המהפכה הקופרניקאית של גילוי העריות
במאה השש-עשרה הציג קופרניקוס מודל מהפכני שלפיו כדור הארץ אינו נייח ואינו מרכז העולם, אלא מסתובב סביב עצמו ומקיף את השמש. קשה להפריז בעוצמת ההשפעה של המהפכה המדעית הזו, על הדת והתרבות; לא הכול סובב סביב האנושות ואולי אנו לא התכלית.
בראשית דרכו החליט פרויד לחקור את שורשי "ההיסטריה הנשית". בעבודתו עם נשים הוא שמע עדויות על פגיעות מיניות שחוו בילדותן מבני משפחה ובני בית. הוא האמין למטופלות שלו ובשנת 1896 הכריז שביסוד ההיסטריה שוכנת "התנסות מינית" מוקדמת. כשנה וחצי חלפו, וללא ביסוס עובדתי, שינה פרויד את התיאוריה וטען שלא מדובר ב"התנסות מינית" מוקדמת אלא במשאלה ילדית להתנסות מינית. פרויד העיד שהשינוי המהותי הזה לא גרם לו לתחושת תבוסה, אלא להפך. אפילו אדם מרחיק ראוּת כפרויד נענה לקוצר הראות הקהילתי, שלא איפשר לריבוי המקרים של גילוי העריות להתגלות.
עשרות שנים פִרנסה ההכחשה של פרויד את השקר, והעולם הפסיכולוגי והמשפטי לא ראו צורך להוכיח את הטענה שגילוי עריות הוא תופעה זניחה. הטענה ה"מדעית" המקובלת הייתה ששכיחות גילוי העריות היא אחת למיליון (!) ולכן, כשאישה טענה לגילוי עריות, היא נחשבה ללא אמינה, ומשום כך לזדונית או חולה בנפשה. היום מוסכם שהשכיחות גבוהה יותר, ומחקרים עדכניים יותר מדברים על אחת לשבע.
את המצב הצילו אנשי מדעי החברה שהפיצו שאלונים נרחבים שעסקו במיניות. את הנתונים שנאספו לקחו פמיניסטיות שעסקו במחקר, בפסיכולוגיה, בפסיכיאטריה, בעבודה סוציאלית ובאקטיביזם, והן ביצעו את המהפכה הקופרניקאית של גילוי העריות: לא השיגעון גורם לטענות על גילוי עריות, אלא גילוי עריות גורם לשיגעון.
איך נגלה ואיך נגדיר גילוי עריות?
הספר יקר הערך "Secret Survivors" עסק בנושא הגילוי והתמודדות האישית והקהילתית עם גילוי עריות. את הספר כתבה א. סו בלום (E. Sue Blume) ולצערי הוא לא תורגם לעברית. עבורנו, שורדות גילוי העריות, הספר הזה מציע סעד רגשי ומעשי שאין שני לו. בפתיחת הספר מציגה בלום רשימה (צ'קליסט) של 34 תגובות שאם רבות מהן מוכרות לך מחייך, ייתכן שאת שורדת של גילוי עריות. הרשימה המפתיעה הזו חשובה, כיוון שאחת הצרות הקשות ביותר עם גילוי עריות היא שהעבריינים עושים כל שביכולתם כדי שהקורבנות יהיו מבוהלים ומבולבלות ולא ידעו מה נעשה להן בגוף. הרשימה של בלום מתקפת את חוויית ההשכחה, נותנת לה מקום, וגם עוזרת לנו להבין את ההתנהגויות ה"משונות" שלנו ולשחזר את הקרעים של סיפור חיינו. אני ממליצה לעיין ברשימה ובספר כולו.
כדי להבין את הנזק הנגרם מגילוי עריות, עלינו להבין מה מייחד מבחינה נפשית את הפגיעה הזו. כשאנו אומרות "גילוי עריות" אנו מעניקות שם יהודי עתיק לחוויה שלא עולה בקנה אחד עם משמעותו המקורית. האיסור המקראי "לגלות ערווה" הוא איסור לקיים יחסי מין בין קרובי משפחה מסוימים, והוא קשור לקטגוריות מיון מקראיות (מה נחשב ל"תערובת" אסורה ומה לא). לעומת זאת, כשאנו מדברות כיום על "גילוי עריות" אנו מתעניינות בסבל המיוחד שגורמות פגיעות מיניות שנעשות על ידי "גורמים פנים-משפחתיים".
כך מגדירה בלום גילוי עריות (התרגום שלי): "אם ברצוננו להבין גילוי עריות, עלינו להתבונן לא בקשר הדם, אלא בקשר הרגשי שבין הקורבן לפוגע. שורדות של גילוי עריות היו הראשונות שניסחו את ההבחנה הזו, בספרות שנוצרה על ידי מספר קבוצות תמיכה. מטפלים שהתמחו בגילוי עריות והיו פתוחים ללמוד מהמטופלים שלהם, התאימו עד מהרה את הבנתם. ההגדרה החדשה לוקחת בחשבון שגילוי עריות – בניגוד להתעללות מצד אדם זר או מכר – מפר קשר מתמשך של אמון בין הילד או הילדה לדמות מטפלת" (עמ' 2).
המוקד של העבירה הוא הפרת האמון בין ילד או ילדה לדמות שאמונה על הטיפול בה. מהבחינה הזו, פגיעה מינית על ידי מורה קרובה, רב של המשפחה, גננת, דוד או חברה של ההורים, עונה על ההגדרה של גילוי עריות.
"מאמינה לך"
צירוף המילים "מאמינה לך" הפך לדגלנו. כשאני אומרת "אני מאמינה לך" אני מתכוונת לכך שאני מודעת למהפכה הקופרניקאית של גילוי העריות. אני יודעת שגילוי העריות נפוץ, ואני יודעת שככל שאת פגועה נפשית, גדלה הסיבה להאמין שנפגעת פגיעה מינית יסודית, שהחלה בילדות והתמשכה שנים רבות.
"אני מאמינה לך" היא לא טענה משפטית. היא הודאה שאני יודעת איך העולם מתנהל ואני יודעת כמה את סובלת. אני יודעת שכולם רוצים שתסתמי את הפה, ולכן אני אהיה איתך ואתמוך בך כשתבחרי לטעון את טענתך. יחד נעזור לעולם לגלות כמה נפוץ גילוי עריות ואילו מחירים הוא גובה.
נשים פטריארכליות
זה לא מאבק של נשים נגד גברים. גם נשים פוגעות מינית וגם גברים נפגעים מינית. כשהקהילה, על מערכות השיטור והמשפט שלה, מכריזה על הבתים הפרטיים כאקס-טריטוריה, כל סוגי האסונות מתרחשים.
כשאני אומרת "פטריארכיה" אני מתכוונת למערכת שליטה פירמידלית שבה מיעוט שולט ומצדיק את שליטתו בעזרת התרבות, הדת והחוק. לרוב בראש הפירמידה ניצבים גברים, אבל יש גם נשים פטריארכליות. לשלטון יש זרועות בכל מערכות המחקר, הבריאות, השיטור והחוק, ולכן שליטתו אפקטיבית והמאבק בו גובה מחירים בלתי נתפסים.
אין עמדה ניטרלית
גם התעלמות היא נקיטת עמדה וגם מי שאומר שהוא לא נוקט עמדה, למעשה נוקט עמדה, שהרי השתיקה עובדת בשירות התוקפן והמערכת. כדברי אלי ויזל (בתרגום אורן נהרי): "האדישות היא תמיד חברה לאויב, שכן היא מיטיבה עם התוקפן, לעולם לא עם קורבנו, שכאבו מועצם כשהוא מרגיש נשכח מלב". משום כך אני תמיד עם המיעוט הנרדף, תמיד "מאמינה לך".
תינוקת היא ואינה יודעת כלום?
מרוב מלחמות לא שמנו לב שפסח בפתח. חג הפסח הוא חגן של הנשים הגדולות, נשות מצרים ובהן גם המיילדות שפרה ופועה. לפי האגדה שפרה ופועה הן יוכבד ומרים, אימו של משה ואחותו, שסייעו לנשים העבריות ללדת ולהינצל מגזרת השמד. האגדה שואלת מדוע מרים מכונה פועה, ומתארת שיחה דמיונית עם פרעה (שמות רבה, שמות, א):
פרופ' רוחמה וייסצילום: אביבית בן נוןפּוּעָה? שֶׁהוֹפִיעָה פָּנִים כְּנֶגֶד פַּרְעֹה, וְזָקְפָה חָטְמָהּ בּוֹ, וְאָמְרָה לוֹ, אוֹי לוֹ לְאוֹתוֹ הָאִישׁ (לפרעה) כְּשֶׁיָּבוֹא הָאֱלֹהִים לִפָּרַע מִמֶּנּוּ. נִתְמַלֵּא עָלֶיהָ חֵמָה לְהָרְגָהּ. (ומדוע קראו ליוכבד) שִׁפְרָה? שֶׁהָיְתָה מְשַׁפֶּרֶת עַל דִּבְרֵי בִתָּהּ וּמְפַיֶּסֶת עָלֶיהָ. אָמְרָה לוֹ, אַתָּה מַשְׁגִּיחַ עָלֶיהָ? תִּינֹקֶת הִיא וְאֵינָהּ יוֹדַעַת כְּלוּם.
אם ובת מתמודדות עם פטריארכיה אכזרית. הבת ישירה ובוטה: "אוי לאותו האיש". זה לא עובד ופרעה מאיים לרצוח אותה. יוכבד, אישה עם ניסיון ארוך שנים בפטריארכיה, "משפרת" את דברי בתה ומקטינה אותה (למראית עין): "תינוקת היא ואינה יודעת כלום", מרגיעה יוכבד את פרעה.
לפעמים אנחנו בוטות וישירות, לפעמים אנחנו "משפרות" את דברינו כדי שהפטריארכיה לא תקרא לנו "חולות נפש". כך או כך, קשה הדרך לגאולה.
שבת שלום!
Ruhamaweiss1966@gmail.com
