ניצול השואה, יוסף וסלסקי שהיה במחתרת בהרי הקרפטים בתקופת מלחמת העולם השנייה, נפטר בגיל 107 בדבלין. באירלנד דווח כי הוא היה ככל הנראה האם המבוגר בותר במדינה. נכדו ניקולאס בראון אמר כי סבו ייזכר כדמות "גדולה מהחיים", אדם חביב וטוב לב, שתמיד לקח זמן להקשיב ולנהל שיחות עם אנשים מכל תחומי החיים. כך דיווחו כלי תקשורת באירלנד.
וסלסקי נולד באוקטובר 1918 בטרנבה, באותו יום שבו הוכרזה רפובליקת צ'כוסלובקיה. אביו, מקסימיליאן, חזר לברטיסלבה לאחר שהיגר לניו יורק עם שתי אחיותיו. שם משפחתו בלידה היה וייס, והוא גדל במשפחה דתית, אך מאוחר יותר תיאר את עצמו כאתאיסט.
במהלך מלחמת העולם השנייה, אמו ברטה עודדה אותו לשנות את שמו ל"משהו קצת יותר סלובקי", בזמן שהנאצים החלו במעצר המוני של יהודים. וסלסקי כמעט נפגש עם אדולף אייכמן, מראשי האחראים לביצועה בפועל של תוכנית הפתרון הסופי להשמדת היהודים, בעת שפגש נציגים מהקהילה היהודית. וסלסקי הצטרף למחתרת הצ'כית בהרי הקרפטים והצליח לשרוד את המלחמה. הוריו ואחיו הבכור נרצחו באושוויץ, אירוע שהשאיר "חותם בלתי נמחק על חייו".
לאחר המלחמה שימש מזכיר של שר בממשלת צ'כוסלובקיה, אך מחשש לחייו לאחר עליית הקומוניסטים לשלטון בשנת 1948, הוא החליט לעזוב את המדינה. תחילה רצה להגיע לאוסטרליה, אך בתו הייתה חולה מדי למסע הארוך בים. בעקבות עצות מחברים, עברו הוא ואשתו קתרינה ז"ל לאירלנד בשנת 1949, שם הקימו את ביתם.
בחיים מגוונים שנקבעו על ידי השלכות שתי מלחמות עולם, בנה וסלסקי קריירה כיבואן שעונים שווייצריים ובהמשך פנינים יפניות. הוא היה פעיל גם בתחום הספורט - קפטן שתי נבחרות לאומיות בטניס שולחן (צ'כוסלובקיה ואירלנד) במשך יותר מ-20 שנה. וסלסקי דיבר צ'כית, סלובקית וגרמנית, ושוחח בהונגרית עם קתרינה. על אף הקריירה העסקית, שמר על השקפת עולם סוציאליסטית.
נכדו בראון סיפר ל-RTÉ: "סבי גילה רק בשנותיו המאוחרות את פרטי גירוש הוריו ואחיו לאושוויץ. הוא היה בתחילה מוטרד מאוד לראות את זה כתוב - מתי הם נלקחו, לאן נלקחו ומתי נרצחו. הוא בכה אז, ואבי מעולם לא ראה אותו בוכה. עבורו זו הייתה סוג של סגירה והקלה - לדעת מה בדיוק קרה."
וסלסקי שיחק תפקיד מרכזי בפיתוח טניס השולחן באירלנד, ולבסוף הפך לנשיא כבוד לכל החיים של איגוד טניס השולחן האירי. לכבוד מורשתו הוקם פרס "ג'ו וסלסקי" להוקרה על הישגים במינהול טניס שולחן באירלנד.
(הענקת התארים ב-2016)
גם בגיל מבוגר שמר על פעילות מרשימה: בשנת 2010 החל ללמוד קורסים חיצוניים בבית הספר להיסטוריה ומדעי הרוח בקולג' טריניטי בדבלין, והפך לסטודנט המבוגר ביותר במוסד. בשנת 2016 העניק לו הקולג' תואר מוסמך של כבוד באמנויות, בטקס שבו קיבלו תארים גם הסופר ג'יי.פי. דונליבי והפיזיקאי פרופ' פיטר היגס. באותו יום קיבל תואר כבוד גם סגן נשיא ארה"ב דאז, ג'ו ביידן. בציון הכבוד שלו שיבחו את וסלסקי כ"ותיק ואזרח נאמן למולדתו ולמדינת אימוץ כאחד" וכספורטאי בעל מנהיגות יוצאת דופן. "סיפורו הוא סיפור מדהים של אומץ והתמדה".
יוסף וסלסקי הותיר אחריו את ילדיו פיטר וקייט ומורשת שתמשיך להוות השראה לקהילת טניס השולחן באירופה ומעבר לה.
