בית דין רבני האזורי במרכז הארץ ביטל הסכם גירושים שאושר בשנת 2016 וקיבל תוקף של פסק דין. בהחלטת רוב קבעו הדיינים כי ייתכן מאוד שההסכם נועד מלכתחילה להרחיק נכסים מנושי הבעל, וכי בכל מקרה בני הזוג ויתרו עליו בפועל כשהמשיכו לחיות יחד כרגיל.
בני הזוג נישאו ב-2001, ובית הדין אישר להם הסכמי גירושים שלוש פעמים: ב-2005, ב-2008 וב-2016. אחרי כל אישור הם לא הגיעו לסידור הגט, והמשיכו לגור באותו בית ולנהל חיים משותפים, כולל חיי אישוּת. באותן שנים נולדו להם עוד ילדים. הם גם טסו יחד לחו"ל ושיפצו פעמיים את הדירה שבה גרו. הגט סודר רק בדצמבר 2023, מספר חודשים אחרי שהאישה הגישה תביעת גירושין.
בית דין רבני
(צילום: דוברות בתי הדין הרבניים)
עורכת הדין המייצגת את הבעל, שילת יפרח, שמשרדה מתמחה בדיני משפחה, טענה שההסכמים היו פיקטיביים מתחילתם. לדבריה, הם נחתמו כשבני הזוג חיו באהבה, ומטרתם היחידה הייתה למנוע מהנושים שלו לשים את ידם על הרכוש המשותף. החובות נבעו מעסק כושל שהיה לו עוד לפני החתונה של בני הזוג. עוד טענה שהחיים המשותפים אחרי החתימה מראים שההסכם היה למראית עין בלבד.
האישה טענה שההסכם תקף: הבעל חתם עליו שלוש פעמים מול בית הדין ועשה עליו קניין. לדבריה, אין לתת אמון במי שמודה שהטעה את הדיינים בעבר. היא הוסיפה שהחובות היו שלו בלבד, ושהיא זו ששילמה אותם במשך השנים. נוסף על כך טענה לשיהוי, כי הבעל חיכה שבע שנים מההסכם עד שהגיש את תביעתו.
אב בית הדין, הרב אליהו עמאר, שאליו הצטרף הרב צבי בירנבאום, מצא חיזוק לגרסת הבעל גם בדברי האישה עצמה. היא סיפרה בדיון שנושים דפקו בדלת בלילות, ואמרה: "עכשיו כשיש לנו כסף אפשר להפריד בתים". הדיינים הוסיפו שזמן קצר אחרי החתימה ב-2016, האישה פדתה את קרן ההשתלמות שלה כדי לכסות את חובות הבעל, אף שההסכם קבע שהחובות מלפני הנישואים הם באחריותו.
עו"ד שילת יפרחצילום: מיכל קושרובלפי דוח האקטואר שעליו נסמך בית הדין, האישה נשאה בכ-60% מהוצאות הבית והבעל בכ-40%, ובני הזוג לא עשו ביניהם חשבון. בעיני הדיינים מדובר בהתנהלות של משק בית משותף לכל דבר. לפי פסיקת בית הדין הגדול, חזרה לשלום בית מבטלת הסכם גירושין, וכאן מדובר בשמונה שנים של חיים משותפים מלאים. את טענת השיהוי דחו הדיינים: לשיטת הבעל, ההמתנה הייתה בדיוק מה שנדרש כדי שהנכסים יישארו מחוץ להישג ידם של הנושים.
עו"ד שילת יפרח, שייצגה את הבעל והובילה לביטול הסכם הגירושים, מסרה כי "לא בכל יום מצליחים להביא לביטול הסכם גירושים שאושר בבית הדין וקיבל תוקף של פסק דין, בוודאי כאשר מדובר בהסכם שנחתם לפני שנים רבות. האתגר המשפטי בתיק הזה היה להוכיח שמה שנראה על הנייר כהסכם מחייב לא שיקף את המציאות האמיתית של בני הזוג. בנינו את הטיעון המשפטי על בחינה מדוקדקת של התנהלות הצדדים לאורך השנים, והראינו כי גם הסכם שאושר כדין אינו חסין מפני בחינה מחודשת של תוקפו".
לדבריה, "פסק הדין הזה נושא מסר חשוב לכל מי שנמצא בהליך גירושים: חתימה על הסכם אינה בהכרח סוף פסוק, וגם פסק דין אינו יכול להפוך מציאות שלא התקיימה לעובדה מוגמרת. בעיניי, הצלחה בייצוג משפטי אינה נמדדת רק בהכרת החוק, אלא ביכולת לזהות את הנקודה המשפטית המכרעת, לבסס אותה בראיות ולהוביל באמצעותה לתוצאה שנראתה בתחילת הדרך כמעט בלתי אפשרית".
