האווירה האנטי-ישראלית הגוברת בדרום אפריקה גורמת ליהודים רבים לחשוש לביטחונם, ואפילו על מחשבות לעלות לארץ או לעבור למדינה אחרת: רותם בראשי, סטודנטית יהודייה שלמדה רפואה באוניברסיטת קייפטאון, עזבה את לימודיה בדרום אפריקה - בעקבות האנטישמיות בקמפוס. בראשי עלתה לארץ וכעת היא ממשיכה את לימודיה באוניברסיטת רייכמן.
על האווירה האנטי-ישראלית בקמפוס, באחת המדינות הכי עוינות לישראל, סיפרה בראשי: "הדיקאן היה שולח מדי שבוע מיילים, שמאשימים את ישראל בהרג ילדים בעזה. השיא היה במסגרת 'שבוע האפרטהייד בישראל' כאשר האוניברסיטה הזמינה נציגים של חמאס לקמפוס. בכל יום נערכו הפגנות אנטי-ישראליות. בשלב מסוים בכל פעם ששאלתי שאלה בקבוצה של התואר, היו מגיבים לי בחזרה בדגל פלסטין או קוראים לי רוצחת תינוקות ושלא מגיע לי להיות רופאה. ברגע שנציגי חמאס נכנסו לכיתה שלי הבנתי שאני חייבת לעלות לישראל".
בראשי, ילידת ירושלים, עברה לדרום אפריקה בגיל שבע עם הוריה. היא גדלה בתוך קהילה יהודית חמה ולמדה בבית ספר יהודי. "זו קהילה ענקית וחזקה. הרגשתי מוגנת", היא מספרת. אבל מה שקרה אחרי 7 באוקטובר שינה את החוויה של אלפי יהודים במדינה.
"הם לא בורחים", היא אמרה. "אבל הרבה מהם בהחלט חושבים על זה. אני לא חושבת שליהודים יש יותר מדי עתיד בדרום אפריקה. המצב הולך ומתדרדר. היהודים ששם מרגישים בעיני הרבה יותר מודרים ולא חלק מהחברה עם הזמן. לדעתי כולם בסוף יעברו לישראל או למדינה אחרת ולא יישארו שם. ההורים שלי גם מתכננים לחזור לישראל כשאחותי תסיים בעוד שנתיים את התיכון. המטרה היא שנהיה כולנו כאן יחד בישראל".
לדבריה, המצב היה לא טוב עוד לפני מתקפת הטרור של מחבלי חמאס. "עוד לפני המלחמה היו בקמפוס מאבטחי CSO, ארגון האבטחה הקהילתי של יהודי דרום אפריקה, שנכנסו במקרים של מתיחות או הפגנות", סיפרה בראשי. "אבל במהלך אחת ההפגנות האנטי-ישראליות סטודנט פרו-פלסטיני תקף מאבטח. ציפינו שהאוניברסיטה תגבה את הארגון ותדאג לביטחון שלנו, אבל קרה ההיפך. בעקבות האירוע, וללא הסבר ברור, הנהלת האוניברסיטה קבעה שה-CSO לא יורשו עוד להיכנס לשטח הקמפוס. כך שבזמן המלחמה גם לא היה מי שיגן עלינו פיזית".
בראשי למדה תואר ראשון באנטומיה, ביולוגיה וכימיה באוניברסיטת קייפטאון. "בסוף התואר התחלתי להרגיש שהאווירה משתנה", היא שיתפה. "חברים שגדלו איתי החליטו לנתק איתי את הקשר ונעלמו, הייתי בוכה הרבה". המצב החמיר מהר מאוד. "אחרי 7 באוקטובר לא הייתה אבטחה והסטודנטים היהודים פשוט הפסיקו להגיע לקמפוס".
השיא היה במהלך אירועי שבוע האפרטהייד בתחילת המלחמה. "זה שבוע שבו הסטודנטים מצהירים למה כדאי לכולם להיות נגד ישראל, מקימים דוכנים, מחלקים המון מוצרים עם מסרים נגד ישראל ומדברים עם סטודנטים במטרה להשפיע עליהם, כך שיאמצו את אותן אמונות וצורות חשיבה שהם עצמם מחזיקים. אישית התרחקתי מהם ומהסיטואציה כי אני יודעת שהייתי פועלת מהרגש ומתעמתת איתם", סיפרה בראשי.
בשלב הזה רותם ואימה טסו להתנדב בבית החולים שיבא. "הגענו לשבועיים ונשארתי חודשיים", היא אמרה. "זה היה כמו לקחת נשימה עמוקה אחרי שנים". אבל החזרה לקייפטאון הייתה בלתי נמנעת. היא החלה תואר שני בלימודי רפואה ב-2024, וכבר בתחילת הדרך הרגישה שהאוניברסיטה עצמה לא עומדת לצידה.
כשהפגנות הגיעו עד לכיתה שלה בראשי הבינה שהיא לא יכולה להמשיך ללמוד שם ופנתה לפרופ’ ארנון אפק, הדיקן של בית הספר ע"ש דינה רקנאטי לרפואה באוניברסיטת רייכמן, שאותו פגשה במהלך תקופת ההתנדבות שלה בבית החולים שיבא. "הוא סיפר לי אז על הקמת בית הספר לרפואה החדש ברייכמן, וזה נשמע כמו חלום רחוק", היא אומרת. "אבל אחרי מה שקרה בקמפוס כבר לא הייתה לי פריבילגיה לחכות. שלחתי לו את כל התיעודים, צילומי מסך, מיילים מהאוניברסיטה וביקשתי לבחון אפיק מעבר מיידי".
לדבריה, חלק מהחברים היהודים שלה בדרום אפריקה לא הבינו את הצעד. “אני מכירה המון אנשים שעזבו כמוני, אבל גם רבים שנשארו", היא אומרת. "רובם נולדו וגדלו שם. הם הרגישו את המתח, אבל לא באותה עוצמה. עבורם זה היה דיון פוליטי. עבורנו, הישראלים, זו הייתה פגיעה ישירה בזהות".
בראשי הגיעה לארץ בחודש שעבר וכיום היא סטודנטית שנה א' בית ספר דינה רקנאטי לרפואה באוניברסיטת רייכמן. "כאשר קיבלתי את ההודעה שהתקבלתי ללמוד בארץ הרגשתי שאני חוזרת לנשום. אם לא הייתי מוצאת את הדרך לאוניברסיטת רייכמן - כנראה שהייתי עוזבת את עולם הרפואה", היא אמרה.
כעת החלום שלה הוא להיות רופאה כירורגית בבית החולים שיבא. פרופ׳ ארנון אפק, דיקן בית ספר דינה רקנאטי לרפואה באוניברסיטת רייכמן, אמר: "רותם התמודדה עם אנטישמיות מזעזעת מובלת על ידי דיקאן בית ספר בדרום אפריקה. לא יכולנו לעמוד בצד ולנטוש אותה".
