במשך חודשים התיירות הנכנסת כמעט נעלמה, והעסק שלה נאלץ להתמודד עם מציאות חדשה וקשה. הסיפור שלה ממחיש מציאות שעולים רבים פוגשים: השתלבות מקצועית אינה מסתכמת בהבאת הידע והניסיון שנצברו בחו"ל. כדי לבנות כאן קריירה יציבה, יש צורך גם בקשרים המקומיים שיכולים להפוך את אותם כישורים להזדמנויות ממשיות. גם עבור סימון, העבודה כמורה דרך ברחבי ישראל ובמיוחד בירושלים הפכה לחלק מהאופן שבו בנה את חייו במדינה ובעיר שבהן בחר להשתקע.
המרכז העירוני בירושלים שנועד לתמוך בעולים חדשים ולסייע להם
המרכז העירוני בירושלים שנועד לתמוך בעולים חדשים ולסייע להם
המרכז העירוני בירושלים שנועד לתמוך בעולים חדשים ולסייע להם

"אנחנו רוצים להיות כאן"

המלחמה העלתה עבור עולים רבים שאלה נוספת, במיוחד עבור מי שמשפחתם וחבריהם הוותיקים נשארו בחו"ל: למה להישאר? אצל העולים הירושלמים שמופיעים בסרטון שלמעלה, התשובה ברורה. "הרבה אנשים שואלים אותי, 'איך את יכולה להישאר בישראל בזמן המלחמה? את לא רוצה לחזור?' ממש לא", אומרת זייג. "זו בדיוק התחושה ההפוכה. אנחנו רוצים להיות כאן, אנחנו רוצים לתרום. אנחנו מרגישים חלק כל כך חזק מעם ישראל".
גם הקשרים שנוצרו מאז העלייה הפכו לחלק מרכזי בתחושת השייכות שלה. "האנשים שפגשתי כאן מאז שעליתי מרגישים לי קרובים בדיוק כמו החברים שהיו לי במשך 50 שנה לפני שהגעתי", היא אומרת.
תחושת השייכות הזו אינה נוצרת בהכרח ביום שבו עולה נוחת בנתב"ג. היא נבנית בהדרגה, דרך בתי ספר ומקומות עבודה, שכנים ומינהלים קהילתיים, קבוצות WhatsApp וארוחות משותפות. היא מתחילה ברגע שבו מישהו מציע עזרה כשצריך אותה, ומעמיקה כאשר מי שקיבל את העזרה הופך בעצמו לאדם שמושיט יד לאחרים. עבור עולים שבוחרים בירושלים, העלייה היא רק רגע ההגעה לעיר. להפוך אותה לבית הוא התהליך שמתחיל אחר כך.