במשך שנים מסתובב פרופ' דן בן-דוד עם המצגות שלו. הוא פותח מחשב נייד קטן ומסביר: זה אחוז הגידול של האוכלוסייה החרדית. אלה תוצאות מבחני קריאה ומתמטיקה. הנה שיעור המדענים, הרופאים והמהנדסים שהם בסיס השגשוג בישראל. המצגת, המשתנה תכופות לפי נתונים חדשים, הפכה לסוג של אגדה; הדגמה לנבואת זעם. תשתדל לא לדכא בפגישה הזו, אמר לי פעם פוליטיקאי בכיר, עברתי עכשיו עוד מצגת של דן בן-דוד. פרופ' בן-דוד עומד בראש מוסד שורש למחקר חברתי כלכלי, והוא חוקר באוניברסיטת תל-אביב; משפטי המפתח שלו לא משתנים כבר שני עשורים. הנה אחד מהם: "מדינת עולם שלישי לא תחזיק צבא של עולם ראשון, וגם לא תוכל לממן אותו".
למרבה הצער, אלה ימיו הטובים ביותר של הפרופסור. נבואותיו מתגשמות אחת לאחת. הוא הסביר כיצד ישראל כולה תלויה בערך ב-0.3% מהציבור, ואלה יכולים לעזוב. והנה יצאו הנתונים של פרופ' איתי אטר ואחרים, והם ממחישים עזיבה מסיבית בשנתיים האחרונות של ישראל – ובעיקר של אקדמאים ומשפחות צעירות. בן-דוד הזהיר לגבי גידול אוכלוסייה בלתי נשלט של חברה חרדית, שבה אין לימודי ליבה או שירות בצה"ל; היו כאלה שניבאו שעוד רגע, הירידה בילודה תגיע גם לשם. זה לא קרה.
נפגשנו בשבוע הבראשון למלחמה. הוא פתח את המחשב הנייד בטקס המסורתי ומעורר האימה, ושלף נתונים חדשים. מקצתם לפניכם. לא רק ששיעור הגידול של האוכלוסייה החרדית איננו יורד, הוא עולה ביחס לתקופה לפני הקורונה, בשעה ששאר האוכלוסייה מביאה פחות ילדים לעולם. ערים שהתחרדו, בין אם מדובר בירושלים או בערד, חוות קריסה ברמת החיים, במיקומם באשכול החברתי-כלכלי. וזה קורה מהר מאוד. הסיבות ברורות: החברה החרדית איננה נהנית מהשכלה אקדמית, שהיא השער להכנסה גבוהה יותר; לעיתים קרובות הגברים לא עובדים, לפחות לא באופן רשמי; מספר הילדים גורם לשיעורי דלות ועוני גבוהים יותר. בקבוצות הגיל 54-50, חרדים מהווים בערך 6% מהציבור. בקבוצות הגיל שנולדו בין 2019 ל-2023, מדובר בלמעלה מ-25%. בשנת 2000, אחד מכל חמישה תלמידים בערד היה חרדי. ב-2024, מדובר על 3 מכל חמישה. למעשה, שלושה וחצי.
פרופסור דן בן-דוד צילום: לילך אוזןהשבוע החליטה הממשלה על העברת סכומי עתק של חמישה מיליארד, ומעשית שישה מיליארד שקל, לטובת כספים קואליציוניים סקטוריאליים, בראש וראשונה למוסדות חינוך חרדי ולהתנחלויות. ההחלטה הייתה צפויה לחלוטין, ומקורות בליכוד סיפרו עליה לפני חודשיים בערך: חוק הגיוס, הם ניבאו, אינו יכול לעבור לעולם. לא יהיה חוק גיוס, אבל יהיה תקציב; כזה שבו יקבלו החרדים "פיצוי" על העוול שנגרם להם בעקבות סנקציות על המשתמטים. כך הודיעו נתניהו וסמוטריץ' על מות חוק הגיוס, רגע אחרי ששיגרו את המיליארדים לחרדים; במקביל, היה קיצוץ רוחבי בתקציבי משרדי הממשלה. באורח המעשי ביותר, חתכו בתקציבי חינוך, בריאות ותשתיות לכולם, כדי לממן תוספת לביטחון - וכספים לחרדים, ולאורית סטרוק פינת עמיחי אליהו. בשלב הבא כנראה שיחזרו העסקנים החרדים לממשלה. זה חשוב להם מאוד; הם רוצים להיות שם, כאשר זו תהפוך לממשלת מעבר, ובפרט אם איש לא יצליח להרכיב קואליציה אחרי הבחירות.
ישראל מצויה למעשה בעיצומו של ניסוי חברתי יוצא דופן בתולדות האומות. היא מעודדת במשך שנים רבות אי-שירות, אי-עבודה והבאת צאצאים לעולם באוכלוסייה שסובלת מעוני מחפיר ורמת השכלה ירודה. הקורבנות של הניסוי הם בראש וראשונה חרדים, שהעסקנים שלהם כולאים אותם במלכודת חוקית של עוני ובורות. ילדים וילדות שהיו יכולים להצליח, לשגשג, לשמור על תפיסתם הדתית החרדית - אך גם לעבוד בעבודות מכניסות ומבוקשות בעולם העכשווי.
ישראל נלחמת נגד איראן. היא מזהה את טורקיה כאיום עתידי. הראשונה היא תיאוקרטיה חשוכה, השנייה עושה צעדים בדרך לשם. עם זאת, בשתי המדינות הללו, יש הדגשה יתרה של חינוך מדעי (בפרט בטורקיה, שם זה ממש רעיון יסודי של החינוך האיסלאמיסטי); אין זרמים דתיים שמקבלים פטור מלימודי מתמטיקה או כימיה, לדוגמה. בניגוד לישראל, אלה מדינות גדולות עם אוכלוסייה ענקית. כמה מילים צריך לבזבז כדי לומר שישראל דופקת לעצמה כדור בברך, וגם בברך השנייה. היא סוללת דרך להשמדת ערך נדירה, למסע במצעד איוולת שכנראה לא היה כדוגמתו. מדינה שרואה את ההצלחות הענקיות של יכולות טכנולוגיות, ולוקחת את הרווחים המשמעותיים מכך – כדי לסבסד בורות ושנאה למוסדות המדינה (וכמובן, הפרויקט ההרסני של מפלגת 'הציונות הדתית' לבלקניזציה אלימה של יהודה ושומרון).
לפני כ-20 שנה, בבית קפה בקיסריה, התגאה בנימין נתניהו בפניי בירידה בשיעורי הילודה - בשל הקיצוץ שקיצץ בקצבאות. הוא הראה לי נתונים, כמו דן בן-דוד למתחילים. היום לא אכפת לנתניהו, מן הסתם. אך הדבר החמור באמת הוא שהפוליטיקאים באופוזיציה לא תופסים את גודל הרגע. עוזרים פוליטיים מחוכמים ויועצים אסטרטגיים חושבים על הקואליציה הבאה; עבורם בן-דוד ונתוניו הם כלי לפיצוח מצביעים דתיים-לאומיים, לא סירנה עולה ויורדת לגורל ישראל. יש סימני שינוי: נפתלי בנט, אביגדור ליברמן, יאיר לפיד וגדי איזנקוט (התוכנית של איזנקוט סדורה יותר) מבטיחים להפסיק מימון כלשהו לבתי ספר ללא ליבה. חלקם מדברים על ביה"ס ממלכתיים בלבד, גם חרדיים. זהו רק מרכיב אחד, וממש לא מספיק כדי לשבור מנגנון עמוק של שושלות עסקנים ורבנים. ספק אם מנהיגי האופוזיציה מבינים את כוחה העצום של מגמה דמוגרפית מעריכית. הם טרם החליטו לשרוף את הגשר לקואליציה עם המפלגות החרדיות, וממשיכים לנסות להתמקח עם המציאות כאשר הזמן אוזל, ואולי כבר אזל.
