קנצלר גרמניה פרידריך מרץ התרגש אתמול (יום ב') עמוקות מפתיחתו מחדש של בית הכנסת רייכנבאך-שטראסה במינכן. הקנצלר הגרמני לא הצליח לעצור את הדמעות במהלך נאומו, וקולו רעד כשנזכר בפשעים החמורים שביצעו הנאצים נגד יהודים.
בנאומו הוא אמר שנחרד מכך שהאנטישמיות התלקחה שוב בגרמניה. "אני רוצה לומר לכם כמה אני מתבייש: כקנצלר הרפובליקה הפדרלית של גרמניה, אבל גם כגרמני, כילד מהדור שלאחר המלחמה, כילד שגדל עם 'לעולם לא עוד' כמנדט, כחובה, כהבטחה", אמר מרץ.
עוד אמר הקנצלר: "במשך זמן רב מדי, אנו בפוליטיקה ובחברה עוצמים עין מהעובדה שחלק ניכר מהאנשים שהגיעו לגרמניה בעשורים האחרונים עברו שטיפת מוח במדינות המוצא שלהן. אנטישמיות היא למעשה דוקטרינה ממלכתית, ושנאת ישראל נלמדת אפילו אצל ילדים".
הוא הביע את תקוותו כי "החיים היהודיים בגרמניה יוכלו יום אחד לתפקד שוב ללא הגנה משטרתית. אסור לנו להתרגל לעובדה שזה כנראה היה הכרחי במשך עשרות שנים. מנקודת המבט הזו, אני מכריז מלחמה על כל צורה של אנטישמיות ישנה וחדשה בגרמניה, מטעם כל הממשלה הפדרלית של הרפובליקה הפדרלית של גרמניה".
בית הכנסת שוחזר בהרחבה כמעט 87 שנים לאחר שהנאצים החריבו אותו. בית הכנסת תוכנן בידי האדריכל גוסטב מאיירשטיין, וניזוק קשות בנובמבר 1938. בשנת 1947, לאחר מלחמת העולם השנייה, החדרים תוקנו באופן זמני ונעשה בהם שימוש עד להשלמת בית הכנסת הגדול "אוהל יעקב" בשנת 2006. לאחר מכן, הבניין עמד ריק.
כעת, ביוזמתה של העיתונאית רחל סלמנדר, שוחזר בית הכנסת באופן דומה ככל האפשר לצורתו המקורית, בסגנון מינימליסטי עם ספסלי עץ פשוטים וחלונות צבעוניים.
סלמנדר נולדה בשנת 1949 במחנה עקורים בגרמניה. בשנת 1982 היא ייסדה חנות ספרים המתמחה בספרות יהודית, המציעה את אחד מאוספי הספרים הגדולים ביותר בגרמניה על יהדות. בהמשך פתחה עוד חנויות ספרים. סלמנדר היא גם עורכת ומוציאה לאור, ומפרסמת יצירות רבות על יהדות גרמניה ומחנות עקורים לאחר מלחמת העולם השנייה. מאז 2015 היא מכהנת כסגנית יו"ר מועצת המנהלים של בית ההוצאה לאור הגרמני Suhrkamp Verlag.
העיתונאית חברה לעורך הדין רון יעקובוביץ', ויחד הם ייסדו את אגודת בית הכנסת רייכנבאך-שטראסה כדי לשקם את הבניין, בהתאם למעמדו כאנדרטה היסטורית. עלות השיקום הייתה כ-14 מיליון אירו.
סלמנדר אמרה לאתר הגרמני היהודי Juedische Allgemeine שהגיע הזמן להחזיר את מלוא הכבוד למורשת יהדות מינכן שלפני המלחמה: "הגיע הזמן להשאיר מאחורינו את האווירה המדכאת והטראומה של התקופה שאחרי המלחמה; להחזיר לאנשים של אותה תקופה, לאלו שנדחו מההיסטוריה, כדי לגרום להם להרגיש שוב בבית. משמעות הדבר היא ריפוי פיסת היסטוריה".
שרלוטה קנובלוך, נשיאת הקהילה היהודית של מינכן ובוואריה עילית, אמרה: "כבית פתוח של הקהילה שלנו, בית הכנסת הזה יהפוך את ההיסטוריה וההווה היהודיים לגלויים לכולם: לכן הוא יהיה לא רק גולת כותרת אדריכלית, אלא גם גולת כותרת תרבותית נוספת עבור מינכן".
נשיא בוואריה, מרקוס סודר, כינה את בית הכנסת "תכשיט" ששוחזר סוף-סוף לתפארתו המקורית. הוא הוסיף: "אנו עומדים לצד החיים היהודיים ומגלים אפס סובלנות לגזענות, שנאה ואנטישמיות". לדבריו, הביטוי "לעולם לא עוד" הוא קריאה לפעולה: "נדחה בתוקף את כל ההתקפות על חירותנו, על הדמוקרטיה שלנו".
ראש עיריית מינכן, דיטר רייטר, הצהיר: "שיקום בית הכנסת הוא סמל רב-עוצמה לחיים היהודיים, לזיכרון ולפיוס במינכן. הוא מזכיר לנו עד כמה חשוב לשמור על ההיסטוריה בחיים ולפעול יחד למען סובלנות, כבוד וגיוון".
