בשיתוף התנועה הרפורמית
י' נולדה בירושלים למשפחה שעלתה מאוקראינה ב-1995 וגדלה כמו רבים מבני דורה: בית ספר ממלכתי, תיכון עיוני, חגים בבית, נרות חנוכה, אבא שחובש כיפה ומברך, תחושה טבעית של שייכות. עד שהגיע זמן חגיגות בת המצווה שלה.
"כל הילדות לא הרגשתי שונה", היא מספרת. "כשהגעתי לגיל בת מצווה ההורים סיפרו לי שאמא שלי לא יהודייה ואבא שלי יהודי. זה יצר אצלי משבר גדול. לא הבנתי איך זה יכול להיות, כי הרגשתי כמו כולם".
"כל חיי הרגשתי יהודייה, רק החותמת הייתה חסרה", י'באדיבות המצולמתהמסמך הרשמי הגדיר אותה כ"אזרחית ללא דת". החיים, לעומת זאת, סיפרו סיפור אחר לגמרי. אביה יהודי ומשפחתו נשאה על גבה זיכרון יהודי עמוק. סבה לחם בצבא האדום נגד הנאצים, נפל בשבי בגרמניה וחי בזהות בדויה כדי שלא יזהו אותו כיהודי. "סבתא שלי במשך ארבע שנים לא ידעה מה קורה איתו והיא עצמה לחמה במחתרת היהודית".
סבתה, שעלתה ראשונה לישראל, רצתה שהילדים והנכדים ימשיכו את המורשת. לפני מותה העניקה ל-י' שרשרת מגן דוד מזהב לבת המצווה. "הפרידה ממנה הייתה קשה", מספרת י', "אבל השרשרת נתנה לי להרגיש שייכות ושורשים".
דווקא הידיעה שהיא אינה מוכרת כיהודייה על פי ההגדרה הרשמית, חיברה אותה לכאב המשפחתי הישן. באוקראינה, היא אומרת, בני משפחתה סומנו כיהודים, בישראל, היא עצמה גילתה שהיא מסומנת כמי שאינה יהודייה. "שם הם תמיד היו שונים. וזה שקיבלתי את הידיעה שאני שונה פה גרמה לי לתחושה קשה".
בשנות התיכון, בירושלים, היא מצאה לעצמה מקור השראה לא צפוי. "הייתי הולכת לכותל בעיר העתיקה ורואה את נשות הכותל", היא מספרת. "זה חיזק אצלי את הרצון לעבור את התהליך ולהרגיש שייכת. יש משהו מעורר השראה בלראות אותן מתפללות ועושות מה שנכון ואיך שהן רואות את הדת. כילדה, זה לא היה לי מובן מאליו".
3 צפייה בגלריה
התכנסות "אשא עיני" בירושלים, כחלק מטקס קבלת מתגיירים ומתגיירות לקהילת התנועה הרפורמית
(צילום: תמרוני מצלמת)
"הרגשתי שאני שווה ויכולה להיות חלק"
אחר כך הגיע הצבא. י' התגייסה למודיעין, למסלול משמעותי שבעקבותיו חתמה על שש שנות שירות ובהמשך גם קבע. בבקו"ם היא נתקלה שוב בפער שבין הזהות הפנימית לבין הרישום. "שאלו אותי, 'כתוב שאת ללא דת, מה את רוצה לבחור - אסלאם, נצרות או יהדות?' הסתכלתי על החיילת בהלם וברור שבחרתי יהדות".
היא שקלה לעבור גיור דרך "נתיב", המסלול הצבאי, אבל הרגישה שההליך פחות מתאים לה. "הרגשתי שיש משהו בגיור האורתודוקסי שאני לא שלמה איתו", היא אומרת. "אני מאמינה בשוויון מגדרי. כנשים עשינו דברים סופר משמעותיים, אי אפשר בלי נשים, ומשהו שם התנגש לי". גם ההיבט הצבאי הפריע לה, "בנתיב הייתה לי הרגשה שצריך לעקור אותי מהיחידה שלי, לא ברור לכמה זמן, ובאמצע השירות זה לא הרגיש לי הגיוני".
אחרי 7 באוקטובר היא המשיכה להתייצב למילואים, ועדיין עושה זאת. בתוך החיים שהתייצבו - זוגיות, עבודה, שירות מילואים פעיל - חזר אצלה הרצון לסגור את המעגל. "רציתי לעשות את זה עבורי", היא אומרת, "וגם עבור הילדים שלי. לא הייתי רוצה שילדיי ירגישו שונים, שיחיו בחסד. אני רוצה שירגישו שייכים מהתחלה".
בחיפושיה הגיעה אל התנועה הרפורמית ואל המסלול למתגיירים עם שורשים יהודיים – המוכרים בדר כלל כ"זרע ישראל". "כשקראתי מה כתוב באתר הרגשתי קליק", היא אומרת. "נושא השוויון שם משמעותי. הרגשתי שאני שווה ויכולה להיות חלק".
התהליך החל בשיחת טלפון. י' הציגה את עצמה: בת 27, מהמרכז, סרן במילואים פעילים, מבקשת לעבור גיור בשל שורשיה היהודיים. "אמרו לי שאני מתאימה והזמינו אותי לשיעורים. זה היה מאוד מקבל". בן זוגה, שאותו הכירה בצבא, ליווה אותה לאורך כל הדרך. "הוא היה איתי בכל השיעורים ובמקווה. זה חיזק את תחושת השייכות. לא הייתי לבד בתהליך".
"קיבלו אותנו בזרועות פתוחות"
השיעורים התקיימו בבית דניאל בתל אביב. החלק הראשון כלל לימודי תנ"ך וחגים עם כלל המתגיירים. בחלק השני נותרה קבוצת המתגיירים בעלי השורשים היהודיים לתהליך מקוצר, שהתמקד בשבת, חתונה, ברית, מנהגים ואורח החיים היהודי. במשך כשלושה חודשים הגיעה י' מדי שישי לשיעור ולתפילות בקהילה הרפורמית בגבעתיים. "היו לי חששות", היא מודה, "אבל זה היה מאוד נעים ומעניין. קיבלו אותנו בזרועות פתוחות".
מי שליוותה אותה הייתה הרבה גליה סדן, אם בית הדין הרבני של התנועה הרפורמית ומנהלת בית הספר לגיור בקהילת בית דניאל. לדבריה, בית דניאל מגייר כ-250 איש בשנה, מתוך כ-350 שמתגיירים דרך התנועה הרפורמית. היא מדגישה כי "הגיור הרפורמי מוכר לצורך רישום במשרד הפנים במרשם האוכלוסין כיהודים בסעיפי הדת והלאום.
לדבריה, לאחר עתירות לבג"ץ, "ברית המילה לגברים במסגרת התהליך ממומנת על ידי המדינה וב-2021 הוכרה האפשרות של אנשים בתהליך התאזרחות לקבל מעמד עולה מכוח חוק השבות בעקבות גיור".
סדן מבקשת להבהיר את ההבדל בין מי שפוגשים יהדות לראשונה לבין מי שכמו י' גדלו בתוך זהות יהודית. "אם גדלתם כיהודים, ואתם מזהים את עצמכם כיהודים, אורח החיים שלכם יהודי ושירתתם בצבא - אתם יהודים מלבד העובדה שאמא לא יהודייה ואבא יהודי", היא אומרת. "נתייחס אליכם אחרת כמו מי שבפעם הראשונה באמצע חייהם נתקלו באורח חיים יהודי".
"התפקיד שלי הוא לעזור להחזיר את החתיכה למקום"
המסלול למתגיירים עם שורשים יהודיים נפתח בשנת 2011 ונמשך, לדבריה, בין חודשיים לשלושה. הוא עוסק פחות בבחינה טכנית ויותר בשאלות זהות. "מה זה אומר עבורי להיות יהודייה, ואיך אני רוצה לחיות ולגדל את ילדיי כיהודים". לצד זה נלמדת גם תפיסת העולם של התנועה הרפורמית - שוויונית, ליברלית, המאפשרת לכל אדם לעצב את אורח חייו היהודי.
סדן מתארת את הכאב של צעירים וצעירות במצב הזה כחתיכה חסרה בפאזל. "הם אזרחים ישראלים ויכולים לחיות כאן עם שוויון מלא, אבל משהו לא פתור בזהות שלהם", היא אומרת. "התפקיד שלי הוא לעזור להחזיר את החתיכה למקום".
היא גם מזהה שינוי מאז 7 באוקטובר, "אחרי ההלם חזרנו ללמד די מהר והכיתות בתוך שבועיים הכפילו את עצמן", היא מספרת. "הרבה אנשים שחיו כל חייהם במדינת ישראל אבל לא היו רשומים כיהודים אמרו 'אנחנו פה בשותפות גורל, ואנחנו רוצים שהמדינה תכיר בשותפות הגורל הזו'".
3 צפייה בגלריה
"התפקיד שלי הוא לעזור להחזיר את החתיכה למקום", הרבה גליה סדן
(צילום: דוברות התנועה הרפורמית)
"הרגע שבו נסגר המעגל"
ביום בית הדין, י' התרגשה. "הרבנים שאלו אותי על התהליך, על מה שלמדתי ועל מה שלקחתי ממנו". גם בן זוגה נשאל. לאחר מכן טבלה במקווה. "זה היה מוזר, אבל מרגש מאוד. משהו קסום", היא אומרת.
"בסוף ההליך, אחרי בית הדין והטבילה במקווה, המתגיירים יושבים עם עורכת דין שמלווה את ההסדרה מול משרד הפנים", מסבירה הרבה סדן. "המטרה היא שלא יישארו רק עם חוויה רוחנית ומשמעותית, אלא שגם הרישום הרשמי שלהם ישקף את הזהות שלהם". לדבריה, "עבור אנשים עם שורשים יהודיים, זה הרבה פעמים הרגע שבו נסגר המעגל".
גם י' מתארת את אותו רגע כשלב האחרון בדרך. אחרי המקווה ובית הדין היא נפגשה עם עורכת הדין שחיכתה לה ושאלה אותה שאלות רקע - היכן למדה, מדוע היא רוצה להתגייר ומכאן אמורה להיות מוגשת הבקשה למשרד הפנים. "אני מרגישה שעם עצמי סיימתי את ההליך", היא אומרת. "נשארה החותמת האחרונה, ואני יודעת שעכשיו זה בדרך".
לסיכום י' מחייכת ואומרת, "אני מרגישה שלמה עם עצמי. אני גאה בדרך שלי והרבה יותר שלווה".
בשיתוף התנועה הרפורמית
