בשיתוף היברו יוניון קולג'
"כל אחד ואחת מביאים איתם סיפורי חיים שונים, אך לכולם מכנה משותף אחד - הבחירה להפוך את היהדות לכוח שמחבר בין אנשים", אומר ד"ר נחמן שי, דיקן ההיברו יוניון קולג'. "דווקא בתקופה שבה החברה הישראלית מתמודדת עם קיטוב ושסעים עמוקים, יש חשיבות גדולה למנהיגות רוחנית שמקדמת שוויון, סובלנות וערבות הדדית".הוא בחר להקדיש את דרכו המקצועית לחינוך יהודי. כיום הוא מלמד תנ"ך ומחשבת ישראל בחיפה, משמש כרב קהילת "סולם יעקב" בזכרון יעקב ומלווה ילדים וקהילות בהתמודדות עם אובדן ומשבר. גדולה יותר".כה, לא בצורה שגדלתי בהם". במעמד ההסמכה החגיגי, גם הוא מופתע מהתחושות: "לא חשבתי שאני אתרגש, זאת אומרת ידעתי שכן, אבל לא ידעתי שאני כל כך אתרגש".
שבעת המוסמכים השלימו את הכשרתם בהיברו יוניון קולג', המכון ללימודי היהדות, שפועל כבר יותר מ-150 שנה ומכשיר רבנים, רבות ומנהיגים רוחניים בישראל וברחבי העולם. ביהדות הרפורמית נשים וגברים יכולים לשמש כרבנים, להוביל תפילות וטקסים ולעמוד בראש קהילות. עבור חלק מהמוסמכים הדרך לרבנות החלה כבר בילדות, ואצל אחרים היא נפתחה רק אחרי שנים של עשייה בתחומים אחרים.

היברו יוניון קולג'
היברו יוניון קולג'
מתוך טקס ההסמכה החגיגי
(קרדיט: יונית שילר)

"ההורים שלי חילונים גמורים": מהקיבוץ לרבנות
כשרינה לבנון גדלה בקיבוץ חילוני, היא לא ממש דמיינה שיום אחד תהפוך לרבה רפורמית. למעשה, גם להוריה לקח זמן להתרגל לרעיון. "גדלתי בקיבוץ חילוני וההורים שלי הם חילונים גמורים. לקח להם הרבה שנים להבין וגם להירגע שאני לא הופכת לחרדית או חוזרת בתשובה", היא מספרת בחיוך.
את האהבה ללימודי היהדות גילתה כבר בגיל 13, במהלך שנת המצוות בקיבוץ. "בהתחלה חשבתי שאני אלך להיות תלמידת ישיבה. זה היה נראה לי הכי הגיוני". מאז עברה דרך ארוכה, שכללה שנים של הוראת יהדות, עיסוק בהתחדשות יהודית לצד לימודי מחול ותיאטרון. כיום, לבנון מכהנת כרבה אזורית במועצה האזורית הגלבוע ובקהילה הרפורמית בקיבוץ בית השיטה.
חלק גדול בהכשרה של לבנון לרבנות התרחש דווקא בצל המלחמה, כשנאלצה לעזוב עם ילדיה את ביתה בכפר בלום ולעבור להתגורר זמנית בבית השיטה, בזמן שבן זוגה נשאר בכיתת הכוננות. את השיעורים המשיכה דרך הזום, לעיתים מהממ"ד בביתה ולעיתים ממקומות המגורים הזמניים. "אלה באמת היו שנים מטורפות", היא מספרת, "אבל זה רק המחיש כמה חשובה העבודה שלנו. כמה חשובה מנהיגות רוחנית בישראל של אחרי 7 באוקטובר, כמה אנשים צמאים לזה". באחד הימים אף הגיעה ראשת התוכנית לרבנות ללמד אותה ואת חבריה לחוג בחדר שבו התגוררה עם ילדיה.
החוויות מהשנים האחרונות מצאו את דרכן גם אל הכתיבה שלה. במרץ האחרון ראה אור ספר שיריה "חתך הזהב",, הכולל בין היתר שירים שנכתבו בתקופת המלחמה.
ורינה היא לא הקיבוצניקית היחידה מבין המוסמכות. גם הדס פסטר-בכר (51), שגדלה בקיבוץ עמיר של השומר הצעיר, הסתירה בילדותה את אמונתה באלוהים, ובהמשך מצאה ביהדות הרפורמית דרך לשלב בין אמונה, פמיניזם והשקפת עולם ליברלית. היא הייתה ממקימי המסלול החינוכי הפלורליסטי "תרבות עברית" בחולון ובהמשך עסקה בבנייה והובלה של קהילות. מאז 2024 היא רבה בקהילת יוב"ל בגדרה, ורואה בקהילה מקום בו אנשים יכולים להיפגש, להקשיב ולברר יחדיו שאלות של זהות ושייכות.
היברו יוניון קולג'
היברו יוניון קולג'
"היה חסר לי העולם היהודי". יוסי אלמכיאס
(קרדיט: יונית שילר)
"לא ידעתי שאתרגש כל כך"
עבור יוסי אלמכיאס מירושלים, טקס ההסמכה הוא הרבה יותר מסיום של ארבע שנות לימודים - הוא גם סגירת מעגל אישית. אלמכיאס, בן 61, מורה ומנהל בית ספר לשעבר, גדל בבית דתי במשפחה מרוקאית, אך בצעירותו החליט להתרחק מקיום המצוות. "גדלתי כילד מפוחד, שתמיד הפחידו אותי שאם אני לא אעשה משהו אז אני אקבל עונש מהשמיים ואלוהים יכעס עליי", הוא משתף. עם השנים, אלמכיאס החל להתגעגע לחלקים מהעולם שהשאיר מאחור. "היה חסר לי העולם היהודי, כי יש בו דברים יפים שגדלתי עליהם ורציתי לחזור אליהם, אבל לא ככה, לא בצורה שגדלתי בהם". במעמד ההסמכה החגיגי, גם הוא מופתע מהתחושות: "לא חשבתי שאני אתרגש, זאת אומרת ידעתי שכן, אבל לא ידעתי שאני כל כך אתרגש".
המשפחה של אלמכיאס משקפת בעצמה את המגוון שהוא פוגש בחברה הישראלית. "יש לי שתי אחיות חרדיות ויש לי אח קונסרבטיבי ויש לי אח מתנחל מקריית ארבע ויש לי אחות דתית לאומית ויש לי אח אתאיסט", הוא מספר בחיוך. "יש לנו ממש את כל המנעד של היהדות". הוא יודע שהדרך שבחר אינה מקובלת על כולם, אבל דווקא בכך הוא מוצא משמעות לתפקידו החדש. "אנחנו יודעים שלא אוהבים אותנו ואנחנו יוצאים לעולם שלא מקבל אותנו בזרועות פתוחות פה במדינת ישראל, אבל דווקא בגלל זה יש לנו איזושהי תחושת שליחות גדולה יותר".
אביתר גוזנר גדל במשפחה חילונית בקריית טבעון, אבל כבר בגיל צעיר החל לשאול שאלות על אמונה ועל זהות יהודית. "הצפייה במשפט דמיאניוק לצד סבתי ניצולת השואה הותירה אותי עם שאלות עמוקות על אמונה ואלוהים", הוא נזכר. "בגיל בר המצווה נחשפתי ליהדות הרפורמית". מאז הפכה התנועה הרפורמית לחלק משמעותי מחייו, והוא בחר להקדיש את דרכו המקצועית לחינוך יהודי. כיום הוא מלמד תנ"ך ומחשבת ישראל בחיפה, משמש כרב קהילת "סולם יעקב" בזכרון יעקב ומלווה ילדים וקהילות בהתמודדות עם אובדן ומשבר.
בוגרת נוספת שמסיימת את מסע ההכשרה היא ג'וליה אולמן חברון שנולדה וגדלה בקליבלנד, אוהיו ועם תחילת לימודיה לרבנות קיבלה את ההחלטה לעלות לישראל. לאחר שצברה ניסיון מקצועי וקהילתי במגוון תפקידים ברחבי ארה"ב, החליטה אולמן-חברון לעבור את ההכשרה כרבה, לצד עבודתה כמזכ"לית נצ"ר עולמי וכרכזת תמר עולמי באיגוד העולמי ליהדות מתקדמת (WUPJ) שם היא שוקדת על טיפוח מנהיגות ויצירת קשרים בין בני ובנות נוער בקהילות היהדות המתקדמת ברחבי העולם.
עבור אוליה מלוב, שעלתה לישראל מרוסיה לפני כעשרים שנה, הדרך לרבנות היא גם סוג של חזרה לשורשים המשפחתיים. סבא-רבא שלה גדל במשפחה חסידית באוקראינה, אך היא עצמה גדלה בבית חילוני מאוד. כבר בגיל שמונה החלה להתעניין בזהותה היהודית, בעקבות השתתפות במחנות קיץ של הסוכנות היהודית, ולאחר שעלתה לישראל מצאה את מקומה בחוגי היהדות הליברלית, שם נחשפה לראשונה לאפשרות שגם אישה יכולה להיות רבה. כיום היא מתגוררת בירושלים ועובדת במחלקת השליחים של הסוכנות היהודית.
בין הבוגרים נמצא גם עופר צ'יזיק (בן 31). רב קהילה, עיתונאי וחוקר, המקדיש את פועלו לחיבור בין זהות יהודית ליברלית, צדק חברתי ותיקון עולם דרך השפעה ציבורית. כרב של "קהילת הלב" ממרכזי דניאל במרכז תל-אביב, עופר מביא עמו תפיסה עמוקה של חיבור בין מסורת יהודית לערכים של שוויון ואהבה לאחר ובין ציונות לתנועה הרפורמית. עופר עוסק רבות בקשר בין ישראל ליהדות התפוצות כחלק מעבודתו הקהילתית, ומתעניין בחיבורים כדרך לקידום הסובלנות והמגוון בחברה הישראלית.
"יש חשיבות גדולה לקידום שוויון, סובלנות וערבות הדדית"
"כל אחד ואחת מביאים איתם סיפורי חיים שונים, אך לכולם מכנה משותף אחד - הבחירה להפוך את היהדות לכוח שמחבר בין אנשים", אומר ד"ר נחמן שי, דיקן ההיברו יוניון קולג'. "דווקא בתקופה שבה החברה הישראלית מתמודדת עם קיטוב ושסעים עמוקים, יש חשיבות גדולה למנהיגות רוחנית שמקדמת שוויון, סובלנות וערבות הדדית".
ראש בית המדרש לרבנות בישראל, הרבה טליה אבנון-בנבנישתי: "דווקא בשעה שבה האמון נסדק והחיים המשותפים נדמים שבריריים מאי פעם, אנו מסמיכים מנהיגות ומנהיגים רוחניים שתפקידם לבנות גשרים במקום חומות, ונקראים להיות שומרי התקווה ובוני השותפות בחברה הישראלית".
בשיתוף ההיברו יוניון קולג'