שומעים את הצפירה הזו? זהו קטר הרכבת של ש"ס שדוהר בכל הכוח מתחילת הקדנציה למינוי רבנים בערים. כבר בהסכמים הקואליציוניים, עוד לפני הקמת הממשלה, הכניסו במפלגה סעיף שקובע כי יש לבטל את תקנות בחירת רבני הערים של השר הקודם לשירותי דת, מתן כהנא, והיישום לא איחר לבוא: בתחילה בניסיון לבטל את התקנות ולהחזיר את הקודמות, ולאחר מכן בניסיון יומרני עוד יותר להסדיר בחקיקה ראשית את מינויי כל סוגי הרבנים שמועסקים בידי המדינה וזרועותיה. הניסיונות האלה כשלו, אבל ש"ס הצליחה לערוך תיקון קטן אך משמעותי בתקנות, וכעת יש לשר עוד כוח במינוי נציגים מטעמו לבחירת רב העיר בעשרות ערים. רכבת המינויים יצאה מהתחנה המרכזית בדרך לחמישים ערים יתומות מרב.
התחנה הבאה – תל אביב-יפו. העיר העברית הראשונה היא אחד היעדים החשובים, אם לא החשוב ביותר, בתוכנית העבודה של ש"ס. איך קרה שדווקא תל אביב על הכוונת, כשבערים עם ריכוז קצת יותר גבוה של קבוצות דתיות – בני ברק, ירושלים או אפילו טבריה – לא מכהן רב? ובכן, תל אביב עקפה את ערי הקודש האלה משתי סיבות מרכזיות. ראשית, היא סמל. אפילו גדול יותר מירושלים, במקרה הזה. מדובר במעוז הליברליות ובבירת המודרנה הישראלית. המקום שיש לכבוש אותו, ולו באופן סמלי, ולתקוע בו את יתד הרבנות. רב העיר תל אביב גם יזכה ללבוש את גלימת הראשון לציון, אם יחפוץ בכך, ולכהן מתוקף תפקידו במועצת הרבנות הראשית.
שנית, מדובר פשוט בניצול הזדמנות. בש"ס יודעים היכן יש להם סיכוי להבקיע, והם לא מבזבזים את הזמן הלא-רב שנשאר להם בממשלה. ברשויות מקומיות כמו תל אביב יש שילוב של מועמד חזק עם רקורד רבני לצד מנופי לחץ כבדים על ראש העיר – וזה אמור להספיק. הנחת העבודה היא שהציבור בערים האלה אומנם לא מטומטם, אבל אדיש, והוא בהחלט הולך לשלם.
הדבר היחיד שאנשי ש"ס לא לקחו בחשבון הוא העובדה שגם אם הציבור עייף ממלחמות היהודים, נבחרי הציבור המקומיים של היום כבר לא נכנעים בקלות לתכתיבים הישנים שבמסגרתם הרבנות שייכת לחרדים. עושי דברו של אריה דרעי לא הצליחו לשנות סעיף אחד חיוני בתקנות – זה שהעביר כוח מנציגי ציבור סתמיים למועצת העיר עצמה, על שלל חבריה וסיעותיה. כך קמה לה קבוצה של חברות וחברי מועצה, הכוללת דתיים וחילונים, נציגי קואליציה וגם אופוזיציה, נשים וגברים – ועתרה לבג"ץ כדי לסכל את מזימת הצנחת הרב. הם טענו לפגמים מהותיים שנפלו בהליך, כולל הסתרה מכוונת של זהות נציגי הציבור מטעם השר לשירותי דת, שפוגעת בכללי הייצוג שנקבעו בתקנות.
2 צפייה בגלריה
הרב חיים אמסלם, הרב זבדיה כהן והרב צבי יהודה לאו, המועמדים לתפקיד רב העיר תל אביב
(צילום: גיל יוחנן CC BY-SA 3.0, wikipedia, משה לנקרי, אלבום פרטי)
הניצחון הזמני שלהם בדחיית מועד הבחירות בתל אביב מסמל גם פוטנציאל רחב יותר: הם מייצגים קבוצה גדולה מתוך הגוף הבוחר שלא מוכנה להיכנע לרוע הגזרה. זו קבוצה שבכוחה להפוך את התוצאה, אם וכאשר יצליחו להתגבש סביב מועמד אלטרנטיבי, כמו למשל הרב חיים אמסלם, שמסמל מתינות ספרדית ותומך בגיוס לצבא ובמדיניות מקילה בתחום היהדות והמדינה.
תני פרנקצילום: נעם פיינרהמאבק על רבנות תל אביב הוא במידה רבה המאבק על פניה של המדינה. האם לתל אביב החופשית והליברלית ימונה רב שלא שירת בצבא, שהמינוי שלו כרוך בסבך של אינטרסים נדל"ניים וכלכליים, מאבקים על הקדשות ושליטה על עסקי הכשרות הענפים בעיר – והכול לשם כסף, כוח ובעיקר כבוד? או שמא יצליחו נבחרי הציבור לנצח במאבק הזה ולייצג את הציבור שבחר בהם, כך שימונה רב שמתאים ומחובר לקהילה המקומית? נקווה שלא יסתפקו ברב במיעוטו.
- תני פרנק הוא מנהל המרכז ליהדות ומדינה במכון הרטמן ומגיש הפודקאסט "בין קודש לחוק"
