22 יהודים, שנרצחו בפוגרום ביאשי שברומניה ביוני 1941, הובאו היום (א') לקבורה בטקס שנערך במעמד נשיא המדינה, יצחק הרצוג. שרידי קורבנות הפוגרום שנקברו היום אותרו רק לאחרונה.
כ-15 אלף יהודים נרצחו במהלך הפוגרום ביאשי וברכבות המוות ב-1941. חלק מאלה ששרדו את טבח הפוגרום אולצו לעלות על קרונות רכבת וננעלו בתוכן במשך ימים ארוכים, בעוד הרכבת נסעה בקצב איטי בין עיירות, כשרבים מהם מתים מחנק, מהתייבשות ומאובדן הדעת. היהודים שנותרו ביאשי, שבצפון-מזרח רומניה, נאלצו לחיות תחת עוצר ובחלק מסוים של העיר שהוקם כגטו פתוח, ובחשש מתמיד מפני גירוש למחנות עבודה, כשהם סובלים מאלימות ואכזריות של חיילים גרמנים ורומנים כאחד.
הטקס נפתח באמירת קדיש על ידי הרב הראשי ליהודי רומניה, הרב רפאל שפר, ולאחריו נשיא המדינה נשא דברים לזכר קורבנות הפוגרום. לאחר מכן, השתתף נשיא המדינה בטקס קבורה מחדש של עצמותיהם של 22 מקורבנות הפוגרום, שאותרו לאחרונה. הטקס נערך על רקע מחויבותן המשותפת של ישראל ורומניה לשימור זיכרון השואה וההיסטוריה של יהדות רומניה.
הנשיא הרצוג אמר בנאומו: "טקס הזיכרון הזה בעבור עשרות אלפי הנשים, הגברים, הילדים והקשישים היהודים שנרצחו על אדמה זו, ביאשי ובסביבתה, בין 28 ביוני ל-6 ביולי 1941, לא מוחק את סבל הקורבנות. אין בו גם כדי להפחית מן הכתם המוסרי של מבצעי הפשעים. הוא לא מבטל את מעשי הרצח, ההשפלות, המכות או רכבות המוות שתוכננו בדרגים הגבוהים, אך יושמו בכל רובדי החברה בימי הקיץ הקשים ההם, לפני 85 שנים. הוא גם לא מסייע לנו להבין את השאלה הפשוטה אך הבוערת ביותר: איך? איך ניתן בכלל להבין אכזריות בהיקף כזה, המשתרעת על פני חברה שלמה? כיצד ייתכן שבעיר אירופית גדולה, ששימשה במשך מאות שנים מרכז משגשג של חיים יהודיים, כיצד ייתכן שנמחק צלם האלוהים? התשובה היחידה לשאלה המטלטלת הזו היא: שתיקה מחרישת אוזניים".
הנשיא הרצוג ורעייתו מיכל בטקס הזיכרון
(צילום: קובי גדעון/לע״מ)
הנשיא הרצוג הוסיף: "אנחנו לא יכולים לברוח מהאמת, ולא יכולים להרשות לעצמנו שהאמת הזו תדעך ותהפוך לזיכרון המשמש כמחווה פסיבית לעבר. מה שהתרחש כאן חייב להניע אותנו לשאול את עצמנו כיצד עולם הזיכרון שלנו מחייב אותנו לבנות ולזכור בהווה. מחובתנו להבטיח שכל בן ובת ברומניה, באירופה, ובעולם כולו, ילמדו על הזוועה הזו ועל חרפתה, יבקרו באתר הזה, ויתמודדו עם ההיסטוריה הכואבת הזו. אין זה מקרה שבעיר הזו ממש, עשרות שנים לפני פוגרום וטבח יאשי, כתב נפתלי הרץ אימבר את הגרסה הראשונה של מה שהפך לימים להמנון הלאומי של ישראל: 'התקווה'. דמיינו, בעומדנו כאן, במקום הקודר הזה, אנו מציינים כי תקוותה של אומתנו צמחה מיאשי. מילותיו של אימבר הפכו להמנונה של אותה תנועה אנושית גדולה, הציונות, אשר ראתה ביהודים כמי שלוקחים את גורלם בידיהם ומקימים בית לאומי יהודי בארץ ישראל".
נשיא המדינה תיאר את תרומת יהודי רומניה להקמת ולפיתוח ישראל: "למעשה, היו אלה יהודי רומניה שהקימו כמה מן היישובים המוקדמים ביותר בארץ ישראל, כגון ראש פינה בשנת 1882. הם השקיעו את דמם, את זעתם ואת דמעותיהם במפעל היהודי והאנושי הגדול של חידוש הריבונות היהודית. כשהם ספוגים בתרבות הרומנית, הם עמדו בלב התפתחותה של ישראל, ועד היום הם נותרו חוליה חיה וחיונית בין רומניה לבין העם היהודי. כאן איתנו היום ישראלים שנולדו ברומניה, וצאצאיהם של אותם חלוצים יהודים מרומניה, וצאצאיהם של ניצולים".
הנשיא הרצוג בנאומו
(צילום: קובי גדעון/לע״מ)
הוא דיבר על האנטישמיות שממנה סובלים יהודים באירופה. "מדאיג ביותר כי במקומות רבים מדי ברחבי אירופה, בהשפעתה הזדונית של אימפריית רשע המפיצה שנאה, האנטישמיות שוב מרימה את ראשה המכוער", אמר הנשיא הרצוג. "התשתית המוסרית שהאנושות הקימה בתגובה לחורבן המוסרי של השואה חלשה יותר משהייתה מזה 80 שנה. זו סכנה ליהודים, וזו סכנה לכל בני האדם בעלי הרצון הטוב. לכן, אחריותנו המשותפת להכיר בסכנה זו, לקרוא לה בשמה, לאמץ באופן פעיל את הקריאה המוסרית שהיא מציבה בפנינו, ולהיאבק בה בנחישות. יהי זה הלקח של יאשי".
