דוד זיני, ראש השב"כ החדש, הודיע לפני טקס של הארגון כי הוא נמנע מלחיצת יד לנשים, כדי שבטקס יימנעו מתקרית שבה לוחמת תושיט את ידה והיא תישאר תלויה באוויר. זיני אדם דתי – יש שיגידו דתי שמרן מאוד, וזו דעתם – והודיע זאת מראש כדי להימנע ממבוכות כאלה על הבמה. לא מדובר בהדרה, לא בפגיעה, לא בהשפלה. להפך. מדובר בניסיון למנוע את כל אלה מראש, באמצעות הבהרה לפני האירוע.
יש גברים דתיים שלא לוחצים יד לאישה. זה לא חידוש, זו לא הפתעה – אבל חלק ממתנגדי המינוי של דוד זיני לראשות השב"כ מצאו סיבה חדשה להיותו איום על הדמוקרטיה: הוא גם דתי וגם שומר נגיעה, שעדכן מראש שלא ילחץ יד לנשים, מה שהפך לסערה בכוסית ערק.
מעת לעת פורצת לחיינו הסערה הציבורית כאשר מתברר שאיש דתי או אישה דתייה שומרים מצוות ומקפידים גם על מה שכונה "שמירת נגיעה" – לא מחבקים וגם לא מושיטים יד למי שהם לא נשואים לו או לה. בעולם הדתי שמירת מרחק פיזי בין גברים לנשים לא נתפסת כהשפלה, לא של הגבר ולא של האישה, אלא כייחוד המגע הפיזי של איש לאשתו, ושל אישה לבעלה, וכן הצבת סייג וגדר מפני איסורים הלכתיים חמורים יותר.
מקור האיסור, "אִישׁ אִישׁ אֶל כׇּל שְׁאֵר בְּשָׂרוֹ לֹא תִקְרְבוּ לְגַלּוֹת עֶרְוָה, אֲנִי ה'" (ויקרא י"ח, ו'), הלך והתרחב במרוצת השנים והדורות לסייגים שמטרתם "להרחיק את האדם מן העבירה".
בחידון התנ"ך בשנת 1960 לחץ הרב שלמה גורן את ידה אל אחת המתמודדות. הרב הצבאי הראשי ולימים הרב הראשי לישראל עשה זאת על סמך דעות שלפיהן כאשר המגע הוא רשמי ויש חשש שהצד השני ייפגע, ניתן ללחוץ יד.
יובל דיין ונשיא ארצות הברית לשעבר ג'ו ביידן
עם השנים, המודעות לנושא עלתה. בביקורו הרשמי של נשיא ארצות הברית לשעבר ג'ו ביידן בבית הנשיא בירושלים, הזמרת יובל דיין סירבה ללחוץ את ידו כאשר הוא הושיט לה את היד בסיום ההופעה. היא הסבירה לו בתנועות יד מתנצלות שאינה לוחצת יד לגברים. בעוד בישראל התחולל ויכוח אם התנהלותה של דיין הייתה מכובדת או מעליבה, שגריר ארצות הברית בישראל, טום ניידס, העביר מסר שהנשיא כלל לא נפגע. "אני רוצה לשלוח מסר לך, יובל, שהופעת עם נשיא ארצות הברית והנשיא הרצוג", אמר ניידס במסר מצולם, "הנשיא היה אסיר תודה בשם האנשים בישראל ונשיא ארצות הברית. לך, שהיית נאמנה לאמונה שלך, תודה בשם העם האמריקני על שירתך היפהפייה".
אגב, זו לא הייתה הפעם הראשונה שבה ביידן פגש אישה דתייה שלא לחצה את ידו. כאשר נפגש עם הנשיא לשעבר ראובן ריבלין שהיה מלווה במנהלת הסגל שלו, רבקה רביץ, אישה חרדית ואם ל-12 ילדים, הוא כרע בפניה ברך. רביץ עצמה סיפרה בעבר בראיונות שמנהיגים בינלאומיים מתרשמים מההקפדה על אורח חייה, תוך שהיא מקפידה בכל תפקידיה לא ללחוץ יד לגברים.
בעבר סיפרה כיצד ראש ממשלת איטליה לשעבר, סילביו ברלוסקוני, שהגיע לנאום בכנסת בעת שריבלין היה יושב הראש, הוזמן לפני שנכנס למליאה ללשכתו של יו"ר הכנסת. כללי הטקס מחייבים היכרות בין הנשיא האורח לאנשי לשכתו של היו"ר המארח. ריבלין הציג את רביץ בפני ברלוסקוני וסיפר לו שהאישה המנהלת את לשכתו בת 30 ויש לה כבר תשעה ילדים. ברלוסקוני, שהיה המום ממספר הילדים שיש לאישה הצעירה, הושיט את ידו כדי ללחוץ את ידה – אך רביץ סירבה והסבירה לו שהיא נמנית עם חוגי החרדים, שם לא נהוג ללחוץ יד לגברים. הנשיא האיטלקי התרשם והודה לה על כך, ואף סיפר זאת בהתפעלות בהמשך.
בחזרה לזיני, מתברר שלפעמים גם המובן מאליו צריך להיאמר: כף ידו של נושא משרה רמה אינה משאב ציבורי, לחיצת יד או היעדרה הם לא עניין חוקי ואין שום קשר למעמד הנשים בשב"כ. זה באמת עד כדי כך פשוט.
