כשבנו, יונתן סמרנו, נחטף מפסטיבל נובה לרצועת עזה, חייו של קובי סמרנו השתנו בבת אחת. במקום להסתגר באבל הפרטי, בחר סמרנו לצאת למסע ציבורי של חיבור, זהות ואמונה – מסע שצובר תאוצה בימים אלו סביב יוזמות מעשיות בלב תל אביב, ומתחבר למיזם "צו החיים".
בימים אלה נכתב ספר תורה לזכרו של יונתן, באתר פסטיבל נובה. עבור משפחת סמרנו והשותפים ליוזמה, המקום שבו נגדעו באכזריות חייהם של צעירים רבים הפך למקום של יצירה וזיכרון חי. "דווקא מהמקום שבו הכול נעצר, אנחנו כותבים אותיות של נצח", אומר קובי סמרנו.
3 צפייה בגלריה
קובי סמרנו (משמאל) במעמד כתיבת אות בספר התורה לזכר בנו, יונתן ז"ל
(צילום: באדיבות המשפחה)
יונתן סמרנו נחטף במהלך מתקפת הטרור על מסיבת נובה ב-7 באוקטובר 2023. במשך שבועות ארוכים הוגדר כחטוף ברצועת עזה, ומשפחתו חיה בין חוסר ודאות, תקווה וחרדה יומיומית לגורלו. בהמשך נמסר למשפחה כי יונתן נרצח, וגופתו הוחזרה מהרצועה לישראל. הידיעה הקשה חתמה פרק של ציפייה מייסרת, אך פתחה עבור המשפחה מציאות חדשה של שכול עמוק, שמלווה מאז כל צעד במסע האישי והציבורי שבחרו הוריו לצעוד בו.
ספר התורה לזכר סמרנו לא נועד להישאר מיזם סמלי בלבד. עם סיום כתיבתו הוא צפוי להיכנס לבית הכנסת הגדול ברחוב אלנבי בתל אביב, במסגרת תהליך שיקום וחידוש של המקום. עד אז הוקם היכל זמני הנושא את שמו של יונתן סמרנו, וכל פעילות בית הכנסת מתקיימת בו.
הפעילות סביב בית הכנסת משקפת חזון רחב יותר שמוביל קובי סמרנו – חיבור לזהות יהודית נגישה לכולם בלב תל אביב. בית הכנסת המחודש פועל ללא הגדרות נוקשות או תנאים מוקדמים. "אפשר להגיע איך שרוצים", אומר סמרנו, "כולם מתקבלים בברכה". המקום מבקש להיות מרחב שמאפשר שייכות גם למי שחש מרוחק מהשיח הדתי המסורתי.
החיבור בין האבל האישי לעשייה הציבורית מתחבר גם למיזם "צו החיים", שבמסגרתו משפחות שכולות בוחרות להוסיף חיים באותיות של ספר תורה, בפעילות קהילתית ובבניית זהות שמחברת בין ישן לחדש, בין אמונה לחיים עירוניים.
3 צפייה בגלריה
אירוע הכנסת ספר תורה לזכר רן גואילי והתחלת כתיבת ספר התורה לזכר סמרנו
(צילום: באדיבות המשפחה)
הלווייתו של יונתן סמרנו ז"ל
במקביל לפעילותו של קובי סמרנו בארץ, פועלת אימו של יונתן, איילת, בזירה הבינלאומית, במסגרת מאמצי הסברה ברחבי העולם. כל אחד מבני המשפחה בחר שליחות אחרת, אך המסר משותף: האובדן הכבד לא יגדיר את הסיפור כולו.
יונתן סמרנו איננו, אך שמו נכתב לא רק בזיכרון האישי, אלא באותיות של ספר תורה ובהיכל שמזמין אנשים להיכנס, להתחבר ולמצוא שייכות. השכול נשאר, אך עבור אביו הוא הפך לנקודת מוצא למסע של חיבור, אמונה וחיים שנבחרים בכל יום מחדש.
